תמצאו אותם באמצע הדרך – האנשים הפשוטים

לא תמצאו אותם במקומות נוצצים.
האנשים הפשוטים נמצאים ממש
באמצע הדרך. זה החשמלאי, הסנדלר,
ואולי גם החייט. הם גם לא האנשים
עם הפוטנציאל להיות ה’דבר הבא’…

בגן החכמה – פרק 81

מעשה מחכם ותם – הסיפור המלא

עיקר הלימוד על התם הקדוש הוא כדי שנלמד את תמימותו ואמונתו השלמות, שהתבטאו בעיקר בכך שהוא חי במסלול שלו בלי שום האשמה עצמית, ומבלי להסתכל על שום אדם. זאת הנקודה החשובה ביותר שעלינו ללמוד מהתם: כל אחד מאיתנו צריך להתרכז בחייו בלבד ולשמוח בכלים שהשם נתן לנו, ולנגד עינינו תהיה רק השאלה: מה השם רוצה ממני?

ובנוסף, לדעת שלא אכפת לנו כלל מה עושה אדם אחר – כי זה מעשה שלי וזה מעשה שלו. וזאת, משום שזה הציר המרכזי שסביבו דמותו של התם נבנית. בלי יסוד זה, שהיה לתם, הוא היה נכשל בחייו ולא היה אומלל יותר ממנו, ומי יודע לאיזה שפל היה יכול להגיע אם לא היה חזק באמונתו השלמה, שהבורא משגיח עליו ומוליך אותו במסלול הטוב ביותר בשבילו. כי במסלול הזה, של התם – שלך ושל כל אדם, כולל בתוכו את כל תכונותיו וחסרונותיו. ובכוח האמונה שהייתה לו הוא הצליח תמיד לשמוח בחלקו בשלמות, לכן זכה להגיע למעלות עצומות.

וממש כמו התם, כך גם כל אחד מאיתנו, בלי יוצא מן הכלל ויהיה מי שיהיה, צריך ללכת בתמימות ולא להתבלבל משום דבר. לא לרדוף את עצמו ולא להסתכל על שום אדם, רק לדבוק בדרך של התמימות ולהיות תמיד שמח בחלקו, ויעשה את מה שמוטל עליו בשמחה אמיתית, גם אם יזכה בוודאות להיות שר על כל השרים ויגיע למדרגות עצומות, בעניין שלו, כפי שנבאר בהמשך, וכמובן שאין זה משנה כלל מה הפוטנציאל שלו ומהיכן התחיל.

מדוע? מכיוון שזה הדבר העיקרי שראינו אצל התם – ההצלחה לא תלויה בשם דבר חיצוני, לא בחכמה ולא בכישרון או תנאים, אלא רק בדבר אחד: שאדם דבק במידת השמח בחלקו ובמסלול הפרטי שלו, ושואל תמיד מה השם רוצה ממנו, מתוך אמונה בהשגחה הפרטית שהכינה עבורו "פסי רכבת" מדויקים ונפלאים לתיקונו, ואשר בעזרתה יגיע לשלמותו.

אנשים פשוטים באמצע הדרך

מדרשי חז"ל מלאים במעשיות שתכליתן לחזק אותנו בעניין זה, וללמד אותנו את החשיבות של התמימות והפשיטות ולאיזו מדרגה יכול כל אדם פשוט להגיע, אם רק יעשה את שלו בתמימות.

בתנא דבי אליהו, שואל אליהו הנביא: על ידי מה זכתה דבורה לנבואה ולשפוט את ישראל, בזמן שפנחס בן אלעזר קיים? על ידי גאונות? לא. כישרון? גם לא. אלא, היא זכתה רק משום שרצתה והשתדלה מאוד שתהיה תאורה נאותה בבית המקדש. דבורה הנביאה הייתה מכינה פתילות עבות כדי שיאירו מאוד, ושלחה אותן עם בעלה למשכן בשילה, כך שילמדו תורה כל הלילה בקלות. אמר לה הקב"ה: דבורה, את נתכוונת ועשית פתילות כדי שיהא אורן מרובה ובכך להרבות את אורי, לכן אני ארבה אותך בישראל וביהודה ובשנים-עשר שבטי ישראל.

על זה אומר אליהו הנביא: מעיד אני עלי את השמים ואת הארץ, בין גוי ובין ישראל, בין איש ובין אישה, בין עבד ובין שפחה – הכל לפי מעשה שעושה, כך רוח הקדוש שורה עליו! (אליהו רבה, פרשה י’).

מדרש נפלא זה מצריך התבוננות ועומק רב, ולו רק כדי לא לפספס את המסר העצום והנורא שיש בו. אליהו הנביא מעיד על עצמו שמים וארץ – כלומר לא משנה מי האדם, אפילו אינו יהודי ואפילו עבד או שפחה – שיכול לזכות להשראת רוח הקודש על ידי מעשיו הטובים! דבורה הנביאה, מה עשתה? האם עשתה מעשה נורא של מסירות נפש? האם עבדה את השם בעבודות קשות? ממש לא. היא רק הכינה פתילות כדי שתהיה תאורה בבית המקדש, וכמובן, עשתה זאת מכל הלב. היא הכינה את הפתילות במלוא תשומת הלב, באהבה וברצון טוב. נתנה דעתה לכך שהפתילות יהיו עבות ויאיר בהן אור גדול, כדי שהכהנים יוכלו לעשות את עבודתם כראוי ויוכלו חכמים ללמוד תורה יומם ולילה.

המדרש אף מדגיש, שדבורה זכתה לנבואה בזכות המעשה הטוב שלה בזמן שפנחס בן אלעזר היה קיים! ומדובר כאן על פנחס הכהן! שזכה לכהונה במדבר סיני על ידי מעשה מסירות הנפש שעשה. מדובר כאן על תלמיד חכם עצום בעל מדרגות רוחניות שאי אפשר לתאר, וכן הלאה. ולמרות זאת, השם יתברך בחר בדבורה שתהיה נביאה ותשפוט את עם ישראל. הכל בזכות מעשה פשוט שנעשה באהבה ובכוונה נכונה, וברצון אמיתי.

אם כן, יכול מאוד להיות שבישיבה מסוימת עובד חשמלאי ומתקין תאורה, ועושה את עבודתו באהבה ולכבוד השם באמת, וכל רצונו הוא רק להרבות אורו של הקב"ה ושבית המדרש יהיה מואר ויפה, כדי שיוכלו ללמוד בו תורה בהרחבת הדעת – ועל ידי זה זוכה למדרגות עצומות ולרוח הקודש. נמצא, שהשם יתברך בוחר מכל תלמידי החכמים שיושבים שם, ולומדים תורה כל היום, להשרות שכינתו על אותו חשמלאי. כעת נלמד קל וחומר: אם החשמלאי זוכה לרוח הקודש בזכות מעשה שעושה באהבה אמיתית ובכוונה כנה, ועם הרבה רצון טוב, קל וחומר אם ילמד אדם תורה באהבה וברצון כדי להרבות אורו של הקב"ה, כל שכן יזכה למדרגות רוחניות עצומות.

המסר כאן הוא לכל אחד ואחת: בדבר שאתם עושים, בעניין שאתם עוסקים בו – כוונו את ליבכם להרבות את כבוד השם, להאיר את אורו בעולם, וכך תזכו גם אתם למדרגות רוחניות גבוהות. זה כל עניינו של התם הקדוש. ללמדנו שאין מקום כלל להרהר אחר מידותיו של הקב"ה והתכונות שנטע בנו, ולהתמרמר על כך שאינן מושלמות. לא להתרעם על תנאי החיים שלנו שאינם שיא השלמות, ובהחלט לא להאשים את עצמנו. שלא נסתכל לצדדים ונתבלבל. רק לעשות את השליחות שלנו, כל אחד במקום שהשם שם אותו – באהבה, ברצון ובשמחה.

(מתוך בגן החכמה מאת המחבר)