כט בחשון תשע"ח / שבת 18 נובמבר 2017 | פרשת השבוע: תולדות
 
  הוסף למועדפים     הפוך לעמוד הבית  
 
   
    הירשם    |    התחבר
  
    החשבון שלי     מעקב הזמנות     עזרה
 
 
  המדינה שלי:  
  ארצות הברית   
 
   שפה:  
  עברית   
 
   המטבע שלי:  
  דולר ארה"ב   
 
   
עמוד הבית אודות ברסלב VOD רדיו ברסלב פורום ברסלב חנות ברסלב תרומות
                
 
  הצג את כל הקטגוריות...  
 
 
      
 
רבי נתן שטרנהארץ  
 
דף ראשיברסלברבי נתן שטרנהארץ
 
 
חיפוש
 
           

 


 

הרב והתלמיד

 

בתולדות גדולי הדורות מצויים שני סוגי דמויות ההולכות לרוב צמודות, האחת משפיעה ומקרינה והשנייה קולטת ואוספת. הראשונה מפזרת את אורה ביד נדיבה ורחבה ללא גבול ומצר, והשנייה עיקר כוחה דווקא בצמצום וריכוז. הראשונה נובעת מעצמה וממקורה, "נחל נובע מקור חכמה", והשנייה מתבטלת כולה לראשונה: "דלית ליה מגרמא כלום" (משלה אין לה כלום), "פני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה". אלו הן דמויות האב והבן, של "הרב והתלמיד".

 

דמויות מהסוג הנזכר אנו פוגשים במרוצת הדורות בראשן של התנועות הרוחניות הכבירות בעמנו. אישים אלו פעלו גדולות ונצורות ורישומם נחרת עמוק בקרב הדורות הבאים.

 

כשמונה שנים (אלול תקס"ב, תשרי תקע"א) עמד רבי נתן לפני רבו, רבי נחמן מברסלב ושם את אוזנו כאפרכסת לקלוט את דבריו הקדושים, לא היה דבר גדול ודבר קטן, שיחת קודש ושיחת חולין, שלא הקשיב לה ברוב קשב, את כולם חרת על לוח ליבו ורשם על גליון ספר למשמרת לדורות הבאים.

 

מעניין הדבר שכבר במאמר הראשון שגילה רבי נחמן לרבי נתן, מדבר הוא על משה ויהושע, הרב והתלמיד הרמוזים בנקודה העליונה והתחתונה שבאות "אלף". היה בזה רמז ברור שהוא יהיה התלמיד הזה שיקבל את רוב תורתו ממנו ויפיץ את מעיינותיו חוצה.

 

אך בל נקדים את המאוחר.

 

 

השעון של רבי נתן, אותו קיבל מתלמידו אייזיק בן שרה. הכיתוב על כיסוי השעון: "למורי רבי נתן מברסלב שליט"א מתלמידו אייזיק בן שרה אומאן תקצ"ט"

 

השנה שנת תקס"ב. רבי נחמן קובע את משכנו בעיר ברסלב שעל שמה נקראת החסידות עד היום הזה, כאשר על מחנהו נמנים רבים, צדיקים ובעלי השגה. ביניהם תלמידו המקובל רבי יודל מדאשיב. רבינו פנה אז אליו ואמר: "צופה אני ורואה נשמה באוקראינה, נשמה חדשה, זכה וטהורה שלא הייתה מעודה בזה העולם השפל..." כך אמר רבינו, סתם ועדיין לא פירש למי מכוונים דבריו.

 

ואותה נשמה חדשה, נשמה טהורה, זכה ונקייה, מכל רבב, כפי אשר נודע ברבות הזמן, הייתה של תלמידו רבי נתן מנמירוב, שהרבי נכסף והשתוקק שיתקרב אליו, יפרסם את דעתו הקדושה בקרב בני עם קדוש ויפיץ את מעיינותיו חוצה.

 

"טפס, אך אחוז עצמך!"

 

"המשך לטפס, אך החזק עצמך" – נשמע הקול לאוזנו של המטפס על גבי שלבי הסולם שלב אחר שלב בחלום הליל, הלא הוא האברך רבי נתן מנמירוב... בחלומו הוא מטפס ונופל, מטפס ומועד ואינו יכול להגיע לרום שלבי הסולם... הייתה זו הדרכתו הראשונה של הרב הגדול לתלמידו הצעיר הדורש ומבקש קרבת אלוקים, זה עתה ראה אותו לראשונה, אם כי בחלום הליל... "טפס וטפס, עלה והתעלה אך אחוז עצמך שלא תמעד ותיפול חלילה...". היו אלה דברי החיזוק והעידוד הראשונים של המורה הגדול לנפשו של התלמיד הצעיר, ה"מבקש", שכה זקוק היה להם, ואשר היוו את כריתת הברית הראשונה ביניהם, אם כי עדיין לא נפגשו זה עם זה... תהפוכות רבות ידע מאז ועד שזכה להיראות עם רבו פנים אל פנים...

 

ומעין אותם דברים, בהזדמנות אחרת לגמרי, טרם נפרד ממנו לנצח, לאחר קשר אמיץ של מספר שנים, הביט עליו הרבי במבט חודר ומלבב בלילה האחרון של חייו, ובמבט זה, העיד רבי נתן, היה טמון הכל: יעבור עליך הרבה, אך אתה אחוז עצמך שלא תיפול, והמשך לעלות ולעלות בשלבי הסולם העולה בית א-ל...

 

מכל הפגישות בתולדות העם היהודי – פגישה זו, בין רבינו רבי נחמן מברסלב ותלמידו רבי נתן, היא ודאי אחת מן החשובות ביותר. "מוהרנ"ת" – כפי שהוא מכונה על ידי החסידים, שהיה עתיד להיות תלמידו הקרוב ביותר של רבו איש האלוקים, קרוב במידה כזו שלא נראה כדוגמתה, נפגש בזה לראשונה עם רבו שעל התקרבותו אליו התבטא ברבות הימים: "ונשאני כאשר ישא האומן את התינוק" (ימי מוהרנ"ת א').

 

 

האוהל הישן שהוקם על ציונו של רבי נתן, ברקע נהר הבוג

 

הגאון מטשעהרין, מגדולי תלמידי רבי נתן, אמר כי רבי נתן היה ממש דבוק ומקושר אל רבינו בהתקשרות ודבקות אמיתית, במסירות נפש ובביטול הרגשת עצמו לגמרי בכל תנועותיו, במעשה ובדיבור ובמחשבה. לא ייפלא, אפוא, כי לאחר התבטלות כזו לרבו הגדול, הקדיש רבי נתן את כל חייו לקיום והפצת דעתו הקדושה של רבינו נחמן בעולם בכל מיני דרכים, ובדם ליבו, במסירות נפש של ממש, הניח את היסודות להתפשטותה בקרב ישראל עם קדוש, אותה דרך ומסילה שמאז היווסדה התקרבו על ידה רבים לעבודת השם יתברך, והיא הממשיכה בגאון עד עצם היום הזה.

 

רבי נחמן עצמו העיד (חיי מוהר"ן ש"ע) שאילולא רבי נתן לא היה נשאר עלה (דף) אחד מכל שיחותיו, תורותיו וסיפוריו. לאחר הסתלקותו של רבינו, היה זה רבי נתן שהקים את חסידות ברסלב כמעט בלא סיוע, הציב את יסודותיה, טיפחה ושכללה, והביאה עד הלום, למרות רדיפות ללא רחם ומניעות אין סוף. הוא כתב בעצמו את כל תורות רבינו, שיחותיו וסיפוריו, הדפיס והפיץ אותם בישראל כאשר לא אחת העמיד נפשו מנגד למען מטרה זו. כתב ספרים רבים משלו, יסד התקבצויות קבועות של חסידי ברסלב, ובנה את ה"קלויז" (בית הכנסת) הראשון של ברסלב, ופעולות קדושה נוספות, רבות ומגוונות, שפירותיהן נאכלים עד היום הזה.

 

עם כל עיסוקיו הקדושים והמרובים, מצא רבי נתן להתעסק עם נפשות רבות מישראל, להאיר בהם דעת קדושה, לחזקם ולעודדם לאחוז עצמם בבורא עולם, ולהקדיש את כל ישותם לתורה ותפילה בתמימות ובפשיטות, באמת זכה וצלולה, כפי רצון קונם על דרכו הטהורה של רבו.

 

 

האוהל החדש שהוקם על ציונו של רבי נתן ע"י "אהלי צדיקים"

 

בעת פגישתם הראשונה כמסופר לעיל, בחלום הליל, היה רבינו בן שלושים, מנהיג לחסידים, מורה דרך ואדמו"ר בעל שיעור קומה כבר אז בתקופת הענקים, תלמידי רבי ישראל הבעל-שם-טוב הקדוש זצ"ל והמגיד ממזריטש, שעדיין היו רבים מהם בחיים.

 

יאמר, כי הנהגתו המיוחדת בעבודת ה' הקימה עליו מלבד מעריצים רבים, אף גם כמה מתנגדים שלא ירדו לעומק דעתו הרחבה. אולם מצודתו הפרושה הייתה בכל רחבי אוקראינה, שהייתה מאוכלסת אז בהמון יהודים יראים ושלמים, וחסידים רבים התקרבו לדעתו וצעדו במסילתו, וקיימו את דבריו על כל אשר אמר.

 

התקרבותו של רבי נתן לרבינו הייתה המפנה החשוב בימי חייו, אשר מאז הרגיש כאילו נולד מחדש, כפי שהוא עצמו התבטא לא אחת, ואמר שמאז התקרב לרבינו, כאילו רוקן לגמרי את מוחו ודעתו מכל העבר, והחל לקלוט מדעת רבו, ממנה נתמלא מוחו מחדש, וכך עוצבה דמותו ומהותה כל כולה על פי תורת רבינו. אך עם כל זה, גם תקופות חייו הראשונות, לפני שזכה לאורו של רבינו – עשירה הייתה במעלות ובמורדות, מצד אחד עבודות וכיסופים עזים לבוראו, חיים מלאים בתורה ויראה, ומצד שני ייסורים והתלבטויות בדרך החיפוש אחר הדרך הנכונה, כשחוט השני העובר ביניהם הוא צימאונו וכמיהתו לבוראו, וזעקתו האילמת: "צמאה נפשי לאלוקים לא-ל חי מתי אבוא ואראה פני אלוקים..."

 

קריאה זו באה לידי סיפוקה עם התקרבותו, בגיל עשרים ושתיים, למורו ורבו, רבי נחמן מברסלב.

 

 

ברסלב ונהר הבוג, צילום מגבעות בית העלמין

 

רבי נתן נולד בעיר נמירוב שבאוקראינה, ביום שבת קודש, חמישה עשר לחודש שבט (ט"ו בשבט), שנת תק"ם (1780), בן בכור לאביו הנגיד רבי נפתלי הירץ שטרנהארץ, ולאמו מרת חיה לאנע. בשנת תקנ"ב (1782), בהיותו בן שתים-עשרה שנה, כבר התפרסם רבי נתן בכל האזור כלמדן מופלג, עד שדבק בו הכינוי "העילוי מנמירוב". אז שידך אותו אביו (כפי שהיה נהוג אז) למרת אסתר שיינדל ע"ה, בתו של אחד מגדולי הדור, הלא הוא הגאון רבי דוד צבי אוירבך, שכונה על ידי בני דורו "רבי דוד צבי הגדול" – רב ואב"ד של המחוזות שריגארד, קרמניץ, מאהליב ועוד.

 

רבי נתן המשיך בלימודיו בהתמדה רבה, בצרוף כישרונותיו ומוחו החריף, תחת חסות חותנו הגאון, אצלו נוצלו כישרונותיו עד תום. חותנו הקדיש לו תשומת לב מיוחדת, והוא אמנם רווה מלא הכף נחת מחתנו הלמדן, והשתעשע עמו בכל עת מצוא בדברי תורה.

 

עוד בהיותו בבית אביו, גדל רבי נתן באווירה עוינת לחסידות. בני משפחתו כשאר בני הסביבה ההיא, מתנגדים נמרצים היו לתורת הבעל-שם-טוב ודרכו הטהורה. ועתה, בבית חותנו, עם שיחותיו היומיומיות נגד החסידות, אך טבעי הדבר כי יימשך אחר סביבתו ואף הוא כמותה ימשיך בדעה זו.

 

אך לא כך היה... ליבו ונפשו של רבי נתן נמשכים למקום אחר, הוא לא מוצא מנוח לנפשו, וכל אימת שהוא מחשב חשבונו של עולם, הוא יוצא נסער יותר, צמא יותר, ואינו מסוגל בשום פנים ואופן להגיע לשלווה פנימית...

 

כעבור שנתיים בהן שהה אצל חותנו, שם התעלה במעלות התורה, חזר רבי נתן לנמירוב, עיר מולדתו, לקראת חג הסוכות שנת תקנ"ו (1795). הוא קבע לו את בית המדרש בנמירוב כמקום לימודו באותו חורף, כשלחברותא לקח לו את האברך ר' ליפא, אף הוא עובד את ה' מנעוריו. אך בעוד שרבי נתן קיבל את חינוכו ותורתו מן המתנגדים, גדל ר' ליפא בין החסידים, ואף אשתו הייתה ממשפחה חסידית. כך יצא שר' ליפא היה שליח ההשגחה העליונה הראשון שהוציא מעט מלב חברו את הסלידה מהחסידים ורבותיהם. באחת מן השיחות בין השניים נגע ר' ליפא בנקודה רגישה בלב רבי נתן: "מדוע אינו מרגיש תענוג בעבודת ה', ואם לא הגיע לכך, כנראה שהוא עדיין רחוק מבוראו..."

 

רבי נתן החליט ויהי מה, הוא ישתמש בכל האמצעים הדרושים לגלות את האמת ולהגיע לעבודה רוחנית אמיתית, אפילו אם ייאלץ לפעול כנגד דעתם של הוריו וחותנו. באותו זמן החל רבי נתן להציץ מעט לתוך עולמם של החסידים, בתפילתם הנלהבת וחיותם בקיום המצוות, וליבו התמלא קנאה טהורה. אט אט החלו הספקות מנקרים במוחו: אולי שם, בין החסידים, מקומו, ושמא ימצא שם מזור וצרי לנפשו המתייסרת מחוסר סיפוק רוחני?...

 

 

ציונו של רבי נתן ומבנה המיועד לכהנים (משמאל),
צילום מכיוון המדרגות העולות לציון

 

לא ארכו הימים, ולמרות ההתנגדות הנמרצת של בני ביתו, שם פעמיו לעבר חצרות הצדיקים מבני היכלו של הבעל-שם-טוב זצ"ל ותלמידיו, בתקווה ששם ימצא מרגוע לנפשו. על תקופה זו אמר רבי נתן: "...זכיתי לכנוס באמונת חכמים, והסכימה דעתי עם החסידים שטוב להתקרב לצדיקים המפורסמים גדולי החסידים, כי הם אנשי אמת וה' עמם, ואז נמשך עלי יראה קצת ונשתניתי לטובה בכמה דברים הידועים לי, ועם כל זה עדיין הייתי תועה בדרך ולא ידעתי בין ימיני לשמאלי, כי לא היה לי מנהיג כראוי. וכל מה שעבר עלי בימים אלו קצרה היריעה לספר" (ימי מוהרנ"ת אות א').

 

סולם מוצב ארצה

 

רבי נתן זכה לראות ואף להתחמם לאור עבודותיהם הקדושות של צדיקים רבים, אך מה יהיה איתו? מתי יזכה לרוות את צימאונו לאביו שבשמים? הצימאון אשר התגבר יותר ויותר לאחר כל מה שראה אצל הצדיקים ששהה במחיצתם... הוא פרץ בבכי גדול. יותר אינו יכול לסבול, סאת ייסוריו הרוחניים הוגדשה. צערו הוליך אותו לאחד מבתי המדרשות שנזדמנו לו בדרכו, במוצאי שבת אחת כשהלך לקנות לחבריו "בייגל" לסעודת "מלווה מלכה". הוא נכנס לעזרת נשים שבבית הכנסת, נטל ספר תהלים, והחל לומר מזמורים ממנו בבכיות עצומות... מרוב צערו התגלגל על הרצפה בפישוט ידיים ורגליים. הוא אינו יכול להירגע. בדרך זו שהוא הולך, הוא לא יכול להמשיך יותר. לעמוד במקום אחד מבלי להתקדם ולהתעלות. הוא שוכב על הארץ, עיניו נפוחות מבכי, הוא ממשיך בבכיותיו עוד זמן רב עד שנרדם. ואז בשנתו הוא רואה חלום נורא, וזה דבר החלום:

 

סולם גבוה מוצב ארצה וראשו מגיע לשמים. הוא מתחיל לעלות בשלבי הסולם, עולה שלב ועוד שלב, ולפתע אינו יכול להחזיק מעמד, הוא מועד ונופל על האדמה. הוא מתחזק ומתחיל לעלות שוב. הפעם הוא מצליח להעפיל גבוה מקודם, אך שוב פעם נופל. כך חזר הדבר מספר פעמים, עד אשר אפילו הצליח להגיע כמעט לקצה הסולם, אך לפתע הוא מעד ונפל לתהום בחבטה עזה גדולה ועצומה פי כמה מקודמתה. עודו שוכב שבור ורצוץ, והנה צצה לפניו לפתע דמות אברך צעיר בעל פנים מאירות באור יקרות שאמר לו: "אברך, טפס וטפס אך החזק עצמך היטב!"

 

רבי נתן ניעור באחת משנתו. דמותו של האדם בעל הפנים המאירות באור יקרות, ודיבוריו המעטים, נחרטו היטב בזיכרונו. הוא תהה: היכן נמצא אברך זה?... סיפור חלום זה התרחש שנה לפני בואו והתקרבותו של רבי נתן לרבו.

 

השנה היא שנת תקס"ב. שנה חלפה. דבר החלום כמעט שפג מזיכרונו של רבי נתן. בשנה זו עבר רבי נחמן מהעיר זלטיפאלי לעיר ברסלב. המרחק בין ברסלב לנמירוב, מקום שהותו של רבי נתן, הוא לא רב, כך שהגעתו של רבי נחמן לברסלב כמו שהותו של רבי נתן בעיר נמירוב – היוו את ההזדמנות הטובה והקרקע הנוחה להגשמת השאיפה להתאחדות הרב עם התלמיד, שרבינו עצמו רמז לא פעם שהוא עניין נשגב ומופלא, והוא בחינת הקשר שבין משה רבינו ליהושע בן נון.

 

 

המצבה שעל ציונו של רבי נתן

 

סוחרים שחזרו לנמירוב מהיריד שבברסלב, סיפרו לאנשי עירם דברים מופלאים אודות הצדיק "החדש" שהגיע לעיר. כשהטה רבי נתן אוזן לסיפוריהם של אלה, החליט שהוא הולך אל הרבי. החליט ועשה. הוא יצא עם חברו ר' נפתלי לברסלב, אל משכנו של הרבי.

 

כשהגיעה השעה הגדולה בה היו צריכים להיפגש הרב והתלמיד, המאור הגדול עם המאור הקטן... נכנס רבי נתן אל הקודש פנימה, ועיניו חוזות בדמותו של רבינו הקדוש. מיד כשנפגשו מבטיהם הקדושים זה בזה, נפלו על רבי נתן אימה ופחד ויראה גדולה מאוד, בו במקום הוא נזכר בדמותו הקדושה אותה חזה אי פעם באותו חלום לילה כאשר טיפס על הסולם.

 

רבינו פתח בשיחה ואמר לו: "מכירים אנו זה את זה כבר זמן רב, אך זה מזמן שלא נפגשנו...". בנפשו של רבי נתן נחרטה ברגע זה ההחלטה העמוקה – שכאן הוא ישב, למקום הזה איווה והשתוקק. ואף רבינו נענה אז ואמר: "מעתה איני בודד..."

 

מיני אז נקשר בקשר עבותות עם רבו, רבי נחמן מברסלב. הוא פעל בכתיבת והדפסת ספרי רבינו, ערך סידר והדפיס, ליקט ואסף כל פרט ושיחה מדבריו של רבו, דרך תלמידים ועדויות מהימנות, וצירף והעלה על הכתב את הכל. כמו כן חיבר את הספרים "ליקוטי תפילות", "ליקוטי הלכות", "עלים לתרופה" ועוד.

 

 

כתב ידו של רבי נתן מתוך הספר "ליקוטי מוהר"ן"

 

בשנת תקע"א (1810) נפטר רבינו ז"ל. מאז, קרוב לשלושים וחמש שנה (תקע"א – תר"ה) עשה ופעל ר' נתן גדולות ונצורות בהפצת חסידות ברסלב. למרות התנאים הקשים והאיומים מצד המתנגדים, לא נרתע אפילו כמלוא הנימה מלהמשיך במפעל קודש זה. הוא ארגן את עדת החסידים, פעל למען הקמת בית המדרש בעיר אומן, מקום ציונו של רבינו, ארגן וקיבץ את המקורבים והתלמידים לנסיעות תפילה על ציונו של הרבי.

 

 

בניין הקלויז באומן, אותו הקים רבי נתן

 

פרשת חייו של תלמיד מופלא זה, המוצגת כאן כטיפה קטנה מן הים הגדול, היא דוגמא מובהקת ומושלמת של אדם גדול בענקים, שהקטין את עצמו כולו לפני רבו, והקדיש לו את כל חייו, כישרונותיו ומרצו. מטרת חייו הייתה אחת ויחידה – להפיץ דעת, יראה אלוקית ואהבתו בדרך שהורו אבות החסידות בכלל, וזו של רבי נחמן בפרט.

 

בליל שבת, פרשת מקץ, בשבוע האחרון לחייו, אמר רבי נתן תורה בעניין המנורה, ואחר כך רקד קצת. אחרי שקם מהשולחן, סיפר על חלומו שבו ביקש מרבינו ללמד אותו את ספר הנשרף (הספר שציוה רבינו על רבי נתן לשרוף מיד עם הסתלקותו), ועל כך אמר לו רבינו שבכדי להבין זאת, הוא מוכרח לבוא אליו. סיפור החלום ברבים, היה רמז ברור על הסתלקותו הקרובה...

 

ואכן, ביום שישי, עשרה בטבת בשנת תר"ה, מיד לאחר הדלקת נרות שבת קודש, כשהוא בן שישים וארבע שנים וכאחד עשר חודשים, הסתלק בקדושה מן העולם.

 

ואמנם, דבר רבינו יקום לעולם. תורתו נלמדת ונשמרת עד היום הזה על ידי אלפים רבים מישראל, הכל מכוחו של אותו תלמיד נאמן שהשליך נפשו מנגד ומסר את נפשו למען מטרה קדושה זו, וממנו תוצאות חיים עד היום הזה.

 

אחת מאמרותיו הידועות והמפורסמות של רבי נתן, כאשר הגיע לברסלב ושהה בשבת אצל רבו היא - "בברסלב בוערת אש, הבער אותה בליבי".

 

 

נהר הבוג בברסלב. על גדותיו זעק רבי נתן:
"בברסלב בוערת אש, הבער אותה בליבי".

 






 
 הכי מדובר הכי מדובר
 
 
 
 
Up  1 2 3  Down
 
 
 Facebook Facebook
 
 
 
 הכי נקרא הכי נקרא
 
 
 
 
Up  1 2 3  Down
 
 
 מבצעי היום בחנות מבצעי היום בחנות
 
 
 
 
אחורה  1 2 3  קדימה
 
 
 
 
 נצפים ביותר נצפים ביותר
 
 
 
 
Up  1 2 3  Down
 
 
 רשימת תפוצה רשימת תפוצה
 
 
 
הכניסו כתובת:   
 
   
 

 
 



  
 
 
פתח ארגז כלים