יופי אלוקי
איפה המידתיות בחיפוש אחרי היופי? האם אני אוהבת את איך שאני נראית? ובכלל, מי הגדיר מה זה יופי, חכמי יוון? הפרסומות ושלטי חוצות? מיטל יוסף והיופי האלוקי.
חכמי יוון האדירו יופי – פנים משורטטות, אף קטן וסולד, לחיים גבוהות, פנים בהירות. עור חלק, סימטריה בתווי הפנים. וכל אחת מאיתנו, מעצם היותה אישה, יש לה משיכה לדברי חן, לבגדים יפים ונאים ולתכשיטים.
השאלה היא, איפה המידתיות בחיפוש אחרי היופי? האם אני אוהבת את איך שאני נראית, או שזו שלידי יפה יותר ממני? ונניח שהיא יפה יותר ממני, זה עושה אותי לנחותה? ובכלל, מי הגדיר יופי, חכמי יוון? הפרסומות שתלויות בשלטי החוצות? השחקניות שמרצדות על כל סוגי המסכים, כאלה שלעולם לא אהיה דומה להן? ואיך זה גורם לי להרגיש כשאני עומדת מול המראה בכל יום? האם אני אהובה ויפה, או שמא מתאכזבת כי גם היום אני לא דומה לאותה בחורה יפה שראיתי באיזשהו מקום?
מאמרים נוספים בנושא:
ולרווקות שביננו, האם הבעל שאני רוצה דומה לאליל יווני או שהוא פשוט איש טוב? האם העיניים שלי הן פנימיות או חיצוניות? האם אני רואה את האדם שמולי באמת, בפנימיות שלו, או איך שהוא נראה ואז שופטת אותו?
ולנשואות, האם אני מתייפה בבית לבעלי, או רק בחוץ?
ובכלל, מהו היופי שבורא עולם רוצה?
"כִּי יֵשׁ כַּמָּה מִינֵי חֵן שֶׁל שֶׁקֶר" אומר רבי נחמן מברסלב (ליקוטי מוהר"ן, תורה ס) שֶׁעוֹשִׂים בַּעֲמִידָה וּבַאֲכִילָה וּבְדִיבּוּרוֹ עִם אֲנָשִׁים, וְכֵן בִּשְׁאָר דְּבָרִים, וּלְכָל דָּבָר יֵשׁ חֵן אַחֵר מְיֻוחָד".
יש כל מיני סוגים של חן שקרי. כשמדברים עם אנשים בנחמדות מזויפת, מתנהגים בהצגה ולא כמו שמרגישים או אומרים את האמת. מתלבשים בבגדים שמושכים תשומת לב או מתאפרים בהגזמה, מדברים בקול רם כדי שישמעו רק אותי.
"וְכָל אֵלּוּ הַחִינּוֹת שֶׁל שֶׁקֶר הֵם בָּאִים עַל יְדֵי הֶבֶל הַיֹּופִי, בִּבְחִינַת: שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּופִי".
כל החינות השקריות האלה, זה הכל בבחינת שקר החן והבל היופי.
"דְּהַייְנוּ מִי שֶׁאֵינוֹ נִשְׁמָר מִיֹּופִי הַנָּשִׁים, עַל יְדֵי זֶה יֵשׁ לוֹ תַּאֲווֹת שֶׁל אֵלּוּ הַחִינּוֹת שֶׁל שֶׁקֶר…"
רבי נחמן אומר, שמי שלא נזהר מיופי של נשים יש לו עוד יותר חינות של שקר. הדבר נוגע גם לנשים – כשנשים רואות חינות של שקר מנשים אחרות. ולגברים על אחת כמה וכמה יש לשמור את עיניהם מנשים שהן לא האישה שלהם.
"וְיִרְאָה הוּא הֶפֶךְ מִזֶּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי לא): שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי, אִישָּׁה יִרְאַת ה' הִיא תִתְהַלָּל".
והיראה – היא ההיפך מזה. אישה שהיא יראה מהשם זו התהילה. זה היופי. זו הקדושה. זה היופי הפנימי שמקרין לחיצוני. זו האמת.
"וְעַל כֵּן אַבְרָהָם וְיִצְחָק, כְּשֶׁבָּאוּ לִמְקוֹמוֹת שֶׁלֹּא הָיוּ שָׁם יִרְאוֹת, וְתֵכֶף כְּשֶׁרָצוּ לִכְנֹס לְשָׁם הִרְגִּישׁוּ זֹאת עַל יְדֵי שֶׁהִתְחִילוּ לְהַרְגִּישׁ, לְפִי עֵרֶךְ גֹּדֶל קְדֻושָּׁתָם, יֹפִי הַנָּשִׁים, וְעַל כֵּן הִרְגִּישׁוּ שֶׁאֵין שָׁם יִרְאָה…"
אברהם ויצחק אבותינו הקדושים, כשבאו למקום שבו לא הייתה יראה הם התחילו להרגיש את יופי הנשים.
אולי גם זה יעניין אתכם:
"..וְאַבְרָהָם, שֶׁזָּכָה לִבְחִינַת זָקֵן, בְּחִינַת אֲרִיכוּת יָמִים… וּבְחִינַת זָקֵן, דְּהַייְנוּ לְהַרְחִיב וּלְהַאֲרִיךְ יָמָיו בְּתוֹסְפוֹת קְדֻשָּׁה בְּכָל פַּעַם כַּנַּ"ל, הוּא עַל יְדֵי יִרְאָה, שֶׁהַיִּרְאָה מְבִיאָה תּוֹסְפוֹת קְדֻשָּׁה בְּכָל יוֹם וָיוֹם, שֶׁעַל יְדֵי זֶה נִתְאָרְכִין וְנִתְרַחֲבִין הַיָּמִים, בִּבְחִינַת (משלי י): יִרְאַת ה' תּוֹסִיף יָמִים, וְזֶה בְּחִינַת (ישעיה לג): יִרְאַת ה' הִיא אוֹצָרוֹ, בְּחִינַת (ברכות סא): עֲשָׂאָהּ כְּאוֹצָר, שֶׁהוּא קָצָר מִלְמַעְלָה וְרָחָב מִלְּמַטָּה, כִּי הַתְחָלַת הַיָּמִים הֵם קְצָרִים, וְאַחַר כָּךְ מִתְרַחֲבִין וְהוֹלְכִין בְּתוֹסְפוֹת קְדֻשָּׁה עַל יְדֵי הַיִּרְאָה כַּנַּ"ל".
אברהם אבינו זכה לאריכות ימים. כל יום היה בשבילו עולם מלא. הוא זכה להעריך כל שנייה ורגע. לחיות בהווה ללא מחשבות מיותרות, ללא דאגות. לחיות כאן ועכשיו בשמחה ובהנאה. זה לא רק עצם העובדה שהוא חי שנים ארוכות, אלא כל יום בפני עצמו היה כמו תקופה ארוכה. התחיל בקצר ואז הלך והתארך, מאחר ובכל שנייה, בכל רגע, הוא חי בקדושה וביראה בלי טרדות היומיום, הוא ידע לחיות כל רגע במלואו. והיראה – היא הייתה האוצר שלו.
"נִמְצָא, שֶׁזּוֹכִין עַל יְדֵי הַיִּרְאָה לַאֲרִיכוּת יָמִים, שֶׁהֵם בְּחִינַת זָקֵן, בְּחִינַת תִּיקּוּנֵי עַתִּיק, שֶׁעַל יְדֵי זֶה זוֹכִין לַעֲשִׁירוּת, כִּי הַיִּרְאָה שׁוֹמֶרֶת מֵהַהֶפֶךְ שֶׁל עֲשִׁירוּת, דְּהַיְינוּ עֲנִיּוּת, שֶׁבָּא עַל יְדֵי בְּחִינַת: שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּופִי".
היראה מביאה לימים ארוכים. לחיות. לחיות כל רגע כאילו זה הרגע היחיד שיש. בגלל זה אברהם אבינו זכה לעשירות, וזו לא רק עשירות מבחינה כלכלית אלא עשירות הדעת, בהירות הדעת. לדעת את השם. וההיפך מזה, זו העניות. שקר החן והבל היופי של העולם הזה. ולכן כשאנו מפנים מבטינו לעולם הפנימי של כל אחד מאיתנו, לצניעות עם כל המשתמע ממנה – לא רק לבוש, אלא בעיקר צניעות פנימית, או אז, נזכה לעשירות הדעת. לדעת את השם, לירא מהשם ולא מבני אדם ומה יגידו עלינו. אלא, מול הבורא. האם אני יראה מהקב"ה או מהסובבים אותי? האם אני יפה מול השם? איזה לבושים של מצוות ומעשים טובים יש לי כשאני עומדת מול אבי שבשמים? אילו מחשבות טובות חשבתי היום? איזה לימוד זכות לימדתי היום על עצמי או על אחרים? איפה הייתי בנתינה היום?
זה היופי האמיתי. זה יופי שהקב"ה רוצה. זו יראה. יופי אלוקי. דעת אלוקית. זה היופי שיגלה לנו את הקדושה שטמונה לנו בכל יום. היופי הפנימי של כל אחד מאיתנו.
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור