הניגון של החיים

לפעמים, נדמה לי שהחיים הם כמו נגינה בגיטרה. כדי להוציא צליל, עלי לפרוט על המיתר. אפשר לפרוט בעדינות ואז יתקבל גוון מסוים של צליל, או לפרוט בחוזקה ואז הגוון ישתנה בהתאם. אפשר לפרוט על כמה מיתרים יחד או על אחד בלבד. כל אלו יצרו לנו מנגינה, אך כל מנגינה תהיה שונה מחברתה, תישמע אחרת ותגרום לנו להגיב ולהרגיש בהתאם.

כשארצה לעשות אקורד הרמוני או לכוון לטון מסוים, אצטרך ללחוץ על כמה מיתרים בהתאמה. עלי ללחוץ על המיתר בקביעות, ביציבות ומספיק חזק כדי שהצליל ייצא ברור ולא רועד או מזייף. ואפשר גם ללחוץ סתם בלי כוונה ואז ליצור מה שנקרא במוסיקה – דיסהרמוניה או קקופוניה, שזה מגוון של צלילים שאינם מתאימים יחד ויוצרים רעש שעושה בלגאן במוח.

כך גם בחיים, צריך לדעת מתי ללחוץ, כמה ועל מה ומתי להרפות ולתת לצליל להשפיע את ההשפעה שלו בעולם.

אולי גם זה יעניין אתכם:

טעם החיים

לכתוב את המנגינה

ג'יני הקוסם

המנגינה שלך

אומרים חז"ל, הכל צפוי והרשות נתונה. האמת, אני תמיד מסתבכת עם הקונספט הזה. איך – אם הכל צפוי, ידוע ורשום בשמים, יכולה להינתן גם רשות בחירה? הדברים כמו סותרים את עצמם.

אני מתבוננת בחיי היומיום ובחלק שלי, בכיוון המנגינה של חיי, ומוצאת שלמרות שליושב במרומים יש תוכנית נעלה, טובה ונסתרת מעיניי עבורי, יש לי בעצם מרחב בחירה בתוכה.

בתוך התוכנית המובנית הזו אני יכולה לבחור איך להתנהל, או איך לנגן את המנגינה של חיי. המנגינה יכולה להיות בעלת טון אחד מונוטוני ומשעמם, או דווקא במגוון של טונים המותאמים בהרמוניה. היא יכולה להיות חזקה וצורמנית או נעימה וזורמת, היא יכולה להיות קטועה או רצופה, מלנכולית או עליזה, וכן הלאה. אני יכולה לנגן את חיי במגוון סגנונות מוסיקליים שונים על פי טעמי האישי, אבל לשם כך אני זקוקה לידע במוסיקה ולכלים הנכונים שיעזרו לי לבחור איך ומה נכון לי לנגן. מה עושה לי את זה? מה הכי מרגש, משמח ומעלה אותי? מה נותן לי כוח?

כמו במוסיקה, גם בחיים יש כלים שעוזרים לי להתאים את המנגינה שתרומם תעצים ותנעים לי את הדרך, ומתוך הכלים והעבודה הזו אני נבנית ומתפתחת כאדם. הכלים הם כמובן במחשבה, בדיבור ובמעשה, ויש לנו ספר הוראות נפלא שנתן לנו הקב"ה כדי שנצליח לנגן את המנגינה שלנו. הדבר דורש אימון אינטנסיבי כמו בלימוד כלי נגינה, וכדי לשלוט בו ברמה גבוהה יש להשקיע שעות על גבי שעות של אימון עד שנגיע לדרגת אומן. כך גם בחיים. האימון הוא יומיומי ובכל רגע שנאפשר לו לקרות. ככל שנתאמן יותר, כך המנגינה תצא בקלות תחת ידינו ונזכה להיות מדויקים בהבעה, להנעים ולרגש את הסביבה שלנו.

אולי גם זה יעניין אתכם:

מחכים שזה יקרה

כישרון במתנה

כשאתה שר אתה חופשי

משובחים כמו גרגירי קפה

בשפה האנגלית, המילים 'לשחק' ו'לנגן' נכתבות ונשמעות אותו דבר (play). וכמו בנגינה, יש בחיים את המשחק האינסופי בין השתדלות להרפיה. אנחנו צריכים להיות קשובים ומאוד מדויקים אם נרצה לצלוח את המשחק הזה. בבחירה שלנו אנחנו יכולים לתכנן את המהלך האסטרטגי וגם להטיל את הקוביות, אבל שם כבר נוצר  החלל בו נדרשת מאיתנו גמישות והרפיה לנוכח התוצאות שבשטח.

תמיד רציתי לדעת לנגן יפה, להביע את עצמי ולהנעים לסובבים אותי, אבל לא התאמנתי מספיק כדי להביע את הרגש והכוונה שלי דרך הכלי. הדרך עוד ארוכה ואני ממשיכה לנסות, ויודעת שיש לי סיכוי להשתפר ולהצליח בדרך האינסופית של היצירה, אך הכי חשוב הוא להטמיע ולזכור שיש את ההשתדלות להתאמן ולהתמקצע, ומנגד באה ההרפיה בה אני כצינור של הקב"ה להעביר דרכי את אורו ואת המנגינה שלו בעולם.

* * *

שרון רוטר, רעיה, אמא, זמרת, כותבת ואוהבת לשאול שאלות ולקבל גם תשובות. נמצאת בתהליך של חזרה בתשובה כשבע שנים באופן מעשי, אך כבר יותר מעשור מעוניינת להתחבר ולחקור את שורשיה היהודים. את התפנית החדה שפתחה לה את הלב ואת האמונה בבורא עולם היא זוקפת לזכותו של רבי נחמן מברסלב ומשנתו. אתם מוזמנים לכתוב לשרון רוטר בכתובת: sharonroter@gmail.com