תשובה

 

לפעמים כשנפקחות עיניו של אחד, ורואה נפלאות אמיתת האמת של הצדיקים האמיתיים וחידושי התורה שגילו בעולם, והתפילות הנוראות והנפלאות שנתייסדו על כל חידושי תורה אלו, כי צריכים לעשות מהתורות תפילות. ואז מתפעל מאוד והיה רוצה להתקרב, אולם האדם מצפה שכל העולם יתקרבו אל נקודת האמת הזאת.

 

אך אף על פי כן שאמת איתו בזה, כי בודאי ראוי ונכון שכל האיש החפץ חיים יבוא ויתקרב לכאן ויכירו את האמת לאמיתו. אבל למרות זאת, מה שהוא מצפה לזה וקשה לו להתקרב עד שכולם יתקרבו לנקודה זאת, זו בודאי עצת היצר הרע, שמסיתו להמתין עד שישובו כל העולם אל האמת ויתקרבו כולם, ורק אז הוא יתקרב גם כן.

 

ובאמת לא כך היא המידה. כי אדרבא זהו עיקר הניסיון שלו – שיתקרב דווקא בעת הזאת שהאמת הושלכה ארצה ויראי חטא נמאסים, ככתוב: מי גר איתך בעניותך. כי מטעם זה אין מקבלים גרים לימות המשיח. ועל כן מי שפקח הקב"ה את עיניו ורואה מעט אור אמיתת האמת של צדיק האמת, ראוי לו לרוץ בכל כוחו להתקרב אליו דווקא עכשיו כבורח מבור שחת אל מקור חיים, כי הלא כל אחד יודע בנפשו מה שפגם וקילקל מעודו, ובמה יזכה להתקרב לאורות קדושים כאלו בלי יסורים ושפיכות דמים. על כן תיקונו כשיעמוד בנסיון ויתקרב עתה דווקא.

 

 

 

סיפר רבי לוי יצחק, שבהיות רבי אליהו מייזעס באומן ושמע מאנשי שלומנו על גודל מעלת ההתבודדות, לכן רצה לחזור ולראות בעיניו את הנוהגים ללכת מחוץ לישוב ולהתבודד.

 

הלך רבי אליהו ועקב בחשאי אחר רבי חיים בנימין ברוד בזמן שהלך להתבודד. לאחר מכן חזר וסיפר לרבי לוי יצחק: "מתבייש אני מפניו, איך שהוא דיבר והשתפך בתפילתו כל כך לבורא עולם, ואני כל כך רחוק מזה. ואף גם מחשבות של תפילות כאלו אין לי. מאין באים ליהודי בעל מלאכה כמוהו דיבורי תפילה אמיתיים וחמים, כאלו שהמיסו את לבבי? מאין?!"…