המדריך לאמת

אתה מנסה ללמוד דברים חדשים,
איזו תורה זרה וטרנדית שמערבבת
גוף-נפש, קצת קטורת והרבה זמזומים.
אולי, כך אתה חושב, זה יביא לשינוי
המיוחל…
 
 
כל כך הרבה הרגלים משתרשים עם השנים. חלקם מושכלים שמאחוריהם עומדת אידיאולוגיה ודרך חיים. חלקם פשוט התנחלו להם בגניבה ונשארו שם מתוך הזנחה, אי-מודעות וחוסר תשומת לב. אתה לומד לחיות איתם בנחת יחסית, כמו איזה איבר נוסף בגוף, כמעט כמו חלק מהאישיות שלך. זה מה יש. זה אני. זה מה שנקרא: 'טייק איט אור ליב איט'… לפעמים אתה מוצא לקיומם תירוצים נהדרים, עד שאתה כמעט בעצמך משתכנע שכך הם פני הדברים.
                                                           
"זו האמת שלי" – אמרה אבסורדית, אך מאוד פופולארית בימינו, שמאפשרת את הקיום של כמעט כל התנהגות והסתכלות אנושית.
 
אבל מגיע איזה רגע בחיים שאתה כבר לא יכול לעבוד יותר על עצמך, בקלות כמו קודם. משהו בהתנהלות הזאת קצת נתקע, זה כבר לא עובר כל כך חלק בגרון. אתה מתחיל להרגיש קצת לא בנוח עם עצמך, עם חוסר הסיפוק הזה שמכרסם בך, ונפתח פתח קטן של ספק ובלבול המאפשר לך לשלוט קצת פחות ולהקשיב קצת יותר. בדרך כלל, בשלב הזה אתה מת מפחד, במיוחד כשאתה נחשף לדברי אמת. הגוף כמו נכנס להלם קרב, מנסה בכל כוחו להדוף חזק כל דבר חדש שנקלט ועלול לחולל שינוי בהתנהלות של החיים שחווית עד עכשיו. הרבה פעמים הפחד הזה מונע ממך להתקדם, לעשות צעד משמעותי בחיים, או במילים אחרות להתקרב אל האמת.     
                
בדרך כלל אתה נשען עליו כדי לשלול כל טענה ששמעת, כדי שתוכל לחזור להיות בדיוק מי שהיית ולא תצטרך לעבוד קשה מדי להשתנות. מה גם, שאתה עדיין לא מרגיש את זה כל כך חזק – לעשות את המאמץ העילאי הקשור בהתקרבות לאמת. הדבר שבדרך כלל עדיין מציק ולא מסתדר, הוא העובדה שחברים טובים שלך, או משפחה שאתה מאוד מאוד מעריך, משום מה החליטו לאמץ את אמת זו כדרך חיים, ואף הגדילו לעשות ועברו מהתיאורטי למעשי.
 
זה לא כל כך מתיישב לך עם האינטליגנציה והאופי שלהם, במיוחד שמבחוץ נראה שטוב להם ככה, ובהמשך מסתבר שזו לא איזו פאזה חולפת כמו כל מיני התנסויות בעבר.
 
גם האלטרנטיבה לאמת כבר מתחילה להעיק. זה כבר לא 'מדליק' כמו פעם. החברה, הנהנתנות, הגרגרנות, החיים הטובים, הדיבורים המשעממים, הטלוויזיה – סף הגירויים יורד והחיים קצת פחות טעימים מבעבר.
 
אתה יכול לבחור להמשיך כך. זה נוח, זה מוכר, אפשר לחיות עם זה, ואולי אפילו ליהנות קצת לפעמים, לטעום נגיסות של אושר. אתה גם מנסה ללמוד קצת דברים חדשים, איזו תורה זרה וטרנדית שמערבבת גוף-נפש, קצת קטורת והרבה זמזומים. משהו שלא יגרום לך להתאמץ יותר מדי, לעשות איזה שינוי מהותי בתפישה או בדפוסי ההתנהגות שלך בחיים.
 
אבל אפילו אם משהו הצליח לחדור את מעטה הפחד, וטעמת את טעם האמת, והיא הייתה מתוקה כמו דבש ולרגע אחד הרגשת את הכל במקום הנכון, כמו שזה צריך להיות, מעין זיכרון עמום כזה מפעם שאז הכל הרגיש מחובר וטוב – זה קשה עד מאוד לעשות אחד ועוד אחד ולהחליט להשתנות בין רגע. התירוצים שמציפים אותך עד כדי טביעה כל כך חזקים ותקפים, שאתה מיד נמלך בדעתך, עושה שני צעדים אחורה אל תוך הקופסא הידועה והמוכרת והולך לישון לעונה נוספת לפחות.
 
אבל טעם האמת אינו נשכח בקלות, במיוחד לנוכח טעמם של החיים שלך. ואחרי שטעמת, אתה יכול לנסות להתעלם או לא לחשוב על זה הרבה זמן, אבל זה לא יכול להיעלם. יגיע הרגע שתרצה עוד מהמתוק המתוק הזה…
 
ומשם יכולים להתפתח הרבה מאוד תסריטים וכיוונים, אבל דבר אחד נשאר יציב: הרצון להתחקות אחר האמת, שבדרך כלל כרוך בעבודה קשה, בהתגברות ובטלטלות עזות, אבל הפירות שלה טעימים ומתוקים, פירות בטעם גן-עדן. ואחרי שטעמת אותם, כבר אין דרך חזרה. אתה לא רוצה יותר לאכול מהתפל המוכר ההוא.