תפילה

שיחה - בדרך נסיעתם חזרה כשעמדו בתחנת הרכבת גנבו מהם חבורת גנבים מזוודה אחת וברחו להם. רבי חיים רדף אחריהם, אולם אלה בעורמתם ורשעותם ברחו מאחורי פסי הרכבת, וברודפו אחריהם...

2 דק' קריאה

מערכת ברסלב ישראל

פורסם בתאריך 07.04.21

עצה
 
אין לאדם לחשוב כלל מיום לחברו ואפילו משעה לחברתה, כי אפילו בכל רגע נעשים שינויים נפלאים מאוד מאוד לטוב ולהיפך, ככתוב: ותפקדנו לבקרים לרגעים תבחננו". ואין האדם יודע כלל מה נעשה עימו בכל עת ורגע, כמו שכתוב: "רבות מחשבות בלב איש, ועצת ה’ היא תקום", וכתיב: "אל תתהלל ביום מחר, כי לא תדע מה ילד יום", וכיוצא פסוקים הרבה כאלה, וכנראה בחוש, כי לפעמים האדם טרוד בדאגותיו ותחבולותיו, ופתאום באים עליו צרות משונות, רחמנא ליצלן, מה שלא עלו על דעתו כלל לחשוב ולדאוג עליהם.
 
ועל כן באמת אמרו רבותינו ז"ל: לעולם יקדים אדם תפילה לצרה. וכן לפעמים להיפך, כי מידה טובה מרובה, וחסד ה’ מלאה הארץ, ועל כן על פי רוב מתחדשים על האדם ישועות וחסדים נפלאים פתאום, מה שלא עלו גם כן על דעתו כלל, ועל כן מה יתרון לאדם על ריבוי מחשבותיו ותחבולותיו? וצריך רק לתלות עיניו למרום בכל עת, כמו שכתוב: "אך לאלוקים דומי נפשי כי ממנו תקוותי", וכתיב: "גול על ה’ דרכך ויכונו מחשבותיך", וכתיב: "השלך על ה’ יהבך וכו’".
 
 
מים עמוקים עצה בלב איש ואיש תבונות ידלנה.
 
 
שיחה
 
חברים בנפש
 
רבי חיים קיבליטשער ז"ל היה תלמיד חכם מופלג מאוד וגם עני מרוד מאוד, אולם בתו נישאה לאחד מתושבי אומן שהיה עשיר קצת.
 
לאחר נישואיה נסע רבי חיים ובא לאומן כדי ללוותם חזרה לקיבליטש. כשבא לאומן התפאר ואמר לאנשי שלומנו: "עתה יכול אני כבר לתת ולחלק לכם מעות לצדקה, ואיני צריך יותר שיתמכו בי כמקודם" – וחילק צדקות רבות לאנשי שלומנו.
 
בדרך נסיעתם חזרה כשעמדו בתחנת הרכבת גנבו מהם חבורת גנבים מזוודה אחת וברחו להם. רבי חיים רדף אחריהם, אולם אלה בעורמתם ורשעותם ברחו מאחורי פסי הרכבת, וברודפו אחריהם לא הבחין שמתקרבת הרכבת שפגעה בו, ורגליו נקטעו. מאז לא שמעו ממנו כלום, אלא רק שיקברו אותו עם רגליו, וקברו אותו בעיירה דעמיטריווקע.
 
מעשה זה אירע בין השנים תרפ"ב- ג בתחילת הקיץ, בהיות רבי חיים בן שישים ויותר, ואנשי שלומנו נזהרו מאוד לא לספר זאת לרבי אהרן קיבליטשער ז"ל, מכיון שהיה ידיד נפש של רבי חיים, עד כדי כך שהמון העם חשבו אותם לאחים ממש מרוב ידידותם, ועל כן לא רצו אנשי שלומנו לצער את רבי אהרן בידיעה מעציבה זו.
 
אולם כשנודע לו זאת, באמצע הקיץ, מאחד אנשי שלומנו שלא ידע לנצור פיו, הפטיר רבי אהרן ואמר: "בזאת כבר מתכוונים עלי", וכן היה שנפטר בחודש אלול הסמוך.
 
 
ושיחותיו הן אפילו לא טיפה מן הים הגדול,
רק שיראו לקחת מהן מוסר ויזכו להתעוררות גדולה. 

כתבו לנו מה דעתכם!

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

הוספת תגובה