י"א בכסלו תשע"ט / יום שני 19 נובמבר 2018 | פרשת השבוע: וישלח
 
dot  הוסף למועדפים   dot  הפוך לעמוד הבית  
 
   
    הירשם    |    התחבר
  
    החשבון שלי     מעקב הזמנות     עזרה
 
 
  המדינה שלי:  
  ארצות הברית   
 
   שפה:  
  עברית   
 
   המטבע שלי:  
  דולר ארה"ב   
 
   
עמוד הבית אודות ברסלב VOD רדיו ברסלב פורום ברסלב חנות ברסלב תרומות
                
 
  הצג את כל הקטגוריות...  
 
 
      
 
קורות הציון  
 
דף ראשיברסלבקורות הציון
 
 
חיפוש
 
           

 
Rabbi Shalom Arush

 

ביום שלישי של חול המועד סוכות, ח"י תשרי, בשנת תקע"א (1810), נפטר רבי נחמן ז"ל. לאחר פטירתו הקימה זוגתו (בזיווג שני) אוהל על ציונו, על הציון לא הייתה מצבה, אלא לוח בטון ללא כיתוב. אוהל זה עמד בבניינו עד שנת תש"ד, שאז, בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, נחרב בהפצצה גרמנית.

 

הציון עמד כך ללא אוהל וללא מצבה עד שנת תש"ז, אז הוגשה בקשה לעיריית אומן (בשמו של ר' מיכל הגר, שהיה גר צדק מחסידי ברסלב, כפי שיובא להלן) לקנות את שטח הציון. בשנת תשי"ב הוחל בבניית הבית שליד הציון. בבקשה לבנייה שהוגשה לעיריית אומן נכתב כי מטרת הבנייה היא הקמת בית מגורים פרטי.

 

הבית נבנה כך שמתחת לחלונו השני התחיל הציון, כדי שכל בנייה עתידית שהיא לא תחדור את שטח הציון עצמו, חלילה. אותו בית הוא הוא הבית שקירו החיצוני, הצבוע צהוב, היה הדבר המוכר ביותר לכל חסיד ברסלב באשר הוא שם, במשך שנים ארוכות.

 

בשנת תשנ"א, לאחר נפילת מסך הברזל, הוקמה מצבה נמוכה על ציון רבינו. שנה לאחר מכן הוקמה מצבה גדולה יותר והחצר הורחבה, כדי שתוכל לקלוט את אלפי העולים לאומן.

 

בשנת תשנ"ז נרכש הבית, ובמשך שנת תשנ"ח הוקם אוהל חדש ומפואר (האוהל הקיים כיום) ורחבת החצר שופצה.

 

 

האוהל כפי שהוקם לאחר פטירתו של רבינו הקדוש. נחרב בהפצצה גרמנית בשנת תש"ד. בתמונה: הציון, בפתח יושב ר' אלטר טפליקר זצ"ל

 

עדות לחורבן האוהל

 

כאמור, נחרב האוהל הראשון במלחמת העולם השנייה, עדות לכך שמעו ר' גדליה פליער ור' לייבל ברגר הי"ו, מפיו של גנרל לשעבר בצבא האדום, בבית הכנסת הראשון של חסידי ברסלב ב"איסט סייד" בניו יורק.

 

בבית כנסת זה התקיים כל שנה ה"קיבוץ" של חסידי ברסלב בימי ראש השנה. שנה אחת הגיע לקיבוץ אדם מבוגר, ולאחר התפילה פתח את פיו וסיפר כי הגיע מרוסיה, שם היה גנרל בצבא האדום. סיפורי מעלליו שם נראו מוגזמים מאוד, ושומעיו התקשו מאוד להאמין להם. אלא ששנה לאחר מכן הוא הופיע שוב, והפעם הביא עמו אלבום תמונות, בו הוא נראה ניצב ליד סטאלין במדי גנרל. אז האמינו לו השומעים.

 

הוא החל לספר כי נולד למשפחה חרדית בפולין. בעת לידתו כבר לא היה אביו בין החיים, וכעבור זמן קצר נפטרה אף אמו. הוא עבר לגור אצל דודו, שהעסיק אותו בעבודה קשה שהשכיחה ממנו את יהדותו. לאחר תקופה החליט לברוח ולהתגייס לצבא הרוסי. הוא התקדם במהירות במעלה סולם הדרגות הצבאי, וכאשר פרצה מלחמת העולם השנייה, שבתחילתה נכבשה פולין בידי גרמניה ורוסיה, כבר היה מיודענו גנרל.

 

בזמן המלחמה הגיע גיבור סיפורנו עם חייליו לעיר מסוימת בפולין, בה חנו במשך כשבועיים. היה זה בתקופת הימים הנוראים, והגנרל, שרחוק היה מאוד מיהדות, לא זכר מאומה. ואולם, ביום כיפור נזכר לפתע שהיום הוא יום הזיכרון לאביו והחליט ללכת לבית הכנסת לומר קדיש לעילוי נשמתו. הוא לקח שניים מחייליו והם צעדו לבית הכנסת.

 

כאשר נכנס הגנרל עטוי המדים ועטור בכל תגיו של גנרל רוסי, נבהלו המתפללים מאוד. הוא הרגיעם באידיש והסביר להם את מטרת בואו. או אז אמר לו רב בית הכנסת שלא ממנו נבהלו, אלא שמדי יום כיפור אחר הצהריים באים הגויים לבית הכנסת לעשות פוגרום, וכאשר ראו המתפללים אותו ואת מלוויו הגויים, חששו שמא הנה הפורעים הגיעו.

 

לאחר יום כיפור שוב נפגש הגנרל עם הרב. הרב, שהיה מחסידי ברסלב, אמר לו: "הרי ברוסיה אתה גר, כיצד זה ייתכן שלא היית עדיין באומן, שם קבור צדיק גדול? טובה גדולה לנשמתך תהיה אם תאמר שם תיקון הכללי". הדברים נכנסו לליבו של הגנרל, שמתוך ההתרגשות בה נאמרו הדברים הבין שהרב עצמו היה עושה כל שביכולתו להגיע לאותו מקום שנקרא "אומן", והוא החליט לנסוע לשם, אלא שבהיותו איש צבא התלוי בתנועת הצבא, המתין לשעת כושר מתאימה.

 

תקופה לא ארוכה עברה וגרמניה תקפה את ברית המועצות. המלחמה הלכה והתמשכה, וביום אחד גילה הגנרל כי הוא הוצב עם אנשיו בקרבת אומן. הוא המתין להזדמנות נאותה שבה לקח כמה מחייליו והתהלך בעיר בחפשו אחר בית יהודי. באומן של אז, שהייתה מלאה וגדושה יהודים, הוא מצא את מבוקשו מהר מאוד, אלא שיהודי הבית נבהלו בראותם גנרל רוסי חמוש יחד עם חיילו. שוב נאלץ הגנרל להרגיע יהודים בשל מראהו, הוא הסביר להם שרק בא לברר איך בדיוק מגיעים לקברו של אותו "צדיק גדול".

 

לאחר שנרגעו, הסבירו לו התושבים איך להגיע לציונו של אותו צדיק – רבי נחמן. הוא הלך לשם, אמר תיקון הכללי, בכה והתחרט על עברו, תוך שהוא נזכר באביו שלא הכיר ובאמו שנפטרה בקטנותו.

 

תקופה נוספת עברה. הרוסים עברו ממגננה למתקפה והחלו מגרשים את הגרמנים. שוב נקלע הגנרל, במסע המלחמה, לעיר אומן ובמהלך הקרבות ראה את האוהל נחרב מהפצצה גרמנית. כך אירע שאותו גנרל היה האחרון שזכה לראות את האוהל שעל ציון רבינו. בגמר המלחמה ברח הגנרל, חזר בתשובה, התחתן ונסע לארצות הברית, שם התגורר ב"איסט סייד" ומדי שנה הגיע ל"קיבוץ" הברסלבי שהתקיים שם.

 

שיקום הציון

 

כמה שנים לאחר המלחמה, בשנת תש"ז, ביקשה עיריית אומן להרוס את בית החיים, ולבנות על כל שטחו בניינים לפי חלקות. כיוון שכך, הגיש ר' זנוויל ליובארסקי ז"ל, מחשובי אנשי שלומנו, בקשה לעיריית אומן לרכוש את השטח שבו טמון רבינו בבית החיים הישן, שכל מצבותיו נהרסו במלחמה. הבקשה הוגשה על שם ר' מיכל הגר, גר צדק מחסידי ברסלב שהיה תושב אומן. האישור התקבל, וכאשר הושג הכסף הנחוץ, בעזרת חסידי חב"ד מהעיר לבוב, ניגש ר' זנוויל לבנייה.

 

תחילה ביקש למצוא את יסודות עמודי העץ שהיו באוהל הישן, מצדי הציון, כדי לדעת היכן בדיוק מקום הציון, אך למרות כל מאמציו והחפירות שערך לא מצא אותם. הוא חיפש שוב ושוב, אך לא מצא מאומה. לבסוף פרץ בבכי והחל מתפלל שיעזרו לו משמים בזכות רבינו הקדוש למצוא אותם, כדי שיוכל לסמן את שטח הציון במדויק. באותו לילה חלם כי רבינו הקדוש מתגלה אליו במלבושי שבת, ובחלומו, הוא, ר' זנוויל, פונה אליו וזועק: "רבי, אל תעזוב אותנו". והנה המילים יוצאות מפי רבינו, חותכות כסכין: "אינני הולך, אני נשאר ביניכם!"

 

בבוקר שב ר' זנוויל לחיפושיו, ולאחר מאמץ ממושך מצא את העמודים שסימנו את תחילת הציון וסופו, וכן את עמודי העץ, שהיו היסודות לאוהל, על מקום הקבר. הוא יצק יציקת בטון ברוחב 80 ס"מ ובאורך 2 מטר והורה לבנות את הבית כך שקירו החיצון נושק ממש לציון, כדי שלא יהיה חשש לבנייה אחרת.

 

בינתיים חזר ר' זנוויל לביתו בלבוב. כאשר הגיע שוב לאומן, סיפר לו ר' מיכל הגר כי מכר את הבית לגויים כבר באמצע בנייתו, משום שהשכנים החלו לרנן אודות הבנייה והוא חשש מאוד מהשלטונות. הדיירים החדשים העמידו בכניסה לחצר שני כלבים גדולים, שמנעו כניסה מאלה החפצים להשתטח על הציון.

 

ר' חיים בנימין ברודי ז"ל סיפר שפעם אחת, כאשר רצה להתפלל על הציון, קפץ מעל הגדר ומיד התנפלו עליו שני הכלבים, ואך בקושי הצליח להימלט מהם.

 

שלוש וחצי שנים גרו שם אותם דיירים, עד שחלה הבעל. משום מה, החליט הבעל החולה כי מחלתו באה לו בשל הקבר העומד בחצר, על כן מכר את הדירה לזוג אחר, והם הדיירים שגרו שם עד שנת תשנ"ז.

 

בעלת הבית החדשה, שהייתה כמקובל ברוסיה האחראית העיקרית לנכס, הסבה אף היא צרות צרורות לאנשי שלומינו, כשסירבה להניח להם להתפלל על ציון רבינו הקדוש. בראש השנה של שנת תש"כ ביקש קומץ מחסידי ברסלב ברוסיה להשתטח על ציון רבינו הקדוש בערב ראש השנה, כמדי שנה, אך הגויה הנ"ל, בעלת הבית, לא נתנה להם רשות להיכנס לחצר. הזדעק עליה ר' איצ'ל (המתגורר כיום בבת ים) בדברים בוטים. לא עבר זמן רב ובתה של הגויה יצאה מדעתה, ואושפזה בבית חולים לחולי רוח בקייב, והקול יצא באומן בין הגויים, כי החסידים הבאים הנה כישפו אותה...

 

שנה לאחר מכן, כאשר באו חסידי ברסלב להשתטח שוב על ציון רבינו הקדוש, הייתה הצרה כפולה: כל דרי הסביבה דיברו עליהם כעל מכשפים. המצב היה חמור. משכך, ניגש רבי מיכל דורפמן זצ"ל אל הגויה ואמר לה: "אם תרשי לנו הפעם להיכנס לחצר הציון, נתפלל עבור בתך ותתרפא". הגויה הסכימה.

 

 

הרב יחיאל מיכל דורפמן זצ"ל

 

בלב כבד נכנסו החסידים אל הציון וערכו תפילה מיוחדת עבור הבת. לאחר התפילה, החל ר' מיכל לדבר אל רבינו הקדוש ואמר: "רבי! אנו אנשיך ברוסיה, חיותנו האחת והיחידה היא ציונך הקדוש, מקום גניזתך הנשגב, אשר גם יהודים בארץ ישראל מקנאים בנו בשלו. והנה עתה העלילו עלינו עלילה שפלה, המונעת מאיתנו גם את מקום חיינו זה. אנא, התחנן נא לפני אבינו שבשמים, שירפא את החולה ויסור הזעם מעלינו". ובנימה של כאב הוסיף: "הרי לקב"ה כל כך הרבה גויים, ומה אם בעולמו תהיה עוד גויה אחת?!"

 

לא חלפה שנה, ולקראת פורים הגיעה בקשה מארצות הברית להתפלל על הציון הקדוש עבור כ"ק האדמו"ר מסאטמר זצ"ל, רבי יואל משה טייטלבאום, שהיה אז בסכנת חיים. ר' מיכל נסע לאומן בחשש, ומה הופתע כאשר יצאה הגויה לקראתו בשמחה גדולה והזמינה אותו לביתה להתכבד במשקה ובמזונות... התברר כי הבת החולנית הבריאה כליל, ואף התחתנה זמן מה לאחר מכן. באותו היום היה ר' מיכל שרוי בתענית, כי כך נהג מדי עלותו לציון רבינו הקדוש, והודות לכך היה בידו להתחמק מן הכיבוד שהוגש לו. מאז התייחסה הגויה בכבוד גדול לחסידי ברסלב, ולא הפריעה להם להיכנס לחצרה ולהשתטח על הציון.

 

כאשר היה שם ר' גדליה פליער הי"ו, בשנת תשכ"ו (הלא היא השנה הראשונה בא הגיע אזרח-חוץ לציון רבינו הקדוש לאחר מלחמת העולם השנייה), עדיין זכרה בעלת הדירה את הנס שאירע עימה. היא הרשתה לאנשי שלומנו להיכנס לציון בזוגות, כדי שלא ימשכו תשומת לב, והכינה ספסל לישיבה ומים לנטילת ידיים. לימים יספר המשפיע ר' בנימין קנעפלמאכער על שנים מאוחרות יותר, בהן ביקש יחד עם ידידו ר' נחום אנשין לשכור מיטות בבית הגויה. זאת הסכימה עבור תשלום הוגן. עוד החסידים מכינים ומציעים מיטות בסמוך לחלון שמעל הציון, ובעלת הבית נכנסת. בראותה את מעשיהם, נזעקה וקראה: לא! לא! בסמנה בידיה סימני חנק. היא סיפרה כי בנה ישן פעם באותו מקום, והרגיש כי יד אלמונית מנסה לחנקו, מיני אז לא הרשתה הגויה לחסידים לישון בסמוך לחלון. למרבה הצער, יחסה זה השתנה בהמשך בהדרגה והיא חדלה מלהסביר פניה לחסידים כבתחילה. אחרי נפילת מסך הברזל, כאשר ביקשו לקנות ממנה את הבית, הצרה מאוד את צעדיהם של אנשי שלומנו.

 

הציון עד שנת תשנ"א

 

רצפת בטון חלקה, שמאוחר יותר הוחלפה לרצפות על ידי בעלי הבית, שמתחילה מהחלון השני של דירת מגורים, ברחוב בילנסקי פינת פושקינא, בעיירה אומן. כזה היה הציון עד שנת תשמ"ו, אל הרצפה הזו, ששטחה היה, כאמור, שני מטר על 80 ס"מ, כספו כל אנשי שלומינו, ואליה היו נשואות העיניים בציפייה שהתבטאה בשירה, שחזרה על עצמה כאשר גברו הכיסופים: "מי ייתן לי אבר כיונה אעופה ציונה קדוש אומנה".

 

 

הציון כפי שנראה עד שנת תשמ"ו

 

מעטים זכו אמנם להגיע, כאשר הם מנצלים כל פרצה אפשרית, בכל מקום אפשרי, כדי לדלג מעל חומת הברזל העצומה, הפרושה "מטריאסט ועד שצ'צ'ין, מחוף הים הבלטי ועד חוף הים השחור". מהם נעצרו, נחקרו וגורשו תוך אזהרה שאם הם ייתפסו שוב ברוסיה, מר יהיה גורלם, מהם שלא הצליחו כלל, ומהם, המאושרים, שזכו לחטוף כמה דקות בציון.

 

באחת הנסיעות האלה, בחורף שנת תשמ"ו, השתתף גם ר' בנימין זאב קנעפלמאכער, אמן ומעטר במקצועו. בכדי לסמן את גבולו של הציון, עיטר את חלקו של המשטח בכיתוב "מה נורא המקום הקדוש הזה" ודומיו (בכדי למנוע פסיעה או ריקודים על שטח הציון מחוסר ידע). את הגבולות, בשטח שגודלו כאמור 2 מטר, עשה לפי הערכה פרטית וללא כל נתונים שהם, כשהוא נושא תפילה שזהו אכן הגבול. לימים, כשהגיע לציון ר' שמעון אנשין ז"ל, מראשי ומומחי "אתרא קדישא", עם מכשור קברים מיוחד לחשיפת קברים, נפעם מאוד לגלות כי הסימון היה מדויק להפליא. הכיתוב כאמור נשאר עד שנת תשנ"א.

 

 

הרה"ח ר' בנימין זאב קנעפלמאכער מעטר את הציון בכיתוב המפורסם

 

 

הכיתוב של ר' בנימין זאב קנעפלמאכער על ציון רבינו הקדוש

 

הציון עד תשנ"ח

בשנת תשמ"ט כבר ביקרו באומן בהיתר, בראש השנה עצמו, כ-250 איש, מהם חשובי וגדולי אנשי שלומינו. אחד מהם, ר' נפתלי דובינקי, שהתגורר בעבר ברוסיה, החל לבכות בדמעות שליש מיד כשהגיע לרחוב שממנו עולים לציון, כשנזכר בשנים הרבות שחלפו מאז פקד את הציון לאחרונה. הוא בכה כך כמה שעות, בהתרגשות עצומה, עד ששניים מאנשי שלומנו היו צריכים לתמוך בו לבל ייפול.

 

בשנה שלאחר מכן, תש"ן, קרס מסך הברזל ונפל, ובקול דממה דקה שהרעישה את העולם. מיד לאחר נפילת המסך והקמת מדינת אוקראינה העצמאית, נתלכדו חסידי ברסלב והחלו לפעול לשיקום הציון ולהכנת התשתית לקיבוץ הקדוש על ציון רבינו ז"ל.

 

פעולתם הראשונה הייתה להקים מצבה על הציון, תוך כדי מגעים עם שלטונות אוקראינה על רכישת השטח, ובשנת תשנ"א הוקמה על הציון מצבת שיש פשוטה, 10 ס"מ גובהה.

 

 

הציון כפי שנראה משנת תשנ"ב עד תשנ"ג

 

בשנת תשנ"ב הוחלט להגביה את הציון ואז הקימו מצבה גדולה על הציון, אך המצבה, שנבנתה בסגנון רוסי, התפרקה מיד לאחר הקמתה. לאחר מכן, הוקמה מצבת שיש גבוהה שעמדה על הציון עד שנת תשנ"ח.

 

 

הציון כפי שנראה משנת תשנ"ג עד תשנ"ח

 

בעלי הדירות, ביודעם את ערך דירותיהם, ביקשו עבורן מחיר גבוה מאוד, מה שעיכב עוד את הרכישה.

 

סוף דבר

 

בשנת תשנ"ח הגיעו סוף סוף החסידים ובעלי הדירות להסכם, והדירות עברו לבעלותם של החסידים. בו בזמן החלו החסידים בבניית אוהל חדש ומרווח, ובהקמת מצבה גדולה ומפוארת. הבעיות שעמדו לפניהם היו רבות, משום שהאוהל עומד על בית החיים, והיה עליהם לבנות אוהל מבלי לפגוע בשום קבר בבית החיים.

 

יחד עם "אתרא קדישא" החלו החסידים לבנות את האוהל ואת מצבת השיש הקיימים כיום. הבנייה הסתיימה עוד באותה שנה, לקראת ראש השנה של שנת תשנ"ט.

 

 

הציון כפי שנראה כיום מבפנים

 

 

הציון כפי שנראה כיום, צילום מתוך בית המדרש

 

 

הציון כפי שנראה כיום מבחוץ

 

(מקורות: "אומן... געגועים שהפילו חומות", מאת אהרון קליגר)

 






 
 הכי מדובר הכי מדובר
 
 
 
 
Up  1 2 3  Down
 
 
 Facebook Facebook
 
 
 
 הכי נקרא הכי נקרא
 
 
 
 
Up  1 2 3  Down
 
 
 מבצעי היום בחנות מבצעי היום בחנות
 
 
 
 
אחורה  1 2 3  קדימה
 
 
 
 
 נצפים ביותר נצפים ביותר
 
 
 
 
Up  1 2 3  Down
 
 
 רשימת תפוצה רשימת תפוצה
 
 
 
הכניסו כתובת:   
 
   
 

 
 



  
 
 
פתח ארגז כלים