תכשיטי אשה,במה בהמה יוצאת בשבת ועוד

 

 

א. מי שזילפו על פניו מי בושם בשבת, מותר לו- לנגב את פניו במגבת, כשאינו מתכוין אלא להעביר את הרטיבות מעל פניו. והמחמיר תבוא עליו ברכה. ומותר לנגב את הפנים או את הידים בממחטה שספוגה במי בושם, [שעירבו בה בושם מערב שבת], באופן שאין מי הבושם נסחטים מהממחטה. (ילקו"י ד/ב קד)

ב. מותר לתת מי ורדים לתוך אוכלים או משקים בשבת, כדי לבשמם ולהטעימם, שהרי אין דעתו מכוונת בעיקר ליהנות מריחן. (ילקו"י ד/ב קד)

ג. אין לתת בשבת וביום טוב מי ורדים לתוך מים העומדים לרחיצה ולנטילת ידים, משום מוליד ריחא. אך אם נתנם מערב שבת ויום טוב, מותר לרחוץ בהם פניו וידיו בשבת ויום טוב, ואף לנגב את ידיו במגבת מותר. (ילקו"י ד/ב קד)

ד. אסור לאשה לקלוע את שערה בשבת, [כדי לעשות צמות], ולא להתיר קליעתה. וכן אסור לקלוע בשבת את השערות בהנחת סיכות מיוחדות הגורמות שהשערות יהיו מגולגלות כמו בקבוקים קטנים, [דהוי כעין גודלת]. אבל מותר לקבץ את השערות המפוזרות ולתקנן ביד, או לקשרן בסרט גומי או בקשת וכדומה. (ילקו"י ד/ב קה)

ה. סיכות מיוחדות שהנשים נותנות אותם בשערותיהן מערב שבת, ומפרקין אותן בשבת כדי שהשערות יהיו מסולסלות קצותיהן תלתלים, מותר להן להסיר את הסיכות בשבת, ולא תשיב כמתיר קליעתה, מאחר שכבר נתפס הסלסול. (ילקו"י ד/ב קו)

ו. אין לאיש לסלסל בשבת את פאותיו, וכל שכן שאין להשתמש לצורך זה בגלילים המיוחדים לכך. והמיקל לסלסל פיאות שהם כבר מסולסלות, יש לו על מי שיסמוך.

ז. אסור מדרבנן להסתרק במסרק בשבת. אבל מותר להחליק את השיער במברשת בגדים רכה, או ביד. (ילקו"י ד/ב קו)

ח. מותר להעביר בשבת את האבק מעל הרהיטים, באופן שעושים זאת בנחת, ואין מתכוונים להבריקם, אלא להסיר את האבק מעליהם, וכמבואר לעיל לענין הסרת האבק מהמנעלים.

     

    

ט. אין רוכבים על גבי בהמה בשבת, ולא נתלים עליה, גזרה שמא יתלוש קנה למהר הליכתה. ואפילו במדבר, במקומות שאי אפשר שיבוא לידי תלישה, אסור לרכב על בהמה, ואסור ליתן על הבהמה תינוק כדי לשעשעו. ואפילו בצידה אסור להשתמש, אבל בצדי צדדים, כגון שדבר אחר מונח על צידה, והוא משתמש בו מותר. (ילקו"י ד/ב קח)

י. מי שטעה ועלה על גבי בהמה בשבת, צריך לירד, משום צער בעלי חיים. אבל אם טעה ועלה על האילן בשבת, אינו יורד משם עד מוצאי שבת. (ילקו"י ד/ב קח)

יא. מי שיש לו נער גוי ורוכב על בהמתו בשבת כשמוליכה להשקותה, אין צריך למונעו, שהרי החי נושא את עצמו. אבל צריך למונעו שלא יתן עליה בגדיו ולא שום דבר אחר.

  

     

יב. החולב את הבהמה בשבת חייב משום מפרק, שהוא תולדה של דש. ויש אומרים שאין איסור חליבה בשבת אלא מדברי סופרים. והעיקר כסברא ראשונה.

יג. מותר לומר לגוי לחלוב את בהמתו בשבת, ואף על פי שאמירה לגוי שבות, הואיל וריבוי החלב מצער ומסכן את הבהמה, לכן התירו שבות כזה במקום צער בעלי חיים. והחלב אסור בהנאה בו ביום. ואסור לטלטלו משום מוקצה. ויש אומרים שצריך לקנותו מן האינו יהודי בדבר מועט, שלא יהא נראה כחולב לצורך ישראל. (ילקו"י ד/ב קי)

יד. במקום שאין גוי מצוי, מותר לישראל לחלוב את בהמתו בשבת על גבי קרקע, באופן שהחלב הולך לאיבוד. שהואיל ואינו נהנה מהחלב, נחשב כמלאכה שאינה צריכה לגופה, ובמקום צער בעלי חיים מותר אפילו מדרבנן. וטוב לעשות איזה שינוי גם כן. ובלבד שלא יחלוב את הבהמה הרבה בבת אחת כדרכו בחול, אלא כשעטיני הדד מלאות חלב יקח מעט מעט למנוע צער מהבהמה. אבל כשגוי חולב אין צריך לדקדק בזה, ומותר לגוי לחלוב ללא כל הגבלה.

טו. מותר לחלוב בשבת לתוך כלי מאוס שנתן לתוכו תחילה "ליזול" וכדומה, הואיל והחלב מתקלקל מיד, והוי כחולב לאיבוד. ולאחר החליבה מותר לטלטל הכלי לשופכו.

טז. וכל זה במקום שאין עגלים או גדיים לינק מהבהמה, אבל כשיש עגלים או גדיים אין להתיר לחלוב בידי ישראל אפילו לאיבוד. ורק ע"י גוי יש להקל גם בזה.

יז. יש מתירים לחלוב בשבת על גבי אוכלים באופן שהחלב נבלע ממש באוכל. ויש אוסרים. וכן עיקר להחמיר. ומכל מקום המיקל במקום שאין גוי לחלוב בהמתו בשבת על האוכלים באופן שרוב החלב נבלע באוכל, אין למחות בידו. (ילקו"י ד/ב קיב)

יח. החולב בשבת בכלי ריקן, או שחולב בכלי שיש בו מעט אוכל, והוא חולב מלא הכלי באופן שהחלב צף על פני האוכל, הרי הוא בכלל מחלל שבת באיסור סקילה. וגדול עוונו מנשוא. וכל החרד לדבר ה’ לא יטה אזנו לשמוע מעשה להקל, כי האמת הוא שכל הפוסקים האחרונים שוים לאסור החליבה בשבת פה אחד. והדרך הנכונה לחלוב בשבת היא ע"י גוי. וח"ו להורות בזה שום צד לקולא, שחוקי תורתינו הקדושה בודאי שהם חזקים לאין ערוך מכל מנהגי בדאות [של עבודה עברית] שבדו אנשים מלבם.

יט. אין לחלוב בהמה בשבת גם ע"י קטן, ולא מיבעיא בקטן שיש לו אב, אלא גם בקטן יתום, אין להקל בזה. אולם כשחולב לאיבוד שמצד הדין מותר, נכון לעשות ע"י קטן.

כ. מקום שחולבים ע"י חשמל, מותר להלביש בשבת את הצינור על דדי הפרה, שסוף תנועת החשמל לבוא ע"י שעון אוטומטי, ותנועה זו חולבת את הפרה לתוך כלי, שאין זה אלא גרמא של מלאכה, והתורה אסרה רק מלאכה שיש בה עשייה, ולא גרמא.