תפרגן לעצמך עם הפסקה קלה

לקחת מרחק מהחיים הפעילים
זה לא אומר לברוח. ההיפך! זה
האמצעי הטוב ביותר להתנתק זמנית
מהזרימה הבהולה של החיים. עצרו,
ופרגנו לעצמכם עם הפסקה!
 
 
לנתק את עצמנו מהזרם הסוחף, כלומר להתבודד פעם ביום לפחות, זה לעשות עצירה בריאה בדרכנו אל השלמות.
 
לקחת מרחק מהחיים הפעילים זה לא אומר לברוח, להיפך – זה האמצעי הטוב ביותר לאזן בין חלקי השכל (וכידוע, העומס המופרז הנצבר בצד האנליטי של שכלנו גורם לנטרול תפקודו וכתוצאה מכך לדילוגים בלתי רצויים, כגון החלטות לא בשלות, דחיקת השעה, מענה לא מיושב וכדומה).
 
ההתבודדות מנתקת אותנו זמנית מהזרימה הבהולה, והמרחק שהיא יצרה מאפשר איזון: אנחנו משתחררים מאוטומטיות במעשינו. לפני כל יוזמה נוכל לחזור לכללים המקוריים האגורים בזיכרון שלנו, והודות לכך המעשים שלנו יהיו בשלים יותר, שגרתיים פחות, ונחסוך לעצמנו שגיאות רבות.
 
כללו של דבר, העצירה בדרך אינה 'אויב הנסיעה'. ההיפך הוא הנכון! היא מאפשרת להתחדש, לצאת מחדש לדרך כשאנו מצוידים ביותר כוחות וחשק.
 
אתה לא לבד!
 
בורא עולם נמצא לידך. הוא אוהב אותך. הוא מחכה לך. מספיק לדבר אליו כדי להתחיל ולהרגיש את נוכחותו. בגלל זה נחשבת שיחה זו לדו-שיח ולא למונולוג.
 
ישנם אלפי אמצעים שדרכם מתגלה השם לאלה שמדברים אליו. ישנם אלפי שליחים שיביאו את התשובות לשאלות ששאלת אותו יתברך בזמן ההתבודדות שלך.
 
לאחר זמן מסוים של אימון (הכרה בשפת הסימנים ותרגול של הקשבה נכונה) תיווכח שקול השם עצמו מדבר בצורה בלתי פוסקת לכל היצורים. לכן, תחושת הבדידות היא רק תוצאה של סירובנו להרגיש בנוכחותו.
 
המעלה הבלתי מעורערת של ההתבודדות מאפשרת לאדם להרגיש את הנוכחות האלוקית בחייו, ולא משנה מה מצבו. המעלה השנייה היא, ברגע שאדם מודע לנוכחות זו הוא לומד להסתייע בחסד שלה, כדי להבין את הסימנים המובילים להבנת המסרים האלוקיים ולהשתמש בהם לתועלתו.
 
אם אנו רוצים, ולא משנה מה ערכנו – קטנים ככל שיהיו זכויותינו – נשמע את הקריאות שהשם שולח לנו דרך כל דרגות הקיום שלנו. המחשבות, הדיבורים והמעשים שלנו יקבלו משמעות שונה, נוכל לקלוט בהם רמזים ומסרים שמימיים.
 
לכל דבר יש משמעות מדויקת מאוד. המושג מקרה הוא המצאה של מי שמסרבים להאריך בחיפוש אחר הסיבה המקורית. זה נכון שיותר קל להמציא כינוי חסר משמעות אמיתית לתופעה מסוימת, מאשר להעמיק בה. לגבי תכונה זו וכל הדומה לה המשיל ה"חפץ חיים" את דוגמת החיה הנושכת את המקל המכה אותה, בחושבה שהוא סיבת כאבה: לו היה לה רק טיפת שכל הייתה מגלה מי עומד מאחורי המקל.
 
למאמינים ולנאמנים לדבר תורתנו הקדושה גלוי וידוע שהכל מגיע בזמנו, במקומו ולפי המטרה שלו, מונחה על יד הדיוק האינסופי של השגחה. ואם כן, כל מה שסובב אותנו, בזמן המסוים הזה, מלמד אותנו משהו, בא לסייע לנו ולהאיר אותנו בחיפוש של אותו הרגע.
 
והדבר הראשון שיש לדעת הוא: אין שום מקרה בעולם! הכל קורה בחסות ובהכוונת ההשגחה!
 
לאחר מכן, עלינו ללמוד כיצד להשתמש במסרים וליישמם באופן אישי. כלומר, לדעת לשים לב לכל מה שקורה ולקשר אותו בצורה רלוונטית לחיינו, לשיעור אותו אנו צריכים ללמוד.
 
ההתבודדות, דו-שיח קרוב ואינטימי עם ההשגחה, יש בכוחה לפתוח את עינינו ואוזנינו הפנימיות, חושיה של הנשמה שלנו. שיטה שקטה זו, כאשר היא מבוצעת באורח יומיומי, מגבירה אצלנו את יכולת ההקשבה והרגישות לכל מה שמתרחש לאותו צליל שקט, קול דממה דקה, שמנסה לומר לנו דבר-מה חשוב ומכריע עבורנו.
 
כיצד נדע אם אנו מפרשים נכון את המסר? במשך צעדינו הראשונים חלק מהסימנים יהיו לנו ברורים וחלק לא. כאשר נשתדל להגיב מעשית, בהתאם למסרים המובנים לנו, נרכוש מעט הבנה בשפת האיתותים, ובעזרתו של הבורא נוכל, עם הזמן, להבין את רובם.
 
אולם, השגת חכמה זו בשלמותה איננה תלויה בידע קודם בלבד אלא בחסד האלוקי, אליו נוכל לפנות בתפילה. לפיכך פתחו אנשי כנסת הגדולה את תפילת העמידה במילות הבקשה: "אתה חונן לאדם דעת ומלמד לאנוש בינה…"
 
"למנצח"
 
במילה זו נפתחים פרקים רבים מספר התהלים. מיהו המנצח ואת מי הוא מנצח?
 
המנצח הוא זה שדרך הטענות שהוא עורך במשך תפילתו מסוגל לשכנע את בורא העולם לעזור לו. והרי הבורא יתברך הוא המנוצח במצב שכזה…
 
אך מכיוון שכל מה שהשם מבקש לזה להיות משוכנע ולעזור לנו, זוהי כל שמחתו. לכן הוא נוטע בנו נימוקים שלא היינו חושבים עליהם, וכל זאת כדי לשכנע אותו לבוא לעזרתנו.
 
שלמות והקשר האישי
 
כל צדיקי הדורות הצהירו בפירוש שלא היו יכולים להגיע לדרגת השלמות שלהם, אלמלא הקשר האישי שקיימו עם השם באמצעות התפילה והתבודדות. הם תמיד הקדימו תפילה בכוונה לכל פעולה, אפילו למעשיהם הטובים.
 
לכן, קודם שמבצעים פעולה כלשהי, על אחת כמה וכמה מצווה (הדורשת ריכוז והכוונה מיוחדים) – ראוי לבקש מהבורא את הכוח, הרגש והשכל הדרושים כדי להביא את הפעולה לסופה הטוב. אפילו לצדקה, שהיא אחת המצוות הגדולות ביותר, צריך זכויות גדולות כדי להגיע לביצועה המושלם. אדרבה, ככל שתעלה רמת הפעולה, באותה מידה יתרבו הקטרוגים והמניעות. כך למעשה מתפרש הצורך של הבקשה.