אני בצבעים אחרים

צביעות, זה מעשה בו אדם צובע בצבע את האמת, צובע בצבע את המציאות…

צביעות, זה מצב בו אדם צובע את מחשבותיו והרגשותיו בצבע אחר…

צביעות, זה כיסוי האמת וגם הגשת האמת מכוסה שונה מהמקור…

כל אדם יכול להיות צבוע כלפי עצמו.

כל אדם מדי פעם צבוע ומשקר לעצמו.

אנחנו מכירים את הצביעות כלפי החברים והסובבים אותנו, אבל כלפי עצמנו?!

מה הבעיה בלהיות צבוע?

צביעות היא צורת התנהגות הנחשבת מגונה. היא התנהגות המתיימרת להציג כלפי חוץ תכונות, מציאות, מחשבות או הרגשות בצורה שונה ואף הפוכה מהאמת. היא הופכת את הדברים ליפים יותר ונעימים למראה העיניים. צביעות, היא התנהלות דו פרצופית. אפשר לומר שזה סוג של שקר.

חז"ל הכירו בתופעת הצביעות ואמרו, "אמר לה ינאי מלכא לדביתיה: אל תתייראי מן הפרושין ולא ממי שאינן פרושין, אלא מן הצבועין שדומין לפרושין, שמעשיהן כמעשה זמרי ומבקשין שכר פנחס".

חז"ל אומרים לנו בצורה הכי פשוטה: שיש להתיירא מפני הצבועים!

מאמרים נוספים בנושא:

ככה אני מרגיש

איש הקוף

לא ביקשנו חקיינים

הגדרה מבלבלת

אני, כי זה הכי מקורי

שיגעון קולקטיבי

מי אני?

שמחה להיות אני

בבקשה, תאהבו את עצמכם

"אחד בפה אחד בלב", המשפט הידוע והמתאר תופעה של צביעות, תופעה בה אדם מרגיש בליבו רגש מסוים אך מבטא אותו באופן שונה. וזה שקר.

חומרת הצביעות מתבטאת גם במה שנאמר (מסכת ברכות) – האיסור על אדם צבוע לחבוש את ספסלי בית המדרש. "כל תלמיד שאין תוכו כברו לא ייכנס לבית המדרש".

החכם באדם, שלמה המלך ע"ה, כתב (משלי): "נאמנים פצעי אוהב ונעתרות נשיקות שונא". למדים  אנו, שדבר אמיתי הוא טוב, אפילו אם הוא מכאיב. פצע מאוהב, מילה של ביקורת ממי שאוהב – טובה היא. לעומת זאת, נשיקות של שונא – מסוכנות, צבועות ואינן טובות כלל. הסכנה בדבר מוסווה, כמו נשיקות אויב, גרועה מהכאב של פצע שאוהב פותח.

"לעולם יהא אדם ירא שמים בסתר ובגלוי, מודה על האמת ודובר אמת בלבבו"!

ההמלצה וההדרכה היא להיות ירא שמים כשרואים אותך וגם כשאתה לבד. שהרי קל להתפלל כשכולם רואים אותך… אבל קשה עוד יותר להתפלל כשאתה לבדך ואין מי שיעריך, יכבד או ימחא כפיים.

"דובר אמת בלבבו" – היה צריך לכתוב דובר אמת בפיו, לא? אלא, ללמדנו שהלב והפה אחד הם!

הגיוני וברור לכולנו שחיי צביעות מזיקים ומפריעים למהלך הטבעי של מערכות היחסים.

וכאן אני רוצה להתייחס לצביעות של האדם כלפי עצמו. זה נושא חשוב בכל תחומי החיים. מדובר במצב בו לאדם יש שני קולות המדברים בתוכו דיבורים הפוכים. מערכת היחסים של האדם עם עצמו מעורערת.

למשל, אדם אומר לעצמו 'אני רוצה להרזות. אקבל על עצמי אכילה נבונה' ואז מתעורר בו הקול שאומר, 'נתחיל מחר… ביום ראשון… אחרי האירועים… אחרי החגים… בעצם, אולי לא…'

הקול הפנימי משפיע מאוד עלינו!

למשל, אדם אומר לעצמו 'אני רווק, אחפש לי אישה להקים איתה משפחה' ואז מתחיל הקול הפנימי אומר לו בשכנוע רב, 'למה לך להתחייב? עוד לא הספקת לטייל בעולם… אולי תגיע אחת טובה יותר…' הוא יוצא לדייט וחי בשקר עם עצמו ועם הבחורה.

הדוגמאות על הצביעות כלפי עצמנו הן רבות. אנחנו רוצים בו זמנית דבר והיפוכו. הסכנה היא, שאדם נשאר תקוע, כשאדם מתרגל לחיות בשקר ובחוסר מודעות, שהאדם בסכסוך עם עמו. כאשר אדם לא אמין כלפי עצמו מתעוררת דחייה ותחושת ערך עצמי נמוך. תחושת הכישלון מתפתחת עד שגם מטפל ופסיכולוג לא יעזרו.

מה עושים?

מצד אחד, אי אפשר להתעלם משני הקולות. אי אפשר לסלק אחד מהם. אי אפשר למחוק אחד מהם.

מצד שני, אי אפשר לתת להם לעשות בלגאן ובלבול בתוכנו. אי אפשר לתת להם לנהל אותנו ולהיות במצב מתמיד של כישלונות או היסוסים.

אבל! אפשר להקשיב לשני הקולות, אפשר לשמוע בקשב רב כל חלק שיש בנו כי כל חלק רוצה הכרה.

כן, רצוי לשמוע את שני הקולות בצורה ניטראלית, בלי פחד או לחץ. לשמוע את שני הקולות ולהיות במידת הריחוק מהם. זו שמיעה נקייה.

ואז, אחרי ששמענו את הקולות המנוגדים, הכל תלוי בנו! אין מי שיחליט במקומנו – אין מי שיעשה דיאטה במקומנו. זה הזמן לקחת החלטה ולהניע את התהליך. לממש את ההחלטה ובו זמנית לשמוע את הקולות ההפוכים שיש בנו.

זה הרגע בו נפסיק להיות צבועים כלפי עצמנו. בתכל'ס, זה הרגע בו נניע את עצמנו לדיאטה, לכושר, ללימודים ולכל הצלחה.

האמת כלפי עצמנו לפעמים כואבת כמו "פצעי אוהב", אבל פצעים אלו באהבה מתרפאים.

הכל תלוי בנו.

* * *

עדנה קדוש – אחות טיפול נמרץ, מטפלת ברפואה משלימה רב תחומית. מאמנת ותומכת על פי חכמת המזרח, המערב והחסידות. מורה בשיטת נקודתרפיה. מחברת הספר "49 ימי מסע", להזמנת הספר וסדנאות בריאות: 050-5574065, ednakadosh18@gmail.com וכן באתר www.ednakadosh.com