המועקה שבגרון

באנו לחוות דברים ולצאת מהם כדי להבין שאין עוד מלבדו. להלל את השם בחיינו. לדעת שאפשר לפנות לבורא עולם. לדבר אליו. ואם יש בי משהו שכואב עדיין, אפשר לתת לו מקום במקום להתנגד אליו ולהסתיר אותו. להיות באמת מה שאני מרגיש. וזה בסדר. הכל בסדר.
 
מועקה בגרון. לפעמים היא מגיעה לאט לאט, עולה ונתקעת במיצר הגרון. אני חושבת שהיו שנים שהיא הייתה שם ולא הבנתי מה זה. פשוט הרגשתי שאני נחנקת. שמשהו תקוע שם. אבל הכל היה עצור.
 
מאמרים נוספים בנושא:
מרגיש כמו באקווריום
הכל אפשרי?!
לחייך  כל הזמן?
 
פעם הייתי מתנגדת לה. 'עוד פעם ההרגשה הזו?…' הייתי מפחדת שיתפסו אותי כשאני לא שמחה, לא צוחקת ובלי בטחון. כן, עם מועקה בגרון. הייתי מתחבאת, אפילו רצה ישר הביתה. נבהלת מזה ולא מדברת עם אף אחד. לפעמים הייתי במקום עם הרבה אנשים, ופתאום, היא הייתה מופיעה. ואז הפחד התחיל לעלות, רק שלא יגלו אותה, שלא יגלו שיש לי את המועקה הכבדה הזו בגרון.
 
לימים, כשהתחלתי לעשות עבודה פנימית, היא עדיין הופיעה אבל בתדירות פחות גבוהה. היא כבר הייתה פחות תקועה ופחות חזקה. כן, גם פחות מפחידה. אבל עדיין קיימת ולא מובנת. חשבתי שזה קורה רק לי. עם הזמן התחלתי לדבר על ההרגשה הזו והבנתי שזו תופעה מוכרת.
 
אפילו יש עדות שנתנו לזה שם. למשל, במרוקאית קוראים למועקה הזו "רבינה"…

לאט לאט, עם ההתבוננות, הבנתי שעומד שם כאב, אבל ללא ביטוי. משהו שרוצה לצאת החוצה.
 
"…ולהוציא מכוח אל הפועל, הוא על ידי שלמות הדיבור. וצריך שיהיו אותיות הדיבור בשלמות, וזה נעשה על ידי בחינות עלמא דאתי, שעל ידי זה נשלמין אותיות הדיבור. כי לעתיד לבוא יהיה הדיבור בשלמות, כי אפילו העכו"ם יקראו את השם יתברך עם הדיבור, כמו שכתוב (צפניה ג): "כי אז אהפך אל העמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה'" וכו'. נמצא, שיהיה להדיבור שלמות. כי עכשיו הדיבור חסר ואינו בשלמות, מאחר שאין כל העולם קוראין להשם יתברך עם הדיבור. אבל לעתיד יקראו כולם להשם יתברך עם הדובור, אפילו עכו"ם, ועל כן אז יהיה הדובור בשלמות, בחינת שפה ברורה, מאחר שהכל יקראו להשם יתברך עם הדובור. נמצא, שיש להדיבור שלמות" (ליקוטי מוהר"ן, תורה סו).
 
רבי  נחמן מברסלב אומר, שיש עניין כזה של דיבור בשלמות, כי על ידי דיבור בשלמות אפשר להוציא מהכוח אל הפועל. ולעתיד לבוא, כולם ידברו בשלמות. אבל עכשיו הדיבור לא שלם ולא ברור.
 
"…אבל צריכין להמשיך בחינת עלמא דאתי גם בעולם הזה, דהיינו, שיהיה מפלה לרשעים גם בעולם הזה, וזה נעשה על ידי אמת: ועיקר האמת הוא, כשאין האדם נצרך לבריות".
 
יש דיבור כזה שלם וברור גם בעולם הז, שנעשה על ידי אמת. דיבור אמיתי.
 
אבל אני לא דיברתי אותו. פחדתי.
 
"…כי העיקר האמת אינו אלא אחד כנ"ל: וזה פירוש (תהלים קמ"ו): "אהללה ה' בחיי", היינו כשאין נצרך לבריות. וזה 'בחיי', בחיי דייקא, היינו שאני חי מחיים שלי, שאינו נצרך לחיות שום אדם. כי 'הנצרך לבריות חייו אינם חיים' (ביצה ל"ב, ע"ב), היינו שאינם חיים שלו, כי הוא חי מאחרים".
 
רבי נחמן אומר, שעיקר האמת זה להלל את השם בחיי ולא להצטרך לבריות. ברחתי כדי לא להיות ליד אנשים. התביישתי מהם כדי שלא אצטרך להתבייש מולם, כי עכשיו אני פגיעה.
 
מאמרים נוספים בנושא:
חטוף  ולך!
נעים להכיר: אני.
21 נקודות  לשמחה
 
להצטרך לבריות זה דבר כואב. דבר נורא. להצטרך לטיפת יחס, אהדה. כי כשאין לי את זה מעצמי, ולמי שנשוי מבן הזוג, אז אני נצרך לבריות. וזה שקר. כי עיקר האמת זה להתפלל להשם יתברך לבקש ממנו את כל מה שאנחנו צריכים. לא רק בגשמי, אלא גם בנפשי וברוחני.
 
"וכשיש אמת אזי הוא מפלת הרשעים, כי עיקר מפלת הרשעים לעולם הבא הוא על ידי האמת שיתגלה אז… ואזי ממשיכין בחינת עולם הבא בתוך העולם הזה, ואזי נעשה מפלתם על ידי האמת גם בעולם הזה, כמו שיהיה בעולם הבא כנ"ל. ועל ידי זה ממשיכין שלמות אותיות הדיבור שיהיה לעתיד, בחינת שפה ברורה, בתוך העולם הזה. כי בחינת שפה ברורה נעשה על ידי מפלתם, שעל ידי זה נתהפכין כלם אל השם יתברך כנ"ל".
 
כשיש אמת זו מפלת הרשעים. מפלת היצר. היצר הזה שאומר 'יפגעו בך אל תראי חלשה, תראי חזקה. אל תפגיני חולשה'.
 
הבנתי שיש שם כאב ואפילו בכי, ואם נותנים לו מקום הוא מגיע. גם הדיבור מגיע.  אפשר לכאוב. זה בסדר. לא צריך להתחבא ולא צריך להסתתר מאחורי חיוך. לא צריך להיראות עם הרבה ביטחון. אפשר להיות אני גם עם כאב, גם עם בכי.
 
"..וכשנשלמין אותיות הדיבור כנ"ל, צריך לראות להוציא הדיבור בשלמות. כי לפעמים נתחבין אותיות הדיבור במצר הגרון, ואי אפשר להוציא הדיבור בשלמות, שזה בחינות מה שקורין בלשון אשכנז 'היזריק'".
 
הרגשות שלנו והתחושות הם נורות. הם איתותים למשהו בפנים שרוצה לצאת ולהירפא. אנחנו פה בעולם התיקונים. באנו להסתבך, ואז לצאת מזה. באנו לחוות דברים ולצאת מהם כדי להבין שאין עוד מלבדו. להלל את השם בחיינו. לדעת שאפשר לפנות לבורא עולם. לדבר אליו. ואם יש בי משהו שכואב עדיין, אפשר לתת לו מקום במקום להתנגד אליו ולהסתיר אותו. להיות באמת מה שאני מרגיש. וזה בסדר. הכל בסדר.
 
צריך רק להוציא את הדיבור ממצר הגרון. לדבר. להיות מוכנים לכך שיכול להיות שיופיע גם כאב.