תענית ואזכרה בראש חודש ועוד

 

 

א. ראש חודש אסור בתענית. ויש המתענים בראש חודש ניסן, ולדידן שב ואל תעשה עדיף. ואם חל יום פקודת אב ואם בראש חודש, יקדימו להתענות בערב ראש חודש. חזון עובדיה חלק ב’ עמוד ד’]

ב. אין גוזרין על הציבור להתענות בראש חודש. [שלחן ערוך]

ג. אם נשבע להתענות כך וכך ימים ואירע בהם ראש חודש, השבועה חלה עליו. [ילקוט יוסף שבת כרך ה’ עמוד רמ, ושם כהערה במי שנשבע בפירוש להתענות בר"ח].

ד. מתענים תענית חלום בראש חודש, וקל וחומר משבת. ומכל מקום צריך להתענות אחר כך בימי החול לכפר על שהתענה בראש חודש וביטל עונג ראש חודש. ואם קשה לו להתענות יכול לפדות את הצום כפי שווי האוכל שיאכל באותו יום. (ילקו"י שבת ה’ עמ’ רס)

ה. אין אומרים וידוי ונפילת אפיים בראש חודש, ולא במנחה שלפניו, ואין אומרים בו מזמור יענך ה’ ביום צרה, ומזמור תפילה לדוד. (ילקו"י שבת ה’ עמ’ רסא)

ו. אף בזמן הזה מותר לערוך הספד בראש חודש [ובחול המועד] על תלמיד חכם, שגם בזמן הזה יש לנו דין תלמיד חכם. וכן מותר להספיד חכם בפניו בחנוכה ובפורים אף בזמן הזה. ואומרים עליו תפלת צידוק הדין. [ומכל מקום המבייש תלמיד חכם בזמן הזה אין מוציאין מידו את הקנס]. (שם)

ז. אין עולים לבית הקברות בראש חודש. ולכן אם חל יום פקודת השנה בראש חודש, יקדימו לילך בערב ראש חודש. וכן אבלים המסיימים את שבעת ימי האבלות שלהם בראש חודש, אין להם לעלות לקבר בראש חודש, וגם לא יקדימו לעלות לקבר בערב ראש חודש שהוא תוך השבעה שלהם, אלא ידחו את העלייה לקבר לאחר ראש חודש. אולם אבלים הצריכים לנסוע לחוץ לארץ מיד בסיום השבעה, יש להקל להם לעלות לקבר בתוך השבעה. שאף על פי שאין יוצאים מהבית תוך שבעה ימי אבלות, בעלייה לקבר כשאי אפשר באופן אחר, יש להקל. ואין להקים מצבה בראש חודש אם מתעוררים לבכי. (ילקו"י ו/קפה)

ח. מצוה להרבות בסעודת ראש חודש, ואף שמעיקר הדין אין חיוב לאכול בו פת, מכל מקום המוציא הוצאות על סעודת ראש חודש, וסועד את לבו בטוב, הרי זה משובח, ובלבד שיכוין למצוה. (ילקו"י שבת ה’ עמ’ רסב. ושם בהערה אם יש מצות שמחה בראש חודש)

ט. מה שמרבה בסעודת ראש חודש ביום, די בכך, ואינו צריך להרבות גם בסעודת ליל ראש חודש, שעיקר מצות סעודת ראש חודש היא ביום. (ילקו"י שבת ה’ עמ’ רסד)

 

 

 

 

י. ערבית שחרית ומנחה מתפלל שמונה עשרה ברכות, ואומר יעלה ויבוא ברצה. ואפילו אם מקדים להתפלל ערבית מפלג המנחה, אומר בה יעלה ויבוא. ואם לא אמרו בערבית אינו חוזר, לפי שאין מקדשין את החודש בלילה. ואין הבדל בזה בין ליל ראש חודש הראשון לליל ראש חודש השני. (ילקו"י שבת ה’ עמ’ רסה. ושם בהערה הנוסח הנכון באמירת יעלה ויבא)

יא. מי ששכח להזכיר יעלה ויבוא בערבית של ראש חודש, ונזכר אחר שהזכיר שם ה’ של ברכת המחזיר  שכינתו לציון, אינו רשאי לסיים "למדני חוקיך".

יב. המתפלל ערבית בליל ראש חודש, אינו רשאי לדלג על אמירת "יעלה ויבוא" או לקצרו כדי להספיק לענות קדיש שלאחר תפלת שמונה עשרה, ואף על פי שאם לא אמר יעלה ויבוא בליל ראש חודש אין מחזירין אותו, מכל מקום לכתחלה אין לו לדלג על אמירתו, או לקצר את הנוסח. (יבי"א א/לד. יחו"ד ח"א סוף סי’ עז)

יג. מי ששכח לומר יעלה ויבוא בליל ראש חודש, אינו רשאי לחזור ולהתפלל בתורת נדבה.

 

 

 

 

יד. מנהגינו באמירת הקרבנות לאמרם בראש חודש כרגיל, ואין מוסיפין בו פסוקי "ובראשי חודשיכם" אחר פרשת התמיד. לפי שעתידין לקרוא אותה בספר תורה. (ש"ע)

טו. צריך אדם להיות זריז לומר יעלה ויבוא, ויתן דעתו שלא לשכוח מלאומרו, והשוכח אמירת יעלה ויבוא בראש חודש, אינו סימן טוב, ולכן טוב שהשמש יכריז בקול רם על אמירת יעלה ויבוא להזכיר לצבור. ובמנחה יכריז קודם העמידה, ובשחרית וערבית ידפוק על התיבה קודם העמידה. (ילקו"י שבת ה’ עמ’ רעב)

טז. מי ששכח לומר "יעלה ויבוא" בתפלת שחרית ומנחה של ראש חודש, ונזכר אחר שאמר ברוך אתה ה’ כדי לחתום המחזיר שכינתו לציון, ראה לעיל סימן קז סעיף יט.

יז. יחיד שטעה בשחרית בראש חודש ולא אמר יעלה ויבוא וסיים תפלתו, ונזכר לאחר שהתפלל מוסף, אעפ"כ חוזר ומתפלל שחרית להזכיר יעלה ויבוא.

יח. אם עדיין לא עבר זמן תפלת שחרית, וחוזר להתפלל אותה אחר תפלת מוסף, טוב ונכון לחזור ולהניח תפילין.

מי ששכח לומר יעלה ויבוא בראש חודש או בחול המועד, והתחיל מודים, ובאמצע נזכר שלא אמר יעלה ויבוא ופסק וחזר לומר יעלה ויבוא בלא חתימת ברכת המחזיר שכינתו לציון, והמשיך באמירת מודים, חייב לחזור לרצה ולומר שוב יעלה ויבוא עם חתימת המחזיר שכינתו לציון, שדינו כמי שדילג ברכת רצה. אך אם סיים את כל תפלת שמונה עשרה, חייב לחזור ולהתפלל מראש התפלה, כדי לומר "יעלה ויבא" כדין. אך טוב ונכון שיתנה ויאמר, שאם הוא חייב להתפלל, תהיה תפילה זו לחובה, ואם לאו תהיה התפלה לנדבה. [יבי"א א/ח ז’. וחלק ח’ סי’ מ].

יט. הדבר פשוט שמי ששכח לומר יעלה ויבוא בראש חודש, אינו רשאי לחזור ולהתפלל מפסוקי דזמרה, אלא יחזור רק על תפלת שמונה עשרה. (יחו"ד ג/ג בהערה)