האם אני שמח בחלקי?
זה המצב שבו נמצא האדם שאינו שמח בחלקו, שממילא גם אינו מרוצה "ממקומו" ושואף תמיד להגיע למקום אחר, כי שם, כפי שנדמה לו, טוב יותר. המצב הזה דומה למצב של "נע ונד תהיה בארץ"...
זה המצב שבו נמצא האדם שאינו שמח בחלקו,
שממילא גם אינו מרוצה "ממקומו" ושואף תמיד להגיע
למקום אחר, כי שם, כפי שנדמה לו, טוב יותר. המצב
הזה דומה למצב של "נע ונד תהיה בארץ"…
מספרים שפורד נשיא ארה"ב לשעבר, עבר פעם ליד שפת נהר וראה אדם יושב וחכה בידו, דג דגים ולאחר מכן צולה אותם ואוכלם.
פנה אליו פורד ושאל: "מדוע אינך מוכר את הדגים שאתה דג בחכתך?"
ענה האיש בשאלה: "ומה אעשה בכסף שאקבל תמורתם?"
השיב לו פורד: "בכסף שתקבל תרכוש רשת וכך תוכל לדוג הרבה דגים בבת אחת!"
שאל האיש: "ומה אעשה בהרבה דגים?"
השיב פורד: "מה פירוש מה תעשה בהם? תמכור אותם ובכסף שתרוויח תוכל לקנות לך סירת דייג".
ושוב שאל האיש: "ומה אעשה בסירת דייג?"
ענה פורד: "תשוט ללב הנהר ושם תוכל לדוג הרבה מאוד דגים!"
ושוב שאל האיש: "ומה אעשה בכל כך הרבה דגים?"
ענה פורד: "תמכור אותם. וכך אט-אט תתפתח ותגדל, עד שתוכל לרכוש ספינת דייג ותעסיק הרבה פועלים ותפתח "רשת" לשיווק דגים".
שאל האיש: "ולשם מה צריך אני ספינת דייג ופועלים ו"רשת" לשיווק דגים?"
ענה פורד: "או-אז כשתתעשר תוכל לשבת במנוחה ובשלוות הנפש ולדוג לך דגים על שפת הנהר להנאתך!"
השיב האיש בתמיהה: "הלא את זה אני עושה כבר עכשיו!"
יש בסיפור הזה מוסר השכל נפלא לרבים וטובים מאיתנו.
היות ורוב האנשים שואפים להגיע למצב בו יהיו שמחים ומאושרים, אך בפועל השמחה והאושר מהם והלאה, וגם כאשר התמלאה להם איזו שהיא משאלת לב, מחזיקה שמחתם מעט מאוד זמן ואינה בשלימות. וזה קורה מכיון שהם סבורים שהשמחה והאושר תלויים בדברים מסויימים שאותם הם מוכרחים להשיג, אך אינם יודעים שהשמחה הזו, אליה הם שואפים להגיע, נמצאת "מתחת לאף", ואם רוצים אפשר כבר עכשיו לשמוח במצבם הנוכחי, גם ללא הדברים אותם הם שואפים להשיג כדי להגיע לשמחה המיוחלת.
אך המצב הקיים היום בעולם המודרני, השואף להתחקות אחר "תרבות המערב", מהווה את אחד הגורמים ישירים להיפך הגמור, משום שהחברה, המוסכמות, הפרסומים, המוצרים וכדומה – מראים לאדם שחסרים לו אין ספור דברים. כך למשל, אם אדם רכש מכשיר חשמלי מסויים, לאחר כמה חודשים כבר יוצא לשוק מכשיר משוכלל או מעוצב יפה יותר, ואז כבר נדמה לו שחסר לו את אותו מכשיר ‘חדש’, לכן הוא לא מרוצה מהמכשיר ‘הישן’ שכבר לא מספק אותו ואינו עונה על צרכיו, ורק בגלל שהוא מועצב אחרת או שהשכן קנה את הדגם החדש והוא עדיין ‘תקוע’ עם הדגם הישן.
תרבות המערב גרמה ל"רעב" ואי סיפוק תמידי. ככל שהאדם משיג יותר, כך הוא מרוצה פחות וחסר לו יותר והוא נעשה "רעב" יותר ויותר, לכן אמרו חז"ל: "מי שיש לו מאה רוצה שיהיו לו מאתיים, וכאשר יש לו מאתיים הוא רוצה ארבע מאות". ואם כך הוא הדבר, אז לא די שאינו משיג את מבוקשו, אלא הוא נמצא במצב של חוסר תמידי, על כן הפער בינו לבין האושר והשמחה המיוחלים רק הולך וגדל…
מצב זה מתסכל הרבה מאוד אנשים משום שאינם מבינים מדוע אינם שמחים ומאושרים באמת ובהתמדה. הרי, לכאורה, יש להם הכל – מכונית חדשה (שמתחלפת בכל פעם שיוצא דגם חדש), בית יפה (שעובר שיפוצים וחידושים לעיתים קרובות יותר) וכן הלאה, וזאת משום שהדרך שבחרו להשיג את השמחה ולשמוח עם מה שיש להם, היא ההיפך הגמור, כי ככל ש’מתמידים’ ללכת בדרך זו, מגלים שהמרחק בין השמחה האמיתית הולך וגדל, וכשחסר, מן הסתם, גם עצובים יותר.
זה המצב שבו נמצא האדם שאינו שמח בחלקו, שממילא גם אינו מרוצה "ממקומו" ושואף תמיד להגיע למקום אחר, כי שם, כפי שנדמה לו, טוב יותר. המצב הזה דומה למצב של "נע ונד תהיה בארץ", שזו היא גלות הנפש, וכותב רבי נחמן (ליקו"מ ח"ב, י): "אך דע, שעל ידי מרה שחורה אי אפשר להנהיג את המוח כרצונו, ועל כן קשה לו ליישב דעתו, רק על ידי השמחה יוכל להנהיג המוח כרצונו, ויוכל לישב דעתו, כי השמחה היא עולם החירות, בבחינת "כי בשמחה תצאו", שעל ידי שמחה נעשים בן-חורין ויוצאים מן הגלות".
כשאדם לומד לשמוח בחלקו וממקומו שלו, והוא מרוצה מעצמו ומכל אשר לו ומכל מה שנעשה איתו, הוא כבר לא נמצא במצב של "נע ונד תהיה בארץ" ואינו בגלות הדעת.
ישנו סיפור קצר המסביר מהי גלות-הדעת:
פרה אחת היתה רועה באחו ואוכלת עשב מקום אחד. כעבור זמן קצר הלכה הפרה למקום אחר ואכלה שם עשב, ושוב חזרה למקומה הראשון ואכלה שם את העשב, ושוב הסתכלה למקום אחר והלכה לשם, וכך חזר הדבר מספר פעמים.
הפרה, בעת שאוכלת עשב, מתבוננית מקרוב ורואה שבמקומה ישנם גם עשבים יבשים וחלקי-אדמה ריקים מעשבים, וכאשר היא מביטה למרחוק, היא רואה, ששם, רחוק ממנה, נמצאים, כביכול, עשבים טובים יותר וירוקים יותר, משום שמרחוק נדמה לה שהכל ירוק ויפה לכן היא הולכת לשם.
שם, שוב נפגשת הפרה באותה מציאות, שישנם גם שם עשבים יבשים ביניהם, וגם קצת חלקי אדמה ריקים ללא עשבים, ואז היא שוב מסתכלת אל מקומה הראשון ונדמה לה שבמקומה הראשון ישנם עשבים טובים יותר, ושוב היא חוזרת למקומה הראשון, ואז היא נתקלת באותה תופעה, ושוב חוזרת ושוב עוזבת, וכך חוזר הדבר על עצמו אין ספור פעמים והיא נמצאת תמיד במצב של חוסר מנוחה והיא נעה ונדה תמיד.
במצב כזה ממש נמצא האדם שדעתו בגלות, כלומר שנמצא במקומו, אך "במקומו" אינו רואה את כל הטוב שיש לו, את המעלות והדברים היפים שהצליח להשיג, לעומת זאת הוא רואה רק חסרונות, לכן נדמה לו שב"מקומות" אחרים יש דברים טובים יותר ואפשר להשיג יותר, כי שם, לדעתו, אין חסרונות והכל מושלם יפה וירוק, לכן הוא תמיד "נע ונד" במחשבתו ואינו מרוצה ושמח לעולם.
רבי נחמן מלמד אותנו כיצד לצאת מגלות-הדעת, שהיא העצבות והמרה השחורה אל עולם-החירות, שם נמצאת השמחה האמיתית תמיד ובכל מצב שהוא, וכך הוא כותב: (ליקו"מ, קצ"ה): "בצר הרחבת לי (תהלים, ד), דהיינו, שגם אפילו בהצרה בעצמה הקב"ה מרחיב לנו. כי אם יסתכל האדם על חסדי הבורא, יראה שאפילו בעת שהקב"ה מיצר לו, גם בהצרה בעצמה ה’ יתברך מרחיב לו ומגדיל חסדו עימו, וזה: "בצר הרחבת לי", היינו אפילו בתוך הצרה בעצמה נתת לי הרחבה בתוכה…"
רבי נחמן מייעץ לנו שבמקום להסתכל על חצי הכוס הריקה, עלינו להסתכל על חצי הכוס המלאה, שהרי אין רק צרות וחסרונות ובודאי יש הרבה טובות וישועות, רק שאנו נוטים להתעלם מהם ואיננו מסתכלים עליהם.
אם יתבונן האדם על עצמו, ובפרט על נקודת המוצא שלו כאן בעולם הזה – יום היוולדו, יראה שהגיע ערום וחסר כל, והנה עברו חלפו השנים והצליח להשיג דברים רבים מאוד!, אז הוא גם יבין שהעצבות היא רק פרי-הדמיון ואינה מועילה ותורמת כלל לשיפור המצב, וכל מה שעליו לעשות הוא רק להרגיל את עצמו להסתכל תמיד על ההרחבות והישועות שבורא-עולם עושה עימו, על כל הדברים הנפלאים אותם הצליח להשיג, על כל אותן מעלות בהן זכה, וממילא יהיה שמח תמיד.
גם במישור הרוחני מייעץ לנו רבי נחמן כיצד לשמוח בכל מצב, משום שלפעמים האדם מתבונן על עצמו ורואה שמעשיו אינם מתוקנים, ואפילו מכוערים מאוד, והוא שקוע בתאוות רעות ומלא במידות רעות, או-אז היצר הרע ‘נכנס לתמונה’ ומנסה להפיל את האדם לעצבות ולהשתלט אט-אט עליו, עד שיתייאש לגמרי מעצמו ולא יאמין שיוכל, אי פעם, לצאת מהמצב בו הוא נמצא.
על כך כותב רבי נחמן (ליקו"מ, רפ"ב): "כי זה ידוע, שצריך האדם להיזהר מאוד להיות בשמחה תמיד ולהרחיק העצבות מאוד מאוד, ואפילו כשמתחיל להסתכל בעצמו ורואה שאין בו שום טוב, והוא מלא חטאים, ורוצה הבעל דבר (היצר הרע) להפילו על ידי זה לעצבות ומרה שחורה, חלילה, אף על פי כן אסור לו ליפול מזה, רק צריך לחפש ולמצוא בעצמו איזה מעט-טוב, כי איך אפשר שלא עשה מימיו איזו מצווה או דבר טוב…"
נכון, האדם צריך לתקן את מעשיו הרעים, אך המצב בו הוא נמצא, ויהיה אשר יהיה, אינו סיבה טובה לעצבות, שבודאי תפיל אותו יותר, ולמה להסתכל על הרע ועל ה’אין’ שבי, בו בזמן שפשר להסתכל על הטוב שבי, על כל מה שיש לי, ולשמוח מאוד?
בדרך זו מייעץ לנו רבי נחמן כיצד לשמוח בכל מצב, הן ברוחניות והן בגשמיות, כי רק כך יוכל האדם לזכות למידת השמח-בחלקו, ולשמוח במצבו העכשיו, במקום בו הוא נמצא, מבלי להיות ‘נע ונד’ במחשבתו וברצונותיו, ומבלי להיות מושפע משום תרבות ומשום דבר, אלא לשמוח שמחה תמידית פנימית ואמיתית. רק כך נמצא את עצמנו בעולם החירות!
אין זה פלא מדוע תמה אותו דייג, מתחילת המאמר, על שאלותיו של פורד, נשיא ארה"ב. הרי להיות מאושר ושמח בחלקו, כלומר לשבת על שפת הנהר ולדוג דגים להנאתו, הוא לא צריך לעבור את הפרוצדורה אותה הציע הנשיא פורד: רשת, סירת דייג, פועלים ו"רשת" שיווק לדגים – כדי לשבת בסופו של דבר על שפת הנהר ולדוג דגים (רק קצת יותר עשיר) להנאתו. הוא פשוט התיישב מלכתחילה במקומו: במנוחה ובשלוות הנפש, נהנה ושמח ממה שכבר יש לו.
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור