תתעסק בעצמך

האם פעם נתקלתם בנהר אגדי שוצף וקוצף, ומלבד היותו כזה הוא גם משליך אבנים גדולות אל גדותיו, באופן כזה שמקשה ביותר את המעבר בתוכו.  אבל היי, חכו רגע, זה עוד בכלל לא הפאנץ ליין.. ישנו יום אחד בשבוע שבו חדל הנהר מעשייתו, מנחשים איזה יום? אכן כן! יום השבת! ביום השבת הנהר שובת ממלאכתו. כלומר מפסיק לזרוק אבנים וכך נפסקת מפולת האבנים ומתאפשרת חציית הנהר באופן בטוח.

בתלמוד הירושלמי כתוב כי אחת הגלויות של עשרת השבטים הייתה אל נהר הסמבטיון או הסמבטיון ובגלל השלכת האבנים אין איש יכול לחצות אותו ובכך השבטים נשמרים.

הרמב"ן בפירושו לתורה כותב שמקור שמו של הנהר הוא המילה "שבת": "וקורין אותו סמבטיון, מפני שביתתו בשבת כי יום השבת בלשון ההוא "סבט" כאשר הוא בערבי ונהוג בלשונם להוסיף בתארים "יון".

נהר הסמבטיון אצלך בבית

נתקלתי בפירוש אסוציאטיבי נפלא מצחיק עד דמעות או אולי גם עצוב עד בכי, תלוי איך מסתכלים על הפרשנות.

משהו שלח בזמנו מכתב למוהר"ש ע"ה ושאל אותו היכן נמצא נהר הסמבטיון שהרי מקומו אינו ידוע, ששם יש סלעים גדולים שעפים ואי אפשר להגיע לשם.

המוהר"ש בחזרה השיב לאותו בחור תשובה יפה ונאורה:

האם הכל ברור לו בחיים שהגיע לזה, האם יש לו כבר תשובות להכל, שהדאגה היחידה שלו היא איפה הסימבטיון??!

"תגיד לי", ממשיך לשאול אותו המוהר"ש, "האם אתה מסודר עם השכירות שלך, עם כל התשלומים החודשיים, עם האישה והילדים, שאתה אוחז עכשיו עם הסמבטיון?!"

וכאן הגיעה תשובת המחץ של המוהר"ש:

"העיקר מה שאתה צריך לדאוג , שלא יעופו אבנים אצלך בבית! שבסמבטיון ימשיכו לעוף כל השבוע אבנים. בינתיים אני רואה שאצלך עפים אבנים שבעה ימים בשבוע, לא רק שישה ימים , בשבת גם. הסמבטיון לפחות נח בשבת".

אנשים עסוקים רק עם דברים מעניינים, מכל מיני נושאים ומקומות, תהיה עסוק קצת בך, בעצמך.

איך באמת אפשר לזכות להיות שמח? לדבר עם השם. להרגיל את עצמך לדבר איתו יתברך".