כה בכסלו תשע"ח / יום רביעי 13 דצמבר 2017 | פרשת השבוע: מקץ
 
dot  הוסף למועדפים   dot  הפוך לעמוד הבית  
 
   
    הירשם    |    התחבר
  
    החשבון שלי     מעקב הזמנות     עזרה
 
 
  המדינה שלי:  
  ארצות הברית   
 
   שפה:  
  עברית   
 
   המטבע שלי:  
  דולר ארה"ב   
 
   
עמוד הבית אודות ברסלב VOD רדיו ברסלב פורום ברסלב חנות ברסלב תרומות
                
 
  הצג את כל הקטגוריות...  
 
 
      
 
מזוזות  
 
דף ראשימזוזות
 
 
חיפוש
 
           

 
מזוזות - מצוות מזוזה

 

"וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך"

 

מצוות מזוזה:


האדם מצווה לקבוע מזוזות בפתחים של ביתו (פתח הבית, חדרים), כמו שנאמר: "וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך" (דברים ו). השם "מזוזה" בא משום המצווה לקובעה על אחד מחלקי הפתח שבין הסף למשקוף, הנקרא "מזוזה", בתחילת השליש העליון של גובה הפתח, כנגד ימין הנכנס. נהוג להניח קלף המזוזה בתוך כלי מיוחד לכך הנקרא בית מזוזה.


ישנן הרבה הלכות במצוות מזוזה ולכן מומלץ לקנות מזוזה רק ממקור מוסמך.  



מה מברכים?


כשקובעים מזוזה על אחד מן הפתחים מברכים (בשם ומלכות): "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וציוונו לקבוע מזוזה". יש המוסיפים ברכת "שהחיינו" (גם היא בשם ומלכות): "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה".

 

קביעת המזוזה מהווה זיכרון באמונת השם יתברך בכל עת כשבא האדם לביתו ובצאתו ממנו. המזוזה שומרת את האדם מכל מיני מזיקין וכוחות טומאה, מכיון שאותיות המילה 'מזוזות' = זז מוות – כלומר שלא ניתנה רשות למשחית לחבל והוא זז מפתחו. כשם שהתפילין הם עדות לכך שהאדם משעבד את גופו לקב"ה, כך גם המזוזה מראה שהאדם משעבד את ממונו וכל אשר לו לבורא העולם, על ידי קביעת המזוזה בפתח ביתו, שבה מוזכר שמו של הקב"ה.

 

חז"ל החשיבו מאוד את קיום מצוות מזוזה, ואמרו שמי שאין לו מזוזה לפתחו – "מנודה לשמים" (פסחים קיג), ומי שקובע מזוזה בפתחו – "הכל בחיזוק שלא יחטא" (מנחות מג).


מסופר בגמרא, ששליחי הקיסר שאלו את אונקלוס הגר: מה היא מזוזה? על כך השיב להם: "מנהגו של עולם – מלך בשר ודם יושב מבפנים ועבדיו משמרים אותו מבחוץ, ואילו הקדוש-ברוך-הוא – עבדיו יושבים בפנים והוא משמרם מבחוץ" (מסכת ע"ז). כלומר, ששמו של הקב"ה קבוע על פתח ביתו של האדם – שדישומר דלתות ישראל.

 

מה כתוב במזוזה?
 

במזוזה כתובות שתי פרשיות מן התורה, אשר נכתבות על קלף אחד והן:

"שמע ישראל" (דברים ו, ד-ט)


ד שְׁמַע, יִשְׂרָאֵל:  יְהוָה אֱלֹהֵינוּ, יְהוָה אֶחָד.  ה וְאָהַבְתָּ, אֵת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשְׁךָ, וּבְכָל-מְאֹדֶךָ.  ו וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם--עַל-לְבָבֶךָ.  ז וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ, וְדִבַּרְתָּ בָּם, בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ, וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ.  ח וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת, עַל-יָדֶךָ; וְהָיוּ לְטֹטָפֹת, בֵּין עֵינֶיךָ.  ט וּכְתַבְתָּם עַל-מְזֻזוֹת בֵּיתֶךָ, וּבִשְׁעָרֶיךָ.

 

"והיה אם שמע" (דברים יא, יג-כא)


יג וְהָיָה, אִם-שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל-מִצְו‍ֹתַי, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם, הַיּוֹם--לְאַהֲבָה אֶת-יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, וּלְעָבְדוֹ, בְּכָל-לְבַבְכֶם, וּבְכָל-נַפְשְׁכֶם.  יד וְנָתַתִּי מְטַר-אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ, יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ; וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ, וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ.  טו וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ, לִבְהֶמְתֶּךָ; וְאָכַלְתָּ, וְשָׂבָעְתָּ.  טז הִשָּׁמְרוּ לָכֶם, פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם; וְסַרְתֶּם, וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים, וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם, לָהֶם.  יז וְחָרָה אַף-יְהוָה בָּכֶם, וְעָצַר אֶת-הַשָּׁמַיִם וְלֹא-יִהְיֶה מָטָר, וְהָאֲדָמָה, לֹא תִתֵּן אֶת-יְבוּלָהּ; וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה, מֵעַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה, אֲשֶׁר יְהוָה, נֹתֵן לָכֶם.  יח וְשַׂמְתֶּם אֶת-דְּבָרַי אֵלֶּה, עַל-לְבַבְכֶם וְעַל-נַפְשְׁכֶם; וּקְשַׁרְתֶּם אֹתָם לְאוֹת עַל-יֶדְכֶם, וְהָיוּ לְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֵיכֶם.  יט וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת-בְּנֵיכֶם, לְדַבֵּר בָּם, בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ, וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ.  כ וּכְתַבְתָּם עַל-מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ, וּבִשְׁעָרֶיךָ.  כא לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם, וִימֵי בְנֵיכֶם, עַל הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם--כִּימֵי הַשָּׁמַיִם, עַל-הָאָרֶץ.

 

מזוזות - מזוזה נוסח ספרדי

 

מזוזה נוסח ספרדי

 

מזוזות - מזוזה נוסח אשכנזי

 

מזוזה נוסח אשכנזי

סגולות המזוזה: פרנסה, אריכות ימים, פריון, אמונה ועוד...

 

כותב רבי נחמן (ליקו"מ ח"א, כג) בעניין המזוזה:

 

כתוב במדרש: למה נקרא שמן זוזי? מפני שזזין זה מזה. ועל זה נאמר (איוב כב): "והיה שדי בְּצָרֶיךָ" – כלומר, על ידי המזוזה – "וכסף תועפות לך", על ידי זה פרנסתו מעופפת לו, כי "שדי" הוא בחינת ברית, כמו שכתוב (בראשית לה): "אני א-ל שדי, פרה ורבה" (פריון).

 

דרשו חז"ל (ירושלמי): שעשרת הדיברות הן בקריאת שמע, והדיבר "לא תחמוד" הוא כנגד: "וכתבתם על מזוזות ביתך" – כי על ידי המזוזה מתבטלת החמדה לממון.

 

אריכות ימים - אמרו חז"ל (שבת לב:): אריכות ימים היא על ידי שיש לאדם מזוזה על פתח ביתו. כי סמוך לפסוק: "וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך", נכתב: "למען ירבו ימיכם".

 

דבר נוסף שאמרו חז"ל הוא: שעל ידי אמונה במשא ומתן בא אור החיים, אור הפנים שהוא סימנא דחיי (סימן החיים). על כן קביעת המזוזה נעשית בשליש העליון של הפתח, לכן ישלש אדם את מעותיו: שליש בפרקמטיא. השליש העליון של הפתח הוא השליש שבפרקמטיא – כי עיקר האמונה צריך להיות במשא ובמתן, כמו שכתוב: "נשאת ונתת באמונה". מובן מדבריהם שעיקר הממון, שבעניין זה צריך אמונה, הוא בשליש העליון, שהוא בשליש שבפרקמטיא.

 

שמירה מהחוץ לפנים


מצוות מזוזה היא שמירה על הבית, כמו שאמרו רבותינו ז"ל, מכיוון שאת המזוזה קובעים בפתח הבית, שדרך שם נכנסים מחוץ לפנים, ושם צריכים שמירה גדולה מהחיצונים הנאחזים בחוץ, לכן צריכים לקבוע בפתח הבית מזוזה.

שתי הפרשיות של המזוזה, שהן קבלת עול מלכות שמים ועול תורה ומצוות, הן בחינת כלל כל התורה כולה, שעל ידה מכניעים את מלכות-הרשעה, שהיא בחינת כסילות, ומשם אחיזת כל החיצונים והמזיקים. אולם על ידי התורה מכניעים ומבטלים כוחות מזיקים אלה ונותנים כוח לבחינת מלכות-הקדושה, עד אשר זוכים על ידי זה להסתכל על השכל שיש בכל דבר, שעל ידי זה מקשרים את הבית עם כל אשר בו אל עצם הפנימיות שהיא חכמת התורה הקדושה, ועל ידי זה נעשה עיקר תיקון בניין הבית, בבחינת "בחוכמה יבנה בית". וזה שנסמך הפסוק "למען ירבו ימיכם", כדי להמשיך חיים ואריכות ימים על ידי מצוות מזוזה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל, כי זה עיקר החיים – על ידי שמקשרים כל דבר לשורשו וחיותו שהיא החכמה הקדושה, והיא עיקר החיים, ככתוב: "החכמה תחיה", שזה בחינת מצוות מזוזה שעל ידה זוכים להמשיך חיים.

 

עיקר החיים הוא חיבור הגוף והנפש. לכן עיקר החיים באמת הוא כאשר אדם זוכה לקשר את החיצוניות אל הפנימיות, שהם בחינת גוף ונפש, דהיינו שלא יהיה נמשך אחר גשמיות הדבר, אלא רק להעלות כל הדברים מבחינת חיצוניות ולקשר כל דבר לשורשו, שהיא החכמה, שהיא הפנימיות והחיות של כל דבר, ככתוב "החכמה תחיה".

 

על כן, מצוות מזוזה ממשיכה חיים ואריכות ימים ("למען ירבו ימיכם"), וכמו שדרשו חז"ל: "מזֻזות" – זז מות, כי זה עיקר מצוות מזוזה שהיא על הפתח שדרכו נכנסים מחוץ לפנים, להעלות כל דבר מהחיצוניות, ששם עיקר אחיזת המזיקים והחיצונים (סיטרא דמותא – צד המוות), ולקשר הכל אל הפנימיות, שהיא חכמת התורה הקדושה, שהיא עיקר החיים. ( מתוך "ליקוטי הלכות" -  הלכות פיקדון).

 

מזוזות - הידעת?

 

בדיקת מזוזה – חשוב לבדוק את המזוזה פעמיים בכל שבע שנים. אולם אם ישנה הרגשה לא טובה בבית, או כאשר רב מבקש לבדוק את המזוזות, למרות שהמזוזות עברו בדיקה, יש לבדוק אותן.

 

מזוזה פסולה – יש למסור מזוזה שנפסלה לגניזה. בכל בית כנסת, וכן במפעלים המייצרים תשמישי קדושה יש על פי רוב מקום לגניזה.

 

צבע האותיות על קלף המזוזה – צבע האותיות שכותבים את הפרשיות על הקלף הוא שחור. צבע אחר גורם לפסילת המזוזה.

 

קביעת המזוזה – כל אדם מחוייב לקבוע מזוזה בפתח ביתו (ובשאר פתחי הבית), וגם הנשים חייבות במצוות קביעת המזוזה. לכן אם אין גבר מעל גיל בר-מצווה, גם האישה יכולה לקבוע את המזוזה ועליה לברך על קביעת המזוזה.

 

מתי מברכים על המזוזה? חייבים לברך על קביעת המזוזה רק אם לא הייתה לפני כן באותו מקום מזוזה, או כשהמזוזה עצמה חדשה באותו מקום. לא צריך לברך על מזוזה שנמסרה לבדיקה ונמצאה תקינה, כאשר מחזירים אותה למקומה. אם המזוזה נפסלה, צריך למסור אותה לגניזה ולהביא במקומה חדשה ועל קביעתה כן מברכים.

 

קביעת מזוזה - קובעים מזוזות על כל פתח של מקום שמשתמשים בו (פרט למקומות שאין זה לכבוד לקבוע עליהם מזוזות, כגון אמבטיה וכו').

 

היכן? - את המזוזה קובעים במשקוף הימני של דלת הכניסה בכל פתח. אולם בדלת המחברת חדר עם המרפסת שלו, יש לקבוע את המזוזה במשקוף הימני כשנכנסים מן המרפסת לתוך החדר.

 

איך מניחים את הפרשיות? - בתוך בית המזוזה מניחים את הפרשיות שנכתבו על יריעת קלף בלבד, ולא על שום תחליף אחר.

 

בית - ראוי להניח את קלף המזוזה בתוך בית מזוזה כדי להגן עליו.

 

מעשה המזוזה של אונקלוס הגר:

 

אונקלוס היה בן אחותו של אדריאנוס מלך רומי הרשע. יום אחד חשקה נפשו של אונקלוס ללמוד תורה. הוא החל ללמוד עד אשר החליט להתגייר. כששמע אדריאנוס כי בן אחותו החליט להתגייר, כעס עליו מאוד מכיוון שהוא שנא את היהודים בכל נפשו.

 

חשב המלך כיצד יוכל לבטל את הדבר, והחליט לשלוח חיילים לאסור את אונקלוס ולהביאו לרומי, אז יכריח אותו לחזור בו מגיורו. ואם לא יעשה זאת – יעניש אותו קשות. כשבאו החיילים לאונקלוס, הוא קיבלם בסבר פנים יפות וצוחקות, שוחח עימם על מעלתו של עם ישראל והסביר להם מאמרי תורה רבים. החיילים שהוקסמו מדבריו החליטו להתגייר.

מלך רומי ששמע על כך כעס מאוד ולכן החליט לשלוח עוד חיילים כדי לאסור את אונקלוס. כשהגיעה קבוצה זו של חיילים אל אונקלוס, אף אותם קיבל בסבר פנים יפות וצוחקות ודיבר איתם כשם שדיבר עם קבוצת החיילים הראשונה, וגם הם, כקודמיהם, הוקסמו מדבריו והחליטו להתגייר.

מלך רומי שמע על כך וכעס מאוד. לכן החליט לשלוח עוד חיילים, אולם הפעם אסר על הקבוצה השלישית של החיילים לדבר עם אונקלוס, שום מילה אחת מטוב ועד רע, אלא לאסור אותו באזיקים ולהביאו לרומי. ואכן, כאשר הגיעו החיילים לאונקלוס עשו כמצוות מלכם: אסרו את אונקלוס ולא דיברו איתו דבר. כאשר הגיעו לפתח הבית הניח אונקלוס את ידו על המזוזה, נישקה וחייך. בשלב זה כבר לא יכלו החיילים להתאפק ושאלו אותו בפליאה – הרי אתה חוזר איתנו לרומי, לדודך אשר רוצה להטיל עליך עונש כבד ביותר, ועכשיו, אתה יוצא מפתח ביתך ללא פחד ומורא ואפילו מחייך? מה פשר הדבר?


השיב להם אונקלוס: אשאל אתכם שאלה – מה ההבדל בין מלך מלכי המלכים, לבין מלך בשר ודם?


חשבו החיילים ולא ידעו מה להשיב.


ענה להם אונקלוס על שאלתו: מלך בשר ודם יושב בתוך ארמונו ועבדיו עומדים ושומרים עליו מבחוץ, ואילו הקב"ה, מלך מלכי המלכים, אינו נוהג כך. עבדיו נמצאים בתוך הבית והוא שומר עליהם מבחוץ. וזאת המזוזה שנישקתי, ה' ציווה לקבוע אותה בפתח כל חדר ובכניסה לבית ובזכותה נשמר הבית וכל בני הבית מכל רע, הן בעת שבתם בבית והן ביציאתם מחוץ לבית, שנאמר: "ה' ישמור צאתך ובואך מעתה ועד עולם". על כן חייכתי, כי אין בליבי מורא ופחד. הקב"ה שומרני בבואי וביושבי ובצאתי.

 

שמעו זאת החיילים והתפעלו מדבריו והחליטו אף הם, כמו חבריהם, להתגייר. כששמע זאת אדריאנוס, מלך רומי, כי מעכבים בעדו להביא את אונקלוס, לכן לא שלח עוד להביאו אליו לרומי. (עפ"י מסכת עבודה-זרה יא).

 

המרגלית והמזוזה

 

מלך פרס ארטבן שלח מתנה לידידו היהודי, רבי יהודה הנשיא, מרגלית יפה ויקרה מאוד.


החזיר לו רבי יהודה הנשיא מתנה משלו. הוא לקח מזוזה גדולה ויפה ושלח אותה למלך פרס.


המלך, שלא ידע את ערכה האמיתי של המזוזה, שאל את רבי יהודה הנשיא: אני שלחתי לך דבר כה יקר שאין לו אומד, ואילו אתה שלחת לי פיסת קלף שאפשר לקנותה בדמים (בכסף) מועטים?


השיב לו רבי יהודה הנשיא: ארטבן המלך, אתה שלחת לי דבר הנמדד בדמים, דבר ששוויו ניתן להערכה רבה ללא ספק. אבל אני שלחתי לך מזוזה, דבר אשר כל הון שבתורה לא ישווה אליה. אתה שלחת לי מתנה שאמור אני להשגיח עליה כנגד הגנבים והמזיקים. ואילו אני שלחתי לך מתנה שתשמור עליך, ככתוב: "בהתהלך תנחה אותך ובשוכבך תשמור עליך והקיצות היא תשיחך" (משלי ו).


לימים חלתה בתו היחידה של מלך פרס, ושום רפואה לא הועילה ועזרה לה. נזכר המלך במזוזה ששלח לו רעהו היהודי וקבעה בפתח חדרה, ובתו התאוששה והבריאה. (עפ"י הירושלמי, מסכת פאה).

עוד מעשה נפלא בן זמננו על "המזוזה שנתלשה".

 






 
 הכי מדובר הכי מדובר
 
 
 
 
Up  1 2 3  Down
 
 
 Facebook Facebook
 
 
 
 הכי נקרא הכי נקרא
 
 
 
 
Up  1 2 3  Down
 
 
 מבצעי היום בחנות מבצעי היום בחנות
 
 
 
 
אחורה  1 2 3  קדימה
 
 
 
 
 נצפים ביותר נצפים ביותר
 
 
 
 
Up  1 2 3  Down
 
 
 רשימת תפוצה רשימת תפוצה
 
 
 
הכניסו כתובת:   
 
   
 

 
 



  
 
 
פתח ארגז כלים