יום אחד נעשה חיים

אבא עבד כל ימיו קשה.

עבד במפעל.

עבד בתיווך.

אבא שמח בעיסוקו, בעבודתו.

ואבא, כמו כולם, רצה להספיק הרבה בחיים.

"בן אדם  צריך פרנסה" אמר לנו בשעת חינוך אחת, "בן אדם צריך לעבוד כדי ליהנות אחר כך מהחיים", ואנחנו שמענו והפנמנו.

ואבא יצא לעבודתו בבוקר וחזר לעתים מאוחר.

"כשאצא לפנסיה" אמר, "נטייל, ניסע להרבה מקומות נעשה חיים, כולנו ביחד".

כך הבטיח לאמא, כך הבטיח לנו.

והגיע היום – אבא יצא לפנסיה, אופטימי ומקווה… אבל אף אחד לא חיכה לו.

כולם היו עסוקים, כולם עבדו כדי להרוויח כסף, כולם רצו להספיק משהו בחיים.

ימיו של אבא נעשו ארוכים, בין לימוד ה"בן איש חי" לבין פרקי תהילים.

מאמרים נוספים בנושא:

קערה כחולה

ככה אהבה אותנו אמא

אבא יודע הכי טוב

אבא, זאת אני?

הפרידה מאבא

מכתב לאבא

אבא כבר לא מיהר אחרי שחרית. הוא ישב בשקט, לגם כוס תה, משוחח עם אמי. מרוויח זמן.

המנוחה לא הייתה יפה לו.

אבא נחלש לאט לאט.

אבא הלך לרופא לחפש תשובות, לקבל תרופות. הצער חפר בו.

אחר כך אבא התקשה ללכת.

"כשאבריא" אמר לנו בקול חלש, "ניסע לטייל. נשכור חדרים, נבקר בהרבה מקומות".

אבא התעניין בדברים רבים, חיפש עיסוקים, חיפש ביקורים.

אבל ביקוריו העיקריים היו בקופת החולים, אצל הרופא. כל תרופה עוררה בו תקווה חדשה.

"כשרק ארגיש יותר טוב" אמר, "תראו, אנחנו עוד נעשה חיים".

ודווקא זכה לשבוע שלם – בנסיעה המשפחתית לחתונה בצרפת.

בן 73 היה במותו.

צלול היה עד יומו האחרון.

וכל כך רצה להמשיך לחיות.

ולנו הרי יש הרבה רגעים, הרבה שעות, הרבה אפשרויות. הם בידינו. יקרים מפז,

והם שלנו…

שנזכה לחיות בשמחה, למצות כל רגע ולהעריך את מתנת החיים.

לעילוי נשמת מור אבי שנפטר ביום י"ג אייר התש"ס.

* * *

אתם מוזמנים לכתוב לציפורה בראבי – תעצומות הנפש – כי הכל זה הנפש  – בכתובת teilot1@walla.com או לבקר באתר גם ציפור מצאה בית – רפואת הרמב"ם.