דבורה עסוקה

אם היינו נפגשים והייתה עולה שאלת השאלות: "מה אני עושה"? התשובה הייתה נשמעת כמו רשימה ארוכה:

"אני יוזמת עסקים בחברה מוכרת, עוסקת במשא ומתן ובטיפול ברווחים של חברה מוכרת נוספת. אני גם נותנת שירות תמיכה לעסקים בשש חברות נוספות ואני גם כותבת – בצורה מקצועית ובאופן אישי… ואהה, אני נשואה ואמא לילד בגן".

אתם מבינים את הקטע הבעייתי. ה"אהה" הוא הנושא בהא הידיעה שמציק לי.

כי אם אני רוצה לחיות את האמת שלי אז התיאור הזה צריך לעוף מהחלון, להתחיל בלי כל ההכרות העסקית ולגעת ישר בנקודה – אני רעיה ואמא, ואהה… אני גם אשת עסקים.

אם אני חיה את האמת שלי, הימים שלי צריכים להיות על פי התפקידים שבאמת מדברים אל ליבי וממלאים את חיי – לתמוך בבעלי ולגדל את ילדי, ועם "אקסטרה" זמן גם לעבודה.

מאמרים נוספים בנושא:

כל יום מחדש

שניים זה ביחד

כאן בונים גן עדן

החיים שלי משחקים בדיוק לפי הסיפור הקלאסי של עסקים תחילה ומשפחה לאחר מכן. העניין הוא, שאני יכולה לכווץ את כל הזמן שעומד לרשותי לעסקת חבילה אחת – למשפחה, לעסקים ולתחביבים. רק הבעיה היא, שהכל הפוך מאיך שאני רוצה לחיות את חיי… ומאיך שאני מאמינה שהקב"ה רוצה שאחיה את חיי.

כששני העולמות שלי מתנגשים, הראשונים לסבול את התוצאות הם בני משפחתי. ילד פעלתן ומלא שמחת חיים מתפרץ לחדר שלי, רוצה לשמח אותי בידיעה או חוויה מהיום שלו, אבל הראש שלי שקוע עמוק בדו"ח מלא מספרים ונתונים שאני צריכה להגיש ללקוח של החברה. כשאני שוכבת במיטה בלילה וחושבת על היום שעבר, אני מתכווצת. האדם שאני הוא לא האדם שאני שואפת להיות. זאת מחשבה מאוד מדכאת. אבל מצד שני, היא יכולה להיות מלאת מוטיבציה. וכך אני מגיעה לאותה מסקנה בכל פעם מחדש – עוד ועוד תפילות ישנו את פני הדברים!

אתם מבינים, אני יכולה ליפול לדיכאון בגלל סדר העדיפויות שיש לי בחיים, וההחלטות שאני מגיעה אליהן בגלל הסדר המשונה הזה, ובאמת שזה עושה אותי עצובה. מצד שני, אני יכולה להסתכל על זה אחרת, לעשות סדר אחר ולהתרגש מכל שינוי קטן שיבוא עם ההחלטה הנכונה. כי ההחלטות הן שלי, והתשובה הנכונה היא אמונה. לקבל את כל מה שקרה וקורה איתנו – הכל חלק מהתוכנית של הקב"ה, וכמובן, שצריך להאמין בזה. כי רק בעזרתו אצליח לקבל החלטות טובות יותר ולהמשיך הלאה.

כל יום, כל רגע, כל החלטה – הם אופציה נוספת לשקול שוב ולבדוק את סולם העדיפויות של חיי. ככל שארשה לעצמי עוד כמה דקות לומר תפילה מתוקה שתכוון אותי, כך אצליח לקבל את ההחלטה המתאימה לאיך שאני רוצה לחיות את חיי, מול המשיכה לעבודה או דברים לא הכרחיים.

אולי גם זה יעניין אתכם:

איך נשמור על זה?

שכחנו את הביחד

הצד המקבל

חברים אוהבים

למדתי שלקחת עשר דקות הפסקה מהכל ולחלוק חוויות עם הבן שלי זה דבר חשוב יותר, מלמלא דו"ח ולסיים עשר דקות לפני כן את העבודה. לוודא שארוחת הערב תהיה מוכנה לבעלי שחוזר הביתה מאוחר מיום עבודה ארוך ומתיש – גורמת לי להרגיש נפלא, יותר מאשר לבלות את הערב עם כל האימיילים שאני מקבלת.

העבודה חשובה, מניעה ומעוררת השראה בלא מעט דרכים. יש את הפעמים שאני לא צריכה לקפוץ משולחן העבודה שלי כשמשהו חשוב מאוד עומד על הפרק, כשאני מתרגשת מפרויקט מסוים שאני לא רוצה לעצור, כזה שאני מחויבת אליו מאוד. בכל אופן, לחיות במצב התמידי הזה של "עבודה תחילה" זה משהו ששודד ממני את החיים שאני רוצה לחיות.

כשאני מבקשת מבורא עולם שיעזור לי לחיות את האמת – משפחה תחילה, אני מרגישה הרבה יותר מאוזנת, אפילו עם אותו מטען עבודה. וזה אומר לקום מוקדם בבוקר כדי לסיים כמה דברים שנמצאים על הפרק, וגם להישאר מאוחר יותר בלילה ולבדוק את ההצעות שקיבלתי לפרויקטים נוספים. ככה אני משאירה את היום שלי פנוי למחויבות הנפלאה והמתוקה שלי כרעיה ואמא. וכשאני מרגישה מאוזנת בחיי, כשאני מרגישה שאני חיה את האמת, הכל זורם ופורח. המשפחה ממלאת אותי באנרגיות חיוניות – גם בעבודה, והעבודה מניעה אותי לעשות דברים בשביל המשפחה.

זה תהליך, אבל זה דבר נפלא ומשהו שאני באמת שואפת להגיע אליו. כן, אני עושה לא מעט טעויות בדרך, אבל ככל שאני מתרגלת את האמונה אני מצליחה להתפלל יותר, וכך גם אני מקבלת את התוצאות באהבה. רק כך אני מצליחה להעריך עוד יותר ולאהוב את העבודה שהקב"ה עושה אותי ועם חיי.