אז יש או אין?
איך הגענו למצב שיש לנו כל כך הרבה וכל הזמן זה מרגיש שאין, שחסר ואנו רוצים עוד ועוד? שרון רוטר תוהה לאן נעלמו הפשטות והשמחה של פעם מהמעט.
"אין לילדות נעליים לחורף" אמר לי בעלי כשהזעזוע ניכר על פניו כמו בקולו. "הילדה הולכת עם סנדלים וגרביים" המשיך עם מבט מתחלחל בעיניים, "אני לא מאמין שהבת שלי נראית ככה" הוא לא הצליח להירגע, ואני אפילו לא ניסיתי להרגיע.
בחישוב פשוט ומהיר, הבנתי שעל מנת לספק את סטיילינג ההנעלה של בנותיי לחורף כפי שנהוג במחוזותינו, אאלץ להיפרד לפחות משלושה שטרות אדומים פלוס אחד לבן. מגפיים, נעלי ספורט לשיעור התעמלות, נעלי שבת, מגפי גומי לגשם ונעלי בית – זה המינימום הנדרש לגרדרובת החורף שלהן וזה מספיק רק לעונה אחת כי הן גדלות, ברוך השם, בקצב מטורף, וגם כי הסחורה הסינית הזאת מספיקה לכמה חודשים בלבד.
מה מורחים לילדים בסנדוויץ'?
"תעבור בסופר בדרך הביתה. אין מה למרוח בכריכים לילדים מחר בבוקר" אני מבקשת מבעלי אחרי סקירה מהירה, עם הבנה ברורה שאני מוותרת על נוכחותו בשעת השיא עם הילדים בערב לטובת ארוחת הבוקר שלהם למחרת. יש שאריות של חומוס שהם אכלו כבר אתמול וקצת שוקולד למריחה. אה, וגם טונה יש, אבל את זה הקטנה לא אוהבת וחביתה הגדולה לא רוצה.
יום אחד אשתמש בו…
אני עוברת אצל השכנה שלי והיא מראה לי בהתלהבות מכשיר חדש למטבח בזיל הזול, כזה שאופה מאפים מדהימים כמעט ללא שמן ובחמש דקות בלבד! פשטידות, עוגות ומה לא. אני ממש חייבת לקנות גם אחד כזה אפילו שכבר אין לי מקום בארונות. מקסימום הוא יישב על השיש ואז אשתמש בו הרבה. לא כמו, למשל, מכונת המיצים במכונת מיצים או באופה לחם או במוט בלנדר שבהם אני בקושי משתמשת. בו אני באמת אשתמש. אולי אפילו כל יום למאפינס לארוחת בוקר או פשטידות קטנות וטעימות לצהריים.
מאמרים נוספים בנושא:
מה עושה לכם את זה, הספל או הקפה?
צעצועים רבותיי, צעצועים!
חברה מספרת לי שאין לתינוקות שלה כמעט צעצועים לגילם. האמת היא שגם אצלי אין הרבה צעצועים. בפסח שעבר קבלנו קריזה ותרמנו לגנים ארבעה שקים ענקיים עם מלא צעצועים. קיווינו להקטין בכך את כמות הבלגאן בבית. נשארנו רק עם כוננית מלאה ספרי ילדים ועוד כוננית עם כמה פאזלים וארגז עם פיצ'פקס וצעצועים מנגנים לקטנים. אה, וגם סלסלה לבובות וסלסלה לתחפושות ואולי עוד כמה דברים פה ושם. מיותר לציין שהבלגן עדיין חוגג ואני מתכופפת לרצפה מאות פעמים ביום, ולא כדי לעשות מתיחות.
בכל מקרה, קפצתי על ההזדמנות לעזור לחברה ומילאתי עוד שק עם כל מיני מנגנים צבעוניים בשבילה וגם בגדים שמצאתי על הדרך, שנפלו מהשקיות המתפוצצות בבוידעם.
קמתם מהשולחן? לא ממשיכים לאכול!
ערב שבת מגיע מהר ואני שוב חושבת מה להכין. אני אוהבת שפע על שולחן השבת, כמו שלמדתי מחמותי ז"ל. שולחן עמוס סלטים, דגים משני סוגים, בשר, עוף, כמה תוספות וכמובן קינוח קצפתי בסוף. אם נשאר זמן אולי אספיק גם לאפות חלות. אני עובדת במטבח מחמישי בערב ועד כניסת השבת כמעט. הרגליים והגב כבר כואבים והכיור מלא בכלים, אבל אני לא מוותרת על השפע ועל העונג שבת שלנו.
בערב שבת אנחנו סועדים עם האורחים שהזמנו ולומדים את ההלכה האומרת, שאין להמשיך לאכול כשמישהו קם מהשולחן. מתפתח דיון מדוע קבעו חכמים את ההלכה הזו, ואנו מגיעים למסקנה שבזמנים ההם היה מונח על שולחן השבת תבשיל אחד בלבד במקרה הטוב ובמקרה הרע היה רק פת לחם, לכן צריך היה להתחשב ולא להמשיך לאכול כדי לא לגמור את האוכל למי שאינו נוכח.
אז יש או אין?
אני ממשיכה לחשוב על כל מה שעברתי השבוע. הצער שיש לי כשאני מרגישה שאין לי מספיק כדי לקנות לבנות את כל הנעליים שהן צריכות, או שאני בדוחק לפעמים עם החומוס לכריכים ומורחת שכבה דקה לכל אחד כדי שיספיק, או שלא קניתי את המכשיר האופה כי נגמר המבצע ועכשיו הוא בשלוש מאות במקום במאה חמישים, או על ארמון הפליימוביל שהילדה מבקשת כבר שנה ואני דוחה אותה ליומולדת הבא.
אני מבינה שיש לי המון ואני כל הזמן מרגישה את מה שאין. אני מדמיינת זמנים עברו, בהם אנשים הלכו עם מנעל אחד בלבד וילדים שיחקו עם בובה שאמא תפרה וצעצועים שהם בנו מאבנים, צינורות, מקלות ומכל הבא ליד. לא היו מכשירים חשמליים במטבח ועדיין אפו ובישלו תבשילים מופלאים ואת פת הלחם של הבוקר מרחו במקרה הטוב בשכבת שמן דקה.
איך הגענו למצב שיש לנו כל כך הרבה וכל הזמן יש תחושה שאין מספיק, שחסר ושאנו רוצים עוד ועוד? האם אנו מאושרים או מסופקים מהשפע בחיינו? האם יש יותר שלמות היום מאשר פעם?
צפצוף של הודעה נכנסת מזכיר לי שאני צריכה סלולארי חדש, כי ההוא כבר קצת שבור ולפעמים נתקע. סקירה מהירה באינטרנט מגלה לי בוודאות שחיי ישתנו פלאים עם הדגם החדש שיצא ממש לאחרונה, ואני ממהרת לעשות הזמנה. אולי עכשיו אגיע סופסוף למנוחה ולנחלה.
* * *
שרון רוטר, רעיה, אמא, זמרת, כותבת ואוהבת לשאול שאלות ולקבל גם תשובות. נמצאת בתהליך של חזרה בתשובה כשבע שנים באופן מעשי, אך כבר יותר מעשור מעוניינת להתחבר ולחקור את שורשיה היהודים. את התפנית החדה שפתחה לה את הלב ואת האמונה בבורא עולם היא זוקפת לזכותו של רבי נחמן מברסלב ומשנתו. אתם מוזמנים לכתוב לשרון רוטר בכתובת: sharonroter@gmail.com
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור