תעשו את הצעד הראשון
כמו תינוק שמתחיל ללכת בצעדים קטנים ומדודים, קם ונופל, כך גם אתם. הצטרפו לסדנת 'צעד ראשון' של רבי נחמן מברסלב ותגלו איך לצעוד במסע החיים!
רעש. אי שקט. חוסר ריכוז. בלבול. ריחוק מהבורא. חוסר דיוק במצוות. אין לי חשק, לא נורא השם יסלח…
מה זה? מה קורה פה?
אומר רבי נחמן מברסלב (ליקוטי מוהר"ן ח"ב, י): "מה שהעולם רחוקים מהשם יתברך ואינם מתקרבים אליו יתברך, הוא רק מחמת שאין להם ישוב הדעת, ואינם מישבין עצמן".
כדי להתקרב לבורא עולם צריך יישוב הדעת. שקט נפשי שבו האדם יודע את התכלית.
"והעיקר – להשתדל ליישב עצמו היטב, מה התכלית מכל התאוות ומכל ענייני העולם הזה, הן תאוות הנכנסות לגוף, הן תאוות שחוץ לגוף, כגון כבוד, ואז בוודאי ישוב אל ה'".
העולם מלא תאוות. לכולם יש סידורים ובלבולים. תאוות שנכנסות לגוף – אכילה, התאווה הידועה. רגשות קשים, כעס וחרדות. ויש גם תאוות שמחוץ לגוף – כבוד, מה יגידו עלי? איך אראה בחוץ?
אבל אם ניישב את הדעת ונברר מהי התכלית, נצליח לשוב אל הבורא.
ואיך מיישבים את הדעת? איך מגיעים לרוגע הזה?
"אך דע, שעל ידי מרה שחורה אי אפשר להנהיג את המוח כרצונו, ועל כן קשה לו ליישב דעתו".
דבר ראשון, צריך לדעת שעם מרה שחורה אי אפשר להנהיג את המוח. היצר הרע לוחש כל הזמן 'רע פה, זה לא ייגמר, המצב לא טוב…' ויש עצבות ועצלות, כבדות, שנאה, קנאה וייאוש. המרה השחורה סוגרת את המוח, זו הסיבה שקשה ליישב את הדעת.
"רק על ידי השמחה יוכל להנהיג המוח כרצונו ויוכל ליישב דעתו, כי שמחה הוא עולם החרות, בבחינת (ישעיה נ"ה): "כי בשמחה תצאו", שעל ידי שמחה נעשין בן חורין ויוצאין מן הגלות".
שאלתם? קיבלתם! השמחה היא הקרקע של יישוב הדעת.
עם השמחה אפשר להנהיג את המוח. השמחה היא עולם החירות. עם השמחה יוצאים מן הגלות. עם השמחה אפשר סוף סוף לנשום. להירגע. לצאת מהמקלטים.
עם השמחה אפשר לחיות!!!
מאמרים נוספים בנושא:
לא נפסיק את השמחה – בריו חקשור
"ועל כן, כשמקשר שמחה אל המוח אזי מוחו ודעתו בן חורין ואינו בבחינת גלות, ואזי יוכל להנהיג את מוחו כרצונו וליישב דעתו, מאחר שמוחו בחרות ואינו בגלות. כי על ידי גלות אין הדעת מיישב, כמו שדרשו רבותינו זיכרונם לברכה (מגילה יב:) על בני עמון ומואב, דמיתבא דעתיהו מחמת שלא הלכו בגלות, שנאמר (ירמיה מ"ח): "שאנן מואב מנעוריו וכו', ובגולה לא הלך, על כן עמד טעמו בו" וכו'".
אתם רוצים שמחה? שואל אותנו רבי נחמן, אז תקשרו את השמחה אל המוח, כי רק כך הוא יהיה חופשי, בחרות. כי כשאין שמחה המוח בגלות ובגלות אי אפשר ליישב את הדעת!
אבל לפעמים זה כל כך קשה? מה אפשר לעשות בשעה שאנחנו שבויים שם?
"ולבוא לשמחה הוא על ידי מה שמוצא בעצמו איזה נקודה טובה על כל פנים, כמבאר על פסוק: "אזמרה לאלוקי בעודי" (שם ח"א, סימן רפ"ב), עיין שם".
אתם מבינים? רבי נחמן אומר בנוסף, תמצאו נקודה טובה. משהו קטן שעשיתם. למשל, נטלת ידיים. מצוין! התפללתם? מעולה! אתם יודעים כמה אנשים לא נוטלים ידיים בבוקר? כמה אנשים לא מתפללים?
"ועל כל פנים, יש לו לשמח במה שזכה להיות מזרע ישראל, שלא עשני גוי, וכמו שאנו אומרין: 'ברוך אלוקינו שבראנו לכבודו והבדילנו וכו' ונתן לנו תורת אמת' וכו'. מכל זה וכיוצא בזה ראוי לו לקח לו שמחה לשמח דעתו כנ"ל. וזה בחינת (שבת עז:): 'בדיחא דעתה', שהוא דבר גדול, דהיינו שמקשר השמחה למוחו ודעתו, ואזי המוח משחרר ויש לו ישוב הדעת כנ"ל, וגם למעלה נעשה מזה יחוד גדול על ידי בדיחא דעתה".
תשמחו שאתם ילדים של בורא עולם, ילדים של מלך מלכי המלכים שקיבלו את התורה, את המצוות, אמונה, צדיקים ועוד דברים נפלאים.
תרקדו ותקפצו! תרימו את הרגליים מהקרקע ותמחאו כפיים! תספרו בדיחות (מילי דשטותא כפי שאומר רבי נחמן). תצחקו צחוק מאולץ שבהמשך יהפוך לאמיתי. תחייכו בכוח. תעצרו לנשום ותסתכלו על הפרחים שפורחים. תסתכלו על השמים, תמצאו משהו שכיף לכם לעשות!
תעשו צעד קטן של שמחה, כי מזה נעשה דבר גדול, ייחוד גדול, ואז המוח משתחרר ואפשר לעשות את הדבר הכי מתבקש, ליישב את הדעת. לשבת עם עצמנו ולהתבונן פנימה.
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור