אני מכינה לכם אמא

כמה פעמים ביום קורה שדברים
שרצית לעשות לא הצליחו ופה ושם
התרחשו ‘פנצ’רים’ קטנים או גדולים,
דבר שגרם לחלישות הדעת, תסכול,
הרגשה של כישלון? יש דרך לטפל
בכל ה’פנצ’רים’ שנקרים בדרכנו.

כוחה של אישה הוא כה עצום, בדיבורה הישיר לפני השם היא זוכה לבנות עולמות. כך ללא מחסומים, פורצים הדיבורים ישר מן הלב ושוברים כל גדרות שבדרך. שיחה פרטית עם אבא שבשמים, ולאו דווקא ממקומות מרוחקים ושדות נטושים, כי אם מתוך המשכן האישי ושגרת היום יום הזורמת יכולה לחולל נפלאות.

רבי נחמן מברסלב אמר לחסידיו: עשו מנשותיכם "חסידישטעס". אל תהיו כמו אלו ה"צדיקים" והפרושים למיניהם שמעלים עצמם למעלה מאוד בעבודת השם, אך את הנשים שלהם משאירים הרבה מאחור, על הקרקע, עמוק בארץ. אנו הנשים נדאג לכך שההסכמה האילמת עם המצב הרוחני כפי שהוא, לא תגיע מצידנו. יש לחוש שאיפה, משיכה עזה כלפי מעלה, לעלות ולהתעלות, להתקרב אל הבורא יתברך. לקרבה שכזאת מגיעים בעיקר על ידי תפילה, ההתבודדות. הידברות ישירה עם הקב"ה, התייחדות עם קונך שברא אותך והיטיב עימך ולרגע לא הסיר חסדו ממך. נשמתך זקוקה להתבודדות, קצת ניקיון לראש העמוס בכל שעות היממה ואף מעבר להן. זה מביא לרגש הקלה, פורקן. כמה פעמים ביום קורה שדברים שרצית לעשות לא הצליחו ופה ושם התרחשו ‘פנצ’רים’ קטנים או גדולים, דבר שגרם לחלישות הדעת, תסכול, הרגשה של לא-מוצלחת, של כישלון? מן הסתם לא פעם. אבל אינך חייבת לסחוב את המשא הזה על כתפייך לבד, בדיוק בשביל זה יש לך אבא גדול בשמים שיושב וממתין שתספרי לו מה ציער אותך וממה לא היה לך נעים. הוא מחכה שתבקשי ממנו שלהבא הכול ילך למישרין. ההשפעות מוכנות אבל הן זקוקות לצינור, לכלי שיוכל להכיל אותן. בקשי שלא תצא חלילה מכשלה תחת ידך, שהכל יצליח ודרכך תהיה סוגה בשושנים.

פעמים קרה ונפגעת מאדם כלשהו – דברי על זה עם הקב"ה, בקשי ממנו שיאיר בליבו של אותו אדם שנפגעת, וכך תוכלו להתפייס. ברוב המקרים, אחרי השיחה תרגישי אחרת, ויכול מאוד להיות שהעוקץ של הפגיעה יכהה. כי כשמדברים ומנתחים בפה עניינים – זה מביא לסדר במחשבות, ואז עולה על הדעת שאולי אותו אדם לא התכוון למילים שאמר ואת פשוט הקשבת לאותם משפטים בעיתוי לא מתאים. יכול להיות שהיית קצת מתוחה או עצבנית באותו רגע, ויתכן שאילו היית במצב רוח אחר אז הדברים היו נראים אחרת. היית רואה אותם באור אחר ולא כפגיעה. כך, אחרי שליבנת את הנושא והשם האיר לך את התובנות והמסקנות אליהן היית צריכה להגיע, יצאת נשכרת ולא גרמת להמשך ריב ומדון, שרק מעכירים את האווירה, אלא להתפייסות ושלום שהם כלי המחזיק ברכה.

הערה חשובה: פעולה זו יכולה לסייע גם בין מה שנאמר בין הילדים או בין האישה לבעל – דרך נפלאה לטיפול בכל הקשור לענייני התא המשפחתי.

בשיחה עם בורא עולם תוכלי לבקש כל מה שתרצי, כל בקשה היא לגיטימית, אין כאן מושג של ‘לא לעניין’. הכל לעניין, טוב ומקסים. אם תקבלי או לא – זו כבר שאלה אחרת, כי השם הוא אב רחום והוא לא ייתן לילדיו את מה שלא טוב או עלול להזיק להם. כמו שאב לא ייתן לילדו אקדח טעון ביד, גם אם הבן נורא ירצה וגם אם יעשה בשביל זה שמיניות באוויר, כי הוא יודע שזה עלול לקצר ח"ו את חייו של בנו… אך לבקש, תמיד צריך וכדאי, איננו יודעים כלל חשבונות שמים ומהי סאת התפילות או הדמעות הנדרשת לכל עניין. לכן ראוי להעתיר כל הזמן ולבקש בלי סוף, במיוחד על עניינים רוחניים שאותם מובטח לנו שהשם לא משיב ריקם.

מתוך כל הפעולות שאת עושה – הן בבית והן מחוצה לו – הרימי ראשך. ידיך יתעסקו במלאכה וליבך מופנה לשמים. כך, למשל, בזמן הגיהוץ, במקום להניח על הצוואר את האלחוטי, שנמצא בין הראש לכתף ולהעביר את הזמן (לפעמים שעות!) בשיחה בטלה, שלרוב גולשת לנושאים שאינם רצויים, כמו לשון הרע, רכילות וכדומה, במקום זאת פשוט דברי עם בורא עולם. בקשי ממנו עזרה בכל תחומי החיים, מהתחום הקל ועד לכבד-המשקל, כמו חינוך הילדים, הזוגיות וכן הלאה.

כך, ללא פסיכולוגית, יועצת נישואין או מנחת הורים, תצליחי להשיג הרבה יותר בשיחה האישית שלך עם בורא העולם.

שמעתי פעם על אישה שעשתה לעצמה מנהג קבע והסתגרה במטבח פעם ביום למשך כמה דקות, בשביל מנוחה על כוס קפה. כשילדיה חבטו בכעס על הדלת ושאלו: "אמא, מה את עושה שם? צאי כבר", הייתה עונה: "אני מכינה לכם אמא"…

אכן, בכל פעם כשאת מייחדת כמה דקות לשיחה עם בורא עולם את ‘מכינה’ אמא לילדיך. אמא חדשה, רגועה ושמחה בהרבה מקודם לכן.

אמר רבי נחמן מברסלב: "התבודדות היא מעלה עליונה וגדולה מן הכל". זהו דבר נשגב, תכלית כל הבריאה, הקשר בין בן לאב. אצל הגבר הדיבור האישי, המופשט ללא הנוסח המסודר הרבה יותר קשה לביצוע, דרושה לו לשם כך שעה מסודרת, ריכוז וסדר במחשבות. ואילו אצל האישה זה אחרת. האישה, מעצם טבעה, רוחנית יותר לכן קל לה להתחבר לעולם המופשט. המילים זורמות ממנה החוצה ללא כל התאמצות לחזר אחריהן, לכן היא לא צריכה דווקא לייחד מקום מסוים מחוץ לבית, אלא אפילו בין כתלי ביתה, מתוך החממה הפרטית שלה, דווקא משם, עם כל עבודות הבית והטיפול המסור בבני המשפחה, דווקא משם בוקעים הדיבורים שערים, והם רצויים יותר מלפני המקום ברוך הוא.

תפילתה של אישה יהודיה אין לה אח ורע והיא מעלה איתה יחדיו את כל התפילות המתעכבות שבדרך. מסופר על הרבי מגור זצ"ל, שבאו אליו פעם עם תכנית עבודה משורטטת ומוכנה. התכנית הייתה להקמת בית כנסת שרצו לבנות לקהילה. הסתכל הרבי על השרטוט בכובד ראש ואמר: איני רואה בתכנית זו עזרת נשים ואם כך רצוי לבטל את התכנית כולה. תמהו האנשים: וכי מה בוער לרבי עזרת נשים? השיב להם: קורה ותפילות שמתפללים האנשים נעצרות ונתלות בין שמים לארץ, אין להן את כל כוח לעלות, הן לא מספיק מושלמות, או שמלאכים רעים מעכבים בעדן, תפילות אלו הולכות לאיבוד באין להן מציל ומושיע. אך ברגע שמקימים עזרת נשים ובנות ישראל הכשרות והצנועות באות לשם לשפוך את צקון לחשן לפני השם, להן נפתח ישר מקור הדמעות והן זולגות כמים וכמעין המתגבר, תפילות שכאלו לעולם אינן שבות ריקם ואין רשות לשום מלאך לגעת בהן, הן עולות הישר לכסא הכבוד, לידיו של הקב"ה שעוטף אותן. בדרכן הן אוספות עימן את כל התפילות שנתקעו בדרך ומובילות אותן בקו אווירי ישיר לעבר שער השמים. ואם כך, סיים הרבי, הוסיפו על אתר עזרת נשים לבית הכנסת המוקם. ואכן כך היה.

סיפור זה נותן גושפנקא חזקה והוכחה ניצחת על כוחה של תפילת האם היהודייה, אין כוחנו אלא בפינו ואותו ירשנו מאימותינו הקדושות. לאורך התורה נוכחנו לראות שהשם ציפה וערג לתפילתן, לכן במשך שנים רבות הן היו עקרות. חזינו בלאה שניצלה מנישואין עם עשיו הרשע בזכות – "ועיני לאה רכות", מדמעות של תפילה ותחינה. חנה אם שמואל, זכתה לבן צדיק וקדוש מכיוון שעמדה במקדש והתפללה וביקשה בדמעות שליש שתזכה להיפקד בזרע של קיימא, עד שחשבה עלי הכהן לשיכורה, אך היא אמרה לו לא שיכורה אנוכי כי אם כשרה, כמו שרה אימנו שהתפללה, אפילו שלא הייתה אמורה לקבל ילד בדרך הטבע ואף על פי כן זכתה להיפקד בבן זכר בזכות תפילתה הזכה.

אלו היו הנשים בכל הדורות שפעלו בעזרת פיהן גדולות ונצורות, שכן אין כוחנו אל בפינו. שנזכה תמיד בכל מקום ומצב להתחבר באמת ובתמים אל הקב"ה ולפעול תמיד אך ורק ישועות, ונזכה לגאולת הכלל והפרט בקרוב ממש, אמן!