טעם מר על קצה הלשון

 

 

מנחם טיפס ועלה בכבדות במעלה הכביש התלול של בית העלמין הגדול בהר המנוחות.

 

הוא פסע באטיות גם משום קושי העליה וגם משום שהשעה הייתה מוקדמת למדי לאזכרה שנקבעה לשעת צהריים באחת החלקות העליונות שבבית הקברות. האוטובוס למקום נדיר לכן העדיף להקדים.

 

תוך כדי צעידה איטית הוא השקיף ימינה ושמאלה לצידי הדרך. כאן, בצלע ההר, השתרעו טרסות מדורגות נרחבות שנועדו לקברים. פני השטח של כל טרסה היו מרושתים במלבנים של פסי בטון שהגדירו את מקום הקברים לעתיד. משבצות משבצות של בטון כיסו בצפיפות את כל השטח עד חומת האבן הגבוהה ששימשה קיר תמך לטרסה הסמוכה שמעליה, שאף היא הייתה מותקנת כבר במשבצות בטון מוכנות לקברים.

 

איש לא נראה על הכביש. ‘את ההלוויות קובעים כנראה לשעות אחרי הצהריים כדי להבטיח מספר גדול יותר של משתתפים’, הרהר לעצמו.

 

תפוס הרהורים מנחם פסע לבדו בשקט המפחיד במקצת כשטרטור מנוע משך את תשומת ליבו. מכונית פרטית ירדה בכביש ומנועה בולם בהילוך נמוך את גלישתה כלפי מטה. כשהמכונית עברה באיטיות לידו נעץ הנהג עיניים במנחם בהסתכלות מיוחדת. הוא לא היה מייחס לכך חשיבות לולא האטה המכונית את הילוכה ונעצרה במורד כמה עשרות מטרים מאחוריו. מן המכונית יצא גבר בלתי מוכר ובצעד מהיר התקדם לעברו של מנחם. פחד תקף אותו. הוא נזכר במקרה לא מפוענח של אדם שנרצח בבית קברות בהיותו לבדו. הוא העיף מבט במעלה הדרך ובמורדה ולא ראה שום נפש חיה. ידו לפתה בחוזקה את ספר התהלים הקטן שהביא איתו לאזכרה, והוא הכין את עצמו לכל אפשרות.

 

"סליחה", אמר הזר, "אולי יש לך בשבילי כמה דקות? רציתי לשאול אותך משהו".

 

התחינה שנשמעה מבין השיטין של נעימת קולו סילקה באחת את כל חששותיו של מנחם, ובמקומן עלתה סקרנות.

 

"כן", אמר בהיענות, "בבקשה, איך אפשר לעזור לך?"

 

בקול שבור שטח את בעייתו: "מה צריך לעשות בן אדם שאין לו טעם בחיים, שממררים את חייו, שמפיצים עליו שמועות ולשון הרע?"

 

מנחם ניסה להתעשת במהירות ולחשוב בצלילות הדעת. העובדה שהאיש לא דיבר על עצמו בגוף ראשון אלא על איזה בן אדם סתמי, אותתה לו כי אינו מוכן לדבר בגלוי על בעייתו ולחשוף את עצמו. "קשה לתת עצה", אמר, "כאשר לא יודעים את כל הפרטים. אני הייתי מציע לאדם עם בעיה כזאת לפנות לרב שלו. הוא מכיר אותו ויכול להבין טוב יותר את הבעיה שלו, וגם יוכל לעזור לו יותר".

 

האיש לא נראה שבע רצון מן התשובה. "אני לא יכול להמשיך כך", אמר בייאוש, "זה ממרר את חיי. אין לי שמחת חיים ואני לא נהנה משום דבר. מה אתה יכול לייעץ לי? מה עלי לעשות?"

 

מנחם שעמידתו הייתה עדיין קפואה במצב של היכון לבריחה שינה את צורת עמידתו. האיש כבר דיבר על עצמו בגוף ראשון ואפשר, אם כן, להתייחס אליו ישירות:

 

"למה לך להתעניין במה שהם עושים? אתה לא אחראי עליהם בכלל. אתה צריך להתרכז בעצמך. רק מה שאתה עושה הוא חשוב עבורך. אתה צריך לנהל את חייך ולעשות דברים כאלה שאי אפשר לקחת אותם ממך. שום דיבורים שבעולם לא יכולים לקחת ממך דברים טובים שאתה עושה, אפילו ידברו עליך כל היום במשך כל השנה. כאשר אתה עושה את המעשים הנכונים וגם יודע שאלה הם המעשים הנכונים, אתה מרגיש סיפוק ויש לך שמחת חיים, ואת זה אף אחד לא יכול לקחת ממך ואף אחד לא יכול לקלקל לך. תפסיק לדאוג לאחרים. אם הם עושים מעשים רעים זו בעיה שלהם. הם לא יכולים לעשות אותך רע כשהם עושים מעשים רעים ומדברים שקרים. עליך לדאוג לעצמך ולהתרכז בך בלבד".

 

ארשת התעניינות כבשה את פניו של האיש. "מה נקרא מעשים טובים?" שאל.

 

מנחם שקל במהירות אם יש מקום ברגע זה "לגייר" את האיש על רגל אחת. הוא נזכר במעשה בהלל עם אותו גוי.

 

"ראה, ללמוד את כל המעשים הטובים דרוש הרבה זמן, אבל בקיצור אני יכול להגיד לך מה שאתה יודע בעצמך. כל טובה שאתה עושה למישהו, כל עזרה שאתה מגיש למי שזקוק לעזרה ולתמיכה, כל מעשה כזה הוא מעשה טוב. במשך כל יום מזדמנים לך כמה וכמה מעשים כאלה, שים לב אליהם ותפוס אותם. כאשר אתה עושה מעשה טוב, הוא נרשם באישיות שלך, בנשמה שלך, ושום כוח בעולם לא יכול למחוק אותו ואין מי שמסוגל לקחת אותו ממך. כשאתה מסיים יום של חיים ומשקיף אחורה ורואה שבאותו יום עשית כמה דברים טובים, הכל היה כדאי לך ואתה מאושר ומלא סיפוק. את האושר הזה אי אפשר לקלקל לך".

 

"ומה עם הילדים שלי? הרי לשון הרע הזאת תפגע גם בהם. איך אני אציל אותם מזה?"

 

"אתה מפחיד את עצמך לחינם. למה לך להפחיד את עצמך בדמיונות על דברים בעתיד הרחוק שאולי לא יקרו בכלל? הדבר היחיד שאתה יכול וצריך לעשות זה לתת להם חינוך טוב. כשהם יהיו מחונכים כמו שצריך, שום אדם לא יוכל לשנות אותם ולהזיק להם. כשאתה מחנך את ילדיך כהלכה ונותן להם את החינוך הטוב והנכון, אתה יודע שעשית למענם את הדבר הטוב ביותר בשבילם, וזה לא ניתן לשינוי בשום אופן שבעולם. גם עשית מעשה נכון וגם דאגת את הדאגה הנכונה עבור ילדיך".

 

"ומה אני צריך לעשות כדי שאני ארגיש סיפוק בעבודה שלי?" חזר האיש ושאל, "אני משתעמם בעבודה שלי עד כדי שיגעון".

 

"אתה צריך לבדוק יפה מה עושה העבודה שלך למען הזולת, למען טובת הציבור. אין עבודה שהיא חסרת תועלת לגמרי. עבודה שמשלמים עבורה הרי נעשית לאיזו תועלת, אלא שהרבה אנשים לא שמים לב לתועלת שעבודתם מביאה וכך הם לא מרגישים סיפוק. תבדוק ותברר מה החשיבות והתועלת של העבודה שלך, ותזכור את הדברים בשעת העבודה. תזכור שאתה עושה דברים לטובת בני אדם. העבודה עצמה היא מעשה טוב שיביא לך סיפוק ושביעות רצון. אם באמת אין בעבודה שלך שום תועלת לשום אדם, כדאי לך להחליף אותה בהקדם בעבודה אחרת, אפילו אם המשכורת תהיה קטנה יותר. חבל לעבוד ולהשתעמם רק בשביל משכורת".

 

"אתה רואה", המשיך מנחם והצביע לעבר המשטח הגדול המכוסה מקצה אל קצה משבצות בטון, "אתה רואה את המשבצות האלה? בעוד עשר, או עשרים שנה, הן תהיינה מלאות קברים ומצבות. איפה נמצאים עכשיו כל האנשים שימלאו את הקברים? הם מתרוצצים עכשיו להרוויח עוד כסף ויותר כסף. הם מקנאים במכונית של השכן ובסלון של החבר. הם מדברים לשון הרע ומנסים להזיק למתחריהם. כולם ישכבו כאן בשקט שורות שורות. איש לא יקנא, איש לא ידבר רעות. כל ערכם וכל רכושם יהיו רק המעשים הטובים שאספו לעצמם בימי חייהם.

 

למזלנו, אנחנו חיים עדיין. אז למה שנבזבז את הזמן והמרץ שלנו במחשבות על אנשים רעים שרוצים להרע לנו? בוא נחשוב על עצמנו. איך לאסוף ככל האפשר יותר ויותר מעשים טובים שערכם נשאר לנצח. מי שאוסף יהלומים המפוזרים על פני השדה, לא יפסיק מלאסוף בגלל שמישהו צעק לו איזו מילה מעליבה. אם יש לו שכל הוא יתעלם ממנו ויעשה את מה שטוב ומועיל לו לעשות. זכור, עשה טוב והתרכז בעצמך ובתפקידך. כך תהיה מאושר, מלא סיפוק ושמחת חיים".

 

האיש לחץ את ידו של מנחם, ובמאור פנים הוא התרחק לעבר מכוניתו כשהוא חוזר על שלוש המילים האחרונות ששמע: "סיפוק ושמחת חיים, סיפוק ושמחת חיים…"

  

        

(מתוך ‘בעין יהודית’ מאת המחבר)