דמעות מתוקות

תראי איך השם הטוב סידר לך לשחק באמא ובובה. תחשבי ממה מורכבת המציאות של העולם, כמה עומס ולחץ, ואת קיבלת מבורא עולם מין אי כזה של שפיות מתוקה!

3 דק' קריאה

ישראל שני

פורסם בתאריך 06.04.21

תראי איך השם הטוב סידר לך
לשחק באמא ובובה. תחשבי ממה
מורכבת המציאות של העולם, כמה
עומס ולחץ, ואת קיבלת מבורא עולם
מין אי כזה של שפיות מתוקה!

תודה אבא שלי על שקמתי הבוקר, ואחרי זמן התאוששות שהתאים לדקות שעמדו לרשותי, הייתי חיונית די הצורך להעיר את התינוקת שלי ולהלביש אותה.

תודה על החיוך שהיא חייכה אלי, אשר חדר עמוק אל ליבי והוציא אותו מהשינה בלטיפה. תודה על השנים שנתת לי, שלימדו אותי להבחין בפרטים דקים כמו חיוך היכרות של תינוקת מתעוררת. בעבר, אתה יודע, לא ראיתי דברים רבים מאלה שהקיפו אותי.

תודה אבא שלי, שטיפלתי בתינוקת שלי וגם נטלתי לה ידיים, רחצתי לה פנים וקישטתי את שערה בסיכה.

תודה על הנינוחות והשמחה שבה נפרדה ממני בדרכה אל הגן, ותודה גם על שאר אחיה ואחיותיה.

תודה על הכריכים שמרחתי להם, על השקיות שהכנתי להם, על הבגדים המסודרים, על פרוסת העוגה שהם קיבלו "לדרך" ועל שביל הפירורים שטיאטאתי בלי להתרגז.

תודה על השקט שהשתרר בצאתם, שקט מבורך, שמהדהד בחלל הבית ובחלל הנפש גם יחד, כאילו אומר: קחי הפוגה לזמן מה. השעות הבאות הן שלך.

תודה שפיניתי את השולחן מארוחת הבוקר מוקדם ובלי קושי, ותודה שפניתי לחדרים לסדר אותם בלי כעס. תודה על עדשות העיניים המיוחדות ששתלת לי הבוקר, שבעזרתן הבחנתי בבובות שבחדרי הילדים – ולא בכך שהן מושלכות על הרצפה, במיטות המצויות בחדרים – ולא בכך שהן פתוחות, בנעימות הרכה של הפיג'מות הרבות – ולא בכך שהן שוב מושלכות באי סדר. אפילו היה בכך מן המשעשע, לאסוף ולהתאים בין הזוגות, ולנחש מה עשה כל אחד מהילדים בנקודות שונות בבית, ברגעים שונים של זמן…

תודה על מצב הרוח השמח הזה, שליווה אותי עוד הלאה, כאשר ניגשתי לארבע סלסילות כביסה גדושות שהמתינו למיון ולקיפול, טיפלתי בהן אחת לאחת. תודה על האור במרפסת, על הבוקר המבטיח, על הריח הנקי של הבגדים, על תשע הערימות המסודרות שעמדו שם לבסוף, של פריטי לבוש שונים ונחוצים, מספיקים, יפים ונקיים, המיועדים לכל אחד מאיתנו.

תודה, בורא עולם, על אותה מחשבה טובה, מתוקה, עמוקה עמוקה, שחלפה בי לפתע, כאשר שם ליד הכביסה, נפקחו עיניי וראיתי אותי. תודה על גל הכרת הטוב שהציף אותי מקצה לקצה, כאשר קלטתי לפתע איזו מתנה היא לסדר את הבית בנינוחות. בלי דאגה מכבידה, בלי איום מקנן, בלי קוצר רוח, בלי לחץ, בלי מניעה. תודה על שהבנתי פתאום כמה זה מיוחד לקום לבוקר יום שישי, ופשוט לסדר את הבית שלי, וליהנות ממנו, ולהבחין בשפע המתנות בו, כמו ילדה קטנה ששקועה כולה בבית של בובות.

כבר הרגשתי כך בעבר, כאשר שבתי מבית היולדות עם תינוק חדש או תינוקת, נשמה חדשה שהפקדת בידי, להיות לה לאם, ובעיצומן של מהומות הייתי נכנסת לחדר ומטפלת בה – מחתלת או רוחצת, מאכילה ומנענעת, או סתם כך מחזיקה.

הייתי נספגת ברגעי האור האלה וסחה לעצמי, תראי, תראי איך השם הטוב סידר לך לשחק באמא ובובה. תחשבי ממה מורכבת המציאות של העולם, כמה עומס, כמה לחצים, איך והיכן אנשים מתרוצצים, ואת קיבלת מבורא עולם מין אי כזה של שפיות מתוקה, שפיות שקוראים לה תינוק או תינוקת. פעילות מרגיעה של שטיפה וכיבוס, מיון וקיפול, ארוחה וטיפול…

והנה הבוקר נמלאתי שוב באותה מתיקות עמוקה כל עצם החיים שלי, כפי שקיבלתי אותם ממך, בורא עולם, ועל ההוויה שלי כפי שהיא, ורציתי להודות… להודות על בוקר חדש עם די חמצן, מזון ולב מתרונן, על היותי יהודיה ועל השבת המתקרבת, על הכוח שלי שמספיק למשימות. על עצם החיים.

אבל יותר מכל, הרבה יותר מכל זה, רציתי להודות לך, אבא, על ההבנה העמוקה שלך בליבי.

אתה היחיד שמבין, שגם כשאין סיבה מוגדרת, הנוף שלי יכול להיות מדוכדך לגמרי – ואז אין לי כוח לכבס ואין לי כוח לקפל, אין לי כוח לחייך ואין לי כוח לטפל, קשה לי לחתוך פרוסות ומעייף אותי למרוח, וחשוך לי כאילו השמש שכחה הבוקר לזרוח.

להודות על שאתה מבין אותי ולא מאשים, גם כשאין לי כוח להיות נחמדה לאנשים, אפילו לקרובים, יקרים ומקסימים. אני עושה מה שביכולתי אבל כל כך לוחץ לי בפנים, וכולם רואים רק בחוץ ולא, לא מבינים.

תודה על פי מאה או מאה מיליון פעמים, שאני באה אליך לבכות, ואין לי אפילו סיבות מוצדקות. סתם ככה, ימים מייגעים ושעות שנראות לי ריקות, עצבנות בלי סיבה ושטויות שגורמות לי לבכות.

תודה שאתה מאזין לי תמיד ולא מעורר בי אשמה, והעובדה שייללתי אתמול על קטנות לא יוצרת בינינו חומה. וכך אני יכולה לבוא – גם היום, גם מחר, גם תמיד…

ורק כי הכלת אותי ולימדת אותי להגיד, בוקע פתאום בוקר של אושר עמוק אמיתי בתוכי. בוקר כזה, לא כי אמרו לי 'נו כבר, מה יש לך, נו, תשמחי!'

להודות לך אלף מיליון של תודות, כי רק בזכות כל ה"לא" שנתת לי מקום להגיד, יוצא לי פתאום כזה "כן".

כל פינה בתוכי ובבית נראית לי כעת שמחה ומוארת, ואני רואה את הטוב ולא את הרע ומאושרת מאוד מאוד. מאושרת כל כך שבא לי לבכות, והפעם דמעות מתוקות.

(באדיבות מגזין "משפחה")

כתבו לנו מה דעתכם!

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

הוספת תגובה