תראה, אל תדבר

במהלך פגישות עם מי שהפך לבעלי ניקרו בראשי ספקות גדולים בכל מה שקשור להתאמה בינינו. הוא היה סוג של שתקן, ואילו אני טיפוס של שיחות וכמה שיותר. היו פגישות בהן התגלגלנו אל תוך השקט המעצבן הזה עם מינימום דיבורים, וזה כמעט הוציא אותי מדעתי.

בוודאי, היו הרבה תכונות יפות ומיוחדות שאהבתי בו. הוא אדם חכם, שאפתן ולא פעם דאג ליידע אותי שהוא כבר נשבה בקסמי. מלא סבלנות ועקשנות, הוא חיכה לי עד שאחליט האם יש לנו עתיד משותף.

אבל היציבות שלו רק הרגיזה אותי ובשלב מסוים אפילו התחלתי להרגיש משועממת. הפשטות שלו לא הייתה משהו מוכר במחוזותיי, בלי הרבה דרמות בקשר ואני לא ידעתי מה לעשות ואיך להתנהג.

יום אחד, אחרי כמה חודשים בהם נפגשנו, זה כבר הגיע לי עד כאן. הזעם התפשט בתוכי כמו אש בשדה קוצים. חוסר ההבעה (ולא בגלל שהוא לא יודע, אלא בגלל שזה הוא) והשקט שלו הוציאו אותי מדעתי. לכן דרשתי ממנו שיכתוב לי שיר. הפליא אותי שהוא הסכים כי יצירתיות זה ממש לא הצד החזק שלו…

בכל אופן, השיר הזה, כך חשבתי לעצמי, יחרוץ את גורלו. מה גם ידעתי שהוא ייכשל במבחן הזה וההחלטה (שלי כמובן) תתקבל בו במקום. פיו, איזו הקלה.

למחרת הוא הביא לי מעטפה. בתוכה, סונטה של עשרים וארבע שורות. ישבתי המומה והתחלתי לקרוא. זה היה שיר על נסיכה יפה, זה היה סיפור מרתק, מכתב אהבה, שיר מעומק הלב. ומלא חרוזים!

ישבתי שם המומה אבל גם מלאת התרשמות מהבן אדם הזה. כמה פחדתי לבטוח באהבה העמוקה שלו אלי! אם לא בקול, אז לפחות כתובה במילים שחור על גבי לבן, כדי להבין שהיא שם.

שבוע שעבר, תוך כדי התפילה האישית (או כפי שמכנה אותה רבי נחמן מברסלב, ההתבודדות) שאלתי את עצמי מה אני באמת רוצה. מתוך השאלה הבנתי, ש'אני רוצה לדעת בצורה ברורה ומוחלטת שבורא עולם אוהב אותי באופן אישי. לא רק בגלל שאני הבת וחלק מהעם הנבחר שלו. אני רוצה לדעת שהוא אוהב אותי, יהודית חנן'. אז שאלתי את עצמי, 'ומה יגרום לך להיות בטוחה?' ועניתי, 'אני רוצה שהקב"ה יגיד לי את זה במילים'.

מאמרים נוספים בנושא:

שפת האהבה

זוגיות מעל הטבע

שניים זה ביחד
זוג טוב עושה שיעורי בית
לומדים לאהוב

כאן בונים גן עדן
למה התאהבנו? שאלה טובה!
סוד הזוגיות המוצלחת
איך נשמור על זה?

אהבה אמיתית?

ואז הנכד שלי התחיל לבכות. הוא רק בן חמישה שבועות. הבת שלי, אמא של התינוק המקסים הזה, הגיעה מהר והרימה אותו. כשהוא על ידיה היא דיברה אליו במילים המתוקות שאימהות יודעות לומר, "הכל בסדר, מתוקי, אמא כאן, אל תבכה. אני אוהבת אותך". היא לקחה אותו איתה ואני ישבתי וחשבתי שלתינוק הזה אין שמץ של מושג מה אמא שלו אמרה לו הרגע. אין לו שום דרך להבין או לתפוס את המילים שלה, אפס יכולת הכלה על מנת להעריך את השפה שלה. התינוק כל כך מוגבל מבחינה דיבורית, שרק בעזרת הקול הקטן שמשמיע, ולרוב בבכי, הוא מקבל את מה שהוא צריך וכך גם את האהבה והביטחון להם הוא זקוק. המילים של אמא שלו חסרות משמעות עבורו, אבל הפעולות והקול שלה מרגיעים אותו.

אני רוצה שאלוקים ידבר איתי, אבל אם זה יהיה כמו בני ישראל בהר סיני לא אצליח להכיל את זה. אני כל כך מוגבלת בנוכחות הפיזית שלי שזה לא רק יהיה חסר תועלת שבורא עולם ידבר איתי, אלא גם מאוד גורלי. אני לא נביאה, אין לי את הכלים להכיל את הקול שלו.

אבל הוא כן מראה לי את האהבה שלו אלי בכל הדברים שאני צריכה ושהוא נותן לי, וזה קורה יום אחרי יום בכל מיני דרכים. וכידוע, דרכים רבות לו למקום. תודה לא-ל, הוא בירך אותי בהמון ברכות שאפילו בחלומות הכי פרועים שלי לא חלמתי לקבל את השפע הזה. אבל בהשוואה לבוראי, אני פעוטה חסרת כיוון ורמז שאין לה שמץ של מושג מי הוא זה שדואג לי, ואני עוד רוצה שהוא יבטא בקול את אהבתו אלי?!

והאמת, הוא עושה את זה. אני זוכרת שפעם אחת, לפני הרבה שנים הייתי במכירה ביתית. בדיוק סיימתי עבודת עריכה גדולה והרגשתי חסרת מנוחה ומאוד לבד. לא הכרתי אף אחד באותה מכירה וחשבתי לעצמי, ש'אלוקים כאן והוא מכיר אותי, מה זה כבר משנה לך יהודית?' באותו רגע הסתכלתי על אחד השולחנות שהיו בו פריטים למכירה וראיתי מחזיק מפתחות עתיק ומיוחד. השם על המחזיק היה שלי. יותר ברור מזה? לא יודעת אם יכול להיות. קניתי אותו תמורת סכום פעוט ומאז הוא איתי. זה היה מסר ברור משמים עם הרבה חוש הומור אלוקי.

לפני יומיים הנכד הקטן התחיל לחייך ולהגיב לקולות שהבת שלי עושה לו. היא קראה לו בשמו ודגדגה אותו בעדינות והוא מלמל אליה בחזרה. כולנו שמחים ומאושרים מקצב ההתפתחות שלו. התינוק מתקשר עם אמא שלו, הוא מגיב לאהבה שלה. הוא ממלמל קצת ומזיז את ידיו בשמחה ומסתכל על הפנים שלה. הוא מתאהב במי שכבר אוהבת אותו כל כך, מי שנתנה לו חיים. אין לו יכולת להבין את אמא שלו, אבל בדרכו התינוקית הוא מגיע אליה.

זה לא שבני הזוג לא אמורים להפגין בקול ובמילים את האהבה. ההיפך הוא הנכון. אבל לפעמים גם אם זה לא קורה, בפנים עמוק, בתוך הלב שלו או שלה, האהבה הזו קיימת ובמלוא העוצמה ויכולה לבוא לידי ביטוי גם בדרכים נפלאות אחרות.

הקב"ה מראה לי בדרכים שונות ורבות כמה הוא אוהב אותי. כל חיי הם השירה שלו אלי, הסיפור על הנסיכה, הבת האהובה של המלך. אני גרה בארמון, חווה הרפתקאות רבות ואבא שלי מודע אלי בכל רגע נתון של היום. יש לי כל מה שאני צריכה. עכשיו, כשאני כבר נסיכה מבוגרת הקב"ה עדיין שומר עלי קרוב אליו, ואחרי ה-120 אהיה מן הסתם קרובה אליו עוד יותר.

אבל הוא פשוט לא יכול לומר לי במילים ובקול כמה הוא אוהב אותי. למה? כי אני לא מדברת אלוקית.