אנו ממשיכים בע"ה ללמוד על המיומנות הראשונה מתוך חמש המיומנויות, שהן: סדר וארגון, ניהול זמן, התמקדות, ריכוז ומוטיבציה. הזכרנו שתלמיד מסודר ומאורגן, מגיע לגן/לכיתה/לתיכון/לישיבה עם "ארגז כלים" שונה לגמרי מאשר תלמיד שאינו מאורגן ומסודר. ומכאן הדרך להצליח בלימודים היא קצרה.
איך הוא מצליח לעשות זאת?! ללא קושי ובמינימום של עזרה, ממש בצורה טבעית! הוא מסודר ומאורגן והתפיסה הזו במוח אומרת לו "עכשיו זה זמן השיעור, צריך ללמוד.
וכאן בדיוק נמצא המקום שלנו-ההורים, בתפקיד ה"כל כך חשוב" שעליו אנו מדברים בפרקים של "לימודי הצלחה". נשקף לילד בעדינות את היכולות שלו ביחס לרצון שלו ושלנו. נלמד את הילד להכיר את עצמו ולדעת היכן הוא נמצא במסלול ההצלחה, דהיינו: מה הוא כן יכול לעשות בכוחות עצמו,
כל אחד מחפש גאולה פרטית התודה זה המפתח שפותח את כל השערים! כל שער שסגור, שלא הולך, ניפתח ע"י התודה. התודה מביאה ישועה! באים לבקש אבל השער סגור- יש קטרוג! לא מגיע לך!
לחפץ חיים באו זוג שביקשו ברכה לאחר שנולדה להם ילדה, החפץ חיים אמר: עכשיו אתם באים? הייתם צריכים לבוא לפני הולדת הילדים להכין את עצמכם לקראת חיי משפחה!
משפט חכם אומר: "איננו יכולים לקבוע את כיוון הרוח, אך אנו יכולים להתאים את המפרשים" מנת משכל וכישרון הם רק "כלי-יכולת" בכדי שהתלמיד יוכל ללמוד-כמובן אם רק ירצה, אך כדי "להצליח בלימודים" צריך התלמיד לרכוש ולפתח מספר מיומנויות בסיסיות שיעזרו לו ללמוד
פתגם עממי אומר: "אפשר להביא את הסוס אל השוקת, אבל לא נוכל להכריחו לשתות מים". במילים אחרות: אפשר להביא את הילד לבית הספר, אבל לא נוכל להכריחו ללמוד. כדי ללמוד, צריך רצון. והשאלה: כיצד נגרום לילד לרצות ללמוד ולהצליח בלימודים?
הרצון להצליח, הוא תנאי הכרחי להצלחה, אך אין די בו. כדי להירתם להצלחה, דרושה לנו גם מחויבות להצלחה.
לא מספיק להיות "מעוניין" בהצלחה, צריך שתהיה לנו גם "מחויבות" להצלחה, מין סוג של בחירה פנימית חזקה שהולכים איתה עד הסוף.
אם אינך מרגיש כשיא האושר את ההזדמנות הזאת של "התמכרות מושלמת" לטובתו של בן אדם, אם הרגש הזה אינו מעורר בך שמחה של מצווה בלי מיצרים, ואם הנתינה אינה גורמת לך אושר יותר מאשר הקבלה - הרי לא ראוי לך להיות לאב!
נכון שקשה לו ו... ו... ו... אבל לא זאת הבעיה העיקרית שלנו.
הבעיה הלימודית או ההתנהגותית שלו, זו שכולם מצביעים עליה, היא הבעיה המישנית.
הבעיה העיקרית שצריכה להטריד אותנו היא: המוטיבציה שלו. מה הוא כן עושה, בכדי להצליח?!
הפעם אני רוצה לדבר איתכם על נושא מאוד מאוד חשוב שלפעמים אנחנו נוטים לזלזל בו ולא ממש מתייחסים אליו ברצינות. לנושא הזה קוראים אוכל ותזונה.
עלינו להודות, יש לנו כאן כישלון מסוים. אנחנו מתנהגים בצורה לא טובה. אבל כישלון הוא לא סוף העולם, כישלון הוא הזדמנות להתחיל מחדש בדרך טובה וצודקת יותר.
הילדים שלנו, מבינים הכל, קשה להסתיר מהם דברים, הם ניחנו בטביעת עין חדה, הם שומעים טוב, ובמיוחד את השיחות שלנו באנגלית או בצרפתית אחרי דלת המטבח או חדר השינה.
קוראים יקרים, בפניכם מקבץ תשובות לסקר חדש ומפתיע שערכנו בקרב גברים ונשים. בסקר הייתה שאלה אחת בלבד: לשם מה אתה רוצה לגדל ילדים?
אף פעם אריק לא נתן לי להכין איזה תבשיל לבד. לפעמים הרגשתי שהוא ממש שולל לי את העצמאות והוא מתנהג אלי כאילו שאני תינוקת או מוגבלת.
בכי התינוקת העיר את גברת כהן מקיפול הכביסה והיא הזדרזה אל חדר השינה. בדרך היא העיפה מבט לחדר הילדים, לראות מה מתקדם עם הצביעה של הנסיך הקטן. השקט שהיה בשעה האחרונה, קצת החשיד אותה, והיא חשבה לעצמה: "כמה זמן הוא כבר יכול לצבוע?"
עלינו לדעת, כי התנהגות חריגה היא לפעמים הדרך היחידה העומדת לרשותו של ילד כדי להביע את קשייו ומצוקתו. יכול להיות שההתנהגות החריגה של הילד כלפי חבריו היא תוצאה ולא סיבה.
"שלום דודי, מה שלומך? איך היה היום בגן?!" שואלת אימו של דודי את בנה בן הארבע וחצי, לאחר שחזר מיום הלימודים בגן.
אך דודי אינו עונה. הוא מסנן משהו בשקט ומנסה להתחבא בתוך עצמו, תוך כדי שהוא נכנס הביתה.
"דודי, הכל בסדר?!" היא ממשיכה לשאול, אך דודי אינו עונה.