זה לא היה צפוי?

בואו נפסיק לפחד מהשינוי ונתחיל
לצעוק, נפסיק לחשוש ולשאול כל
הזמן לאן זה מוביל, כי בתכל'ס, אין
לנו ברירה אחרת.
 
 
השנה החדשה כבר התחילה, ונראה כאילו מפלס הצער והבלבול שסביבי רק הולך ומתגבר. לכל מקום שאני פונה אני חווה את הצער של אחיי ואחיותיי, ולא משנה אם זה צער נקודתי, נסיבתי או בסיסי ומהותי.
 
אני צועקת ומתחננת לקדוש-ברוך-הוא שיגלה כבר את האמת בעולם הזה, כאן ועכשיו. אני מבקשת רחמים עלי ועלינו, ומתוך המסע והרצון להתאחד עם הבורא נוצרים תהליכים שגובים ממני מחיר. סף הרגישות שלי עולה והאמפטיות והאהבה לעמי מתגברת. כל הרגשות המחודשים הללו מזכירים לי את שוב את הילדות. כדי לא להרגיש שאני מתפרקת, אני צריכה להיות באמונה שלמה, לסמוך באופן מוחלט על הקדוש-ברוך-הוא במסעי אל הלא נודע.
 
עול הפרנסה נהיה כבד מתמיד. רובנו חייבים לבנקים כספים שאיננו יודעים מאיפה נחזיר אותם. ברגעי הבנה וחסד, כשאני מצליחה להרים את הראש מעל הביצה ולהתבונן בתמונה הכוללת, אני רואה קשר הדוק בין המציאות שלנו בזמן הזה – בסוף האלף השישית, זמן חבלי משיח – ובין זמן אחר וקדום. מצטיירת לה אותה תמונה מוכרת של זמן חבלי משיח במצרים בגאולה הראשונה.
 
גם שם, במצרים, הייתה מצד אחד עבודה קשה וכבדה, עול הפרנסה ותחושת העבדות האיומה. ומהצד השני, ליבו של פרעה כבד מתמיד, גזירות קשות ובלתי נסבלות ותחושה של חוסר הנהגה, שאין אדם שאפשר לסמוך עליו שיציל אותנו.
 
מתוך התחושה הקשה שנוצרה בלב העם קמה צעקה גדולה. לא היה בשר ודם לצעוק אליו, לכן היה צורך בהתערבות מעל הטבע, בכוח עליון חזק שיהפוך את העולם על פיו ויצור סדרים חדשים ביקום.
 
בקרוב, גם בזמנינו, יקרו אותם סדרים שישנו את העולם כפי שהכרנו אותו עד עכשיו. השנה היא שנת תשע"ג- כשהאות ג' מסמל את הגאולה הקרובה…
 
אני רואה ומרגישה את הפחד שלנו לקראת השינוי המתקרב. אנחנו עדיים כבולים בהבלי העולם הזה, משחקים את המשחק לפי החוקים הידועים, עבדים משועבדים, אבל משהו בכל זאת משתנה. עם תחילת השנה הזאת מתחיל הבירור של האמת – בין טוב לרע על כל המשתמע מכך. ובירור זה מגלה לנו לאיטו את העיקר והטפל בעולמנו. בעקבותיו, נדרש מאיתנו לעשות שינויים על פי הנגלה. שינוי זה דבר מפחיד, בעיקר כשהדרך ברוב הפעמים מלאה בבלבול וצער. האמת עדיין מוסתרת, רק מתחילה לבצבץ, ולנו נותר לעמוד איתנים מול הרוח החדשה והמוזרה הזאת, לקבל אותה בשמחה ובאהבה כדי לעזור לה להתקדם עוד ועוד.
 
"וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבֹדָה, וַיִּזְעָקוּ, וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱלֹקים" (שמות ב,כג).
 
הצער שלנו הוא לא לחינם. הוא נועד כדי לעורר אותנו לתשובה, ויתרה מזו, לעורר אותנו לצעוק צעקה גדולה לבורא עולם. עכשיו אנחנו נאנחים מעול העבודה ועול הפרנסה והחובות. השלב הבא הוא לצעוק. לדרוש את עזרתו של בורא עולם, לדרוש את הגאולה. גם אם אנחנו מפחדים מזה, עלינו לשאול את עצמנו מהי האלטרנטיבה? לאן הולך העולם? מי הם המנהיגים שלנו? מה המצב של הכלכלה, הבריאות, השמחה והשלום בעם שלנו? מה הסיכויים שנצליח לשפר את מצבנו בכוחות עצמנו בלבד?
 
וַיֹּאמֶר ה' רָאֹה רָאִיתִי אֶת-עֳנִי עַמִּי אֲשֶׁר בְּמִצְרָיִם צַעֲקָתָם שָׁמַעְתִּי מִפְּנֵי נֹגְשָׂיו, כִּי יָדַעְתִּי אֶת-מַכְאֹבָיו וָאֵרֵד לְהַצִּילוֹ מִיַּד מִצְרַיִם, וּלְהַעֲלֹתוֹ מִן-הָאָרֶץ הַהִוא אֶל-אֶרֶץ טוֹבָה וּרְחָבָה, אֶל-אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ" (שמות ג,ז- ג,ח)
 
הזמנים ההם לא שונים מהיום. הפתרון למכאובים שלנו מונח ממש שם. למה לחכות למצב קשה יותר שבו כל העם יבין שדרוש לנו נס? האם אפשר להקדים תרופה למכה ולהחיש את הגאולה? בואו נפסיק לפחד מהשינוי ונתחיל לצעוק, כי בתכל'ס, אין לנו ברירה אחרת.
 
"העם דורש ג א ו ל ה עכשיו!"