ארץ ישראל שלי
ארץ ישראל שלי, ישבתי לכתוב לך מכתב, חשבתי שבטח כמו מה שעבר עלינו עד כה, כך עובר גם עלייך, את שותפה לשמחה וגם ליגון, שותפה אמיתית.
יום הזיכרון
מומלצים לקריאה
מי את חתולה מסתורית?
כולם ניסו לסלק אותה, להדוף את החתולה המסתורית שהופיעה באישון לילה משום מקום, אבל שום דבר לא עזר. היא בשלה. חוזרת למקומה בראש המחלקה...
כל הפוסטים
ספר התורה של החיילים!
המאמר מוקדש לעילוי נשמת כל ששת מיליון היהודים שנהרגו, נטבחו, ונרצחו בשואה האיומה על קידוש השם בשל היותם יהודים, וכן לכל חיילי צה"ל הקדושים והיהודים שנהרגו בפיגועים בארץ וברחבי העולם,
יום עצמאות שמח!
ארץ ישראל מאז ומעולם ולתמיד הייתה ארץ האבות, ארץ הבחירה שלנו שהובטחה מאת הקדוש ברוך הוא. עם ישראל חי וקיים לנצח נצחים.
שמסרו נפשם על קדושת השם.
מוקדש לעילוי נשמת כל ששת מיליון היהודים שנהרגו, נטבחו, ונרצחו בשואה האיומה על קידוש השם בשל היותם יהודים.
כמה קטנה ככה גדולה!
כמה קטנה ככה גדולה! בקושי רואים אותה על מפת הגלובוס אבל היא שם כדי להישאר לנצח. היא מעצמה טכנולוגית, הגיעה לירח ואפילו פיתחה את עגבניית השרי. כנסו ותתאהבו בקליל!
יום הולדת שמח ישראל
איך שלא תסתכלו עליה, זקנה בת 74 במצב טוב או קשישה בת אלפי שנים, ישראל מיוחדת, סטארטאפיסטית שובבה וחכמה והכי חשוב אמא אדמה אוהבת. יום הולדת ועצמאות שמח!
מחיר הדמים של המשפחות השכולות
הלוואי ונזכה ביום הזה להזיז הצידה את כל המחלוקות ונתייחד עם אלו שמשלמים את מחיר הדמים בכל רגע ורגע בחייהם, אלה שנשארו כאן להתמודד ולהמשיך למרות הכאב.
יום הזיכרון – צעיר לנצח
איך מתמודדים עם אובדן של ילד? זאת החרדה הכי גדולה שלי, שאני לא מעזה לחשוב עליה, שמשתקת טוטאלית ומשאירה אותי בלי כלים. שרון רוטר כותבת על אלה שנשארו צעירים לנצח.
קשה, קשוחה ואוהבת
היא קשה, קשוחה ואוהבת. מבט על ישראל המקסימה והעם שאין לו תחליף מעיניה של יהודית חנן, אז עולה חדשה בת 18 היום לא מגלה בת כמה, אבל ממש מאוהבת.
הסיפור שלהם
יאיר אשכנזי, מרדכי, צדוק, יהודה, יובב, קובי... והרשימה, לדאבוננו הרב, עוד ארוכה. ולהם, לכל אחד מהם, יש את הסיפור שלו, את הצוואה המיוחדת שהשאירו לנו.
עצמאות, כאן ועכשיו!
בן הזקונים שלי בן שנה וחמישה חודשים, המדינה המקסימה שלנו בת 70, ושניהם דורשים עצמאות כאן ועכשיו! שרון רוטר על עצמאות משתי זוויות ראיה שונות ומעניינות.
עצמאות בחיתולים
כבר עשינו את זה פעם, בהתחלה, כשהיינו רק בני שנתיים, מדינה בחיתולים ועם רצון בומבסטי לעצמאות. וגם היום, שגדלנו בעוד בשנה אנחנו יכולים למזוג לבד מהסיר את האורז.
דוד וגלית הסורי
"עלי!" הוא צועק אל המפקד, וזרק את עצמו על גדר, הופך גשר אנושי לחבריו. וכשדמעות בעיניהם, החברים עוברים על גופו של דוד שירזי וכובשים את תל פאחר...
ארבעה שבועות בשכם
יום הזיכרון - אף אחד לא הצליח לישון באותו לילה. לא ציפינו לקבלת פנים כזו, בטח לא לאבד מפקד וחבר. ברוכים הבאים לשכם.
עצמאות, זאת לא רק מילה
מהחלון אני רואה את הדגלים מתנוססים ברוח ושוב עולה אותה שאלה – מה זאת עצמאות, הרי זאת לא רק מילה או יום בלוח השנה?
מה הלאה?
אחרי הטקסים וזרי הפרחים, כשעושים את הדרך הביתה אל החיים שממשיכים כאן וזורמים, צפה ועולה בערבו של יום הזיכרון השאלה – מה הלאה?
על מגש של כסף
"אדם לאדם – אדם" יכול להיות משהו מציאותי וממשי, אם רק נבחר בזה כדרך חיים, ולא כציון דרך עובר וחולף בימי הזיכרון. לא להרגיש שאין אני ואתה רק ביום הזה.