כדור חוזר – המסע של דורון שפר

דורון שפר - פעם משחקני הכדורסל המפורסמים שהוציאה ישראל, חובש כיפה, לומד תורה וחסידות ומשקיע עצמו בחיים רוחניים. שיחה על מסע ללא סוף.

9 דק' קריאה

חנני בלייך

פורסם בתאריך 06.04.21

דורון שפר – פעם משחקני הכדורסל המפורסמים שהוציאה ישראל, חובש כיפה, לומד תורה וחסידות ומשקיע עצמו בחיים רוחניים – בשיחה עמוקה על הקריירה שעזב בעיצומה, מחלת הסרטן שפקדה אותו ודרך התקרבותו ליהדות. "כל הכלים אותם קיבלתי בהמשך חיי, גם מחלת הסרטן, היו כולם בשביל להאיר את אותה נקודה בחיי. את מסע התשובה שלי אני מגדיר ‘מסע ללא סוף’, שאין לו סיום".

"באחד ההפסדים הכי צורבים שלנו כקבוצה, כשהיינו – חברי קבוצת הספורט מכבי תל אביב ובהם אני – במשחק בהרצליה, לא הרגשתי כלל תחושת החמצה, אפילו לא מעט. אמנם ידעתי אז ששיחקתי ממש לא כמו שציפו ממני ולא כמו שאני רגיל, אך הרגשתי זקוף להכיל את ההפסד הזה, מתוך בגרות וצמיחה לעתיד, ולא מתוך סוג של בריחה". מי שמשמיע באוזנינו את המילים הללו, הוא דורון שפר.

דורון שפר הוא אחד משחקני הכדורסל הידועים בישראל ששיחק בקבוצות הבכירות ביותר. הוא היה – עד לאחרונה כשפרש מהתחום – שחקן מוערך מאוד, גם בשל גובהו הרב, וגם בזכות כישורי המשחק בהם ניחן. שפר חווה במקביל לכך מסע רוחני ארוך מאוד, ששולב בחוויות אישיות רבות, שהובילו אותו לבסוף להיות בעל תשובה לכל דבר. בשיחה עימו הוא מספר את סיפור חייו שהוביל אותו בסופו של דבר לחזור בתשובה.

שפר הוא אדם שנראה למרחוק בשל גובהו, ויחד עם גובהו בולטים גם הסימנים היהודיים שהוא עוטה עליו כיום: כיפה שחורה גדולה המכסה את ראשו וזקן המעטר את פניו. תהליך התשובה אותו הוא עבר לא אירע ברגע או שניים, אלא התקדם בשלבים רבים שהוליכו אותו למעלה. שפר חווה התעוררות פנימית כבר בגיל צעיר, וחיכה לסימנים נוספים שיובילו אותו הלאה, וכשהם הגיעו הוא נשמע להם, והלך להיכן שהם כיוונו אותו. על כל אותה דרך ארוכה הוא ניאות לספר לנו.

דורון שפר הוא אדם מסודר, וגם את הסיפור שלו הוא מספר לפי מספר חלקים, שגם את כל אחד מהם הוא מסווג לכמה חלקים. הוא מחלק את חייו לשלושה חלקים עיקריים – מסע התשובה, מחלת הסרטן אותה עבר, וההתקרבות לתורה. "לפני הכל אני רוצה לספר מהיכן הכל הגיע, איפה נבט אצלי זרע ההתקרבות. ובכן, לנושא הזה של קירוב והתקרבות – הרגשתי תמיד מחובר. ידועה הרי האמירה ש"אין עוד מלבדו" והיא מוכרת, אך אני – גם הרגשתי את זה בחוש. הגעתי לכך בעקבות הוכחות מדעיות שהוכיחו לי על כך. מה שהתורה לימדה אותנו, יסוד אהבת השם והבריאה – המדע גם הוכיח מציאותית. יש מושג מדעי בשם ‘אפקט הפרפר’, שמבוסס על כך שמשק כנפי הפרפר בצידו האחד של כדור הארץ, יכול להשפיע על מזג האוויר של צידו האחר של הכדור, והוא יכול גם להשפיע על מצב הרוח בצד השני ועוד.

"מ’אפקט הפרפר’ הזה, הסקתי מהר מאוד כי אכן כולנו חלק מאותו שלם של בריאה ומציאות. כך גם ראיתי בעיניי במגרשי הכדורסל שקרובים לעולמי. בקבוצת הספורט, למשל, לא יכול הקולע לקלוע לסל מבלי כדור שאותו צריך למסור לו שחקן אחר. שני השחקנים הללו צריכים מאמן שיאמן אותם לשחק, והוא צריך מנהל שייתן לו עבודה ומשכורת גבוהה במיוחד, והמנהל צריך בעלים שישלם לו את דמי הניהול. בנוסף לכך יש גם קהל של אוהדים שמהללים ולעיתים מקללים, ויש שופטים ויש תקשורת, ועוד ועוד. כל אחד מהם מושפע ומשפיע. יש ‘שלם’ שהוא המשחק, וממנו כל אחד מהקשורים למשחק נוטל חלק ומשפיע בכך על חברו.

"אם נתבונן בחיינו, ניווכח שבחיים, כמו במשחק, אנחנו כל הזמן משפיעים ומושפעים. דוגמא נוספת לאחדות הבריאה היא כעת, כאשר אני מדבר איתך ומספר לך את סיפורי, והנה, כבר אני ואתם חלק בלתי נפרד אחד מהשני. מתוך היסוד הזה שהוא כל כך ברור, נובעת מסקנה נוספת – שהטוב שלי הוא גם הטוב שלך, והרע שלי הוא גם הרע שלך. כולנו אחד, משום שאנו חלק מאותו שלם גדול, ואם אני פוגע באדם אחר – אני בעצם פוגע בעצמי, ולכן עלי לעשות רק טוב".

הרצון לדעת, והרעלים שהסתירו

"כל מה שאני מספר וטוען בפניך כעת הוא המצב האידיאלי – מה שאני רוצה שיקרה. אך האם באמת הכל כך גם בשטח? ממש לא. יש בעולם קבוצות יריבות רבות. יהודים וערבים, חרדים וחילונים, ואף בספורט שהיה קרוב לליבי – מכבי והפועל למשל, ועוד קבוצות שמתנגדות אחת לשנייה. המציאות בה אנחנו חיים היא היפך האחדות, והשאלה היא – למה? מה גורם לאנשים לעשות רע לפעמים? כל אדם שמתבונן כך רואה כאן שאלה, ולי היה גם רצון עז לתשובה איך ניתן לחיות כך את החיים. זה היה אצלי בעצם ההנבטה הראשונה ממנו פרח לבסוף מסע התשובה.

"היה לי אמנם תמיד רצון לדעת ולקבל תשובות, רק שהיה לי גם בגוף רעלים פיזיים ומנטאליים שונים, שהם אלו שהסתירו אות אותו רצון לדעת, את הניצוץ האלוקי. אני מדמה את זה תמיד לשמש חמה, שמסמלת את הטוב שבאדם, שמתכסה לעיתים בעננים, שהם מסמלים את תחושות הלחץ, הדאגה והמרוץ בחיים. זה דומה גם ליהלום, כשהוא מתכסה באבק, בשביל לפשט אותו צריך להסיר את האבק. כך גם במסע התשובה, צריך להסיר את האבק מהלב בכדי שנוכל לחיות באחדות ושלום עם המשפחה, הילדים, החברים והעבודה. במסע התשובה הזה אותו צריך כל אחד לעבור, ואני לא מתכוון דווקא ליהודים, אלא זהו דבר מתבקש מכל אחד שרוצה לחיות בשלום עם עצמו ועם הסביבה. אצלי באופן אישי ‘ההארה’ הגיעה לפני כ-15 שנים, בהיותי בקונטיקט שבארצות הברית. שיחקתי אז באחת הקבוצות שם, ויום אחד הגיע לידי הספר "הנבואה השמימית", מין סיפור של סופר לא-יהודי על מסע רוחני אותו עבר שעורר אצלי משהו עמוק בנשמה. לא יכולתי להסביר את זה, אך גם לא להתכחש לזה. זה היה אצלי עמוק בפנים. כנראה שזה אמנם היה אצלי חזק בלב, אך לא מספיק חזק בכדי להפוך אז את חיי, אך זה בודאי היה חלק מהזרע שנבט בי אז.

"במשך כמה חודשים לאחר מכן המשכתי ללמוד ולשחק, כשאני עובר מספר לספר, וממקור מידע כזה למקור אחר. כל הכלים אותם קיבלתי בהמשך חיי, ו’כלי’ אני קורא גם למחלת הסרטן אותה עברתי, כולם היו כלים בשביל להאיר את אותה נקודה בחיי. את מסע התשובה שלי אני מגדיר ‘מסע ללא סוף’, שאין לו סיום. זה אף פעם לא נגמר, והוא עם הרבה מדרגות ושלבים". בשלב הזה עושה שפר אתנחתא קלה מסיפורו המרתק, שכן כעת הוא הולך לספר לנו על החלק האהוב בחייו מבחינתו, הזמן בו שיחק כדורסל בקבוצות הטובות ביותר. שפר, לכל אורך השיחה בינינו, אכן מדבר ברגיעה גדולה, ובשלווה.

"גדלתי כילד בשכונת רמת-אפעל ברמת גן, וקריירת הספורט שלי התחילה בעצם שם, בשכונה, במשחקים שלי עם שאר הילדים. כילד אני לא זוכר חלומות מיוחדים להיות שחקן מקצועי. האמת היא שבכלל לא היו לי אז חלומות מסוימים לעתיד. כשקיבלתי את צו הגיוס הראשון שלי חלמתי להיות טייס, בגלל שכן שלי שהיה טייס במטוס אף-16. רק פחדתי שבשל גובהי הרב לא אוכל להיכנס לתא הטייס, ובשל כך אצטרך לוותר על חלומי זה. אבל רבות מחשבות בלב איש… בגיל 18 מצב בריאותי לא היה תקין, ובשל כך הוריד הצבא את הפרופיל שלי לפרופיל רפואי 45, וכך נגוז חלום חיי להיות טייס. התגייסתי אז, ועשיתי טירונות כלל צה"לית. בכדי לסבר את האוזן, רק אומר שאת מסע סיכום היחידות בבה"ד 4, עשיתי עם חבריי בריצת 800 מטרים, שגם במהלכה עצרנו פעמיים בגלל חבר’ה עם אסטמה.

"לאחר תקופה זו, התקדמתי במשחקי הכדורסל, ובאחד הימים הזמינו אותי לשחק בנבחרת ישראל לנערים, זמן מועט לפני שזו הוזמנה לשחק מול אחת מקבוצות הנוער באירופה. במהלך המשחק הזה נוכחתי לדעת, שאני שווה בין שווים במשחק, ושבעצם, אני שחקן לא רע בכלל. אמרתי לעצמי ‘אם אני לא עמלתי, ובכל זאת אני שווה-ערך לשחקנים אחרים שנמצאים כאן, אולי שווה לי להשקיע צעד נוסף?’, וכך, במהלך 20 השנים הבאות, הייתי במגרשי הכדורסל הנחשבים ביותר בארץ ובעולם. התחלתי כשחקן מקצועי בקבוצת הכדורסל ‘גליל עליון’ שם שיחקתי מספר שנים, לאחר מכן הייתי בקבוצת ‘מכבי תל אביב’ על פני תקופה של כ-4 שנים, ובקבוצת ‘הפועל ירושלים’, שם שיחקתי עד לפני כשנתיים. כיום אני עדיין בתחום נושק, ועוסק באימון קבוצות ילדים, במהלכו אני משלב גם דרך-ארץ וערכים".

"המחלה הפכה לטובה שבחוויות חיי"

שפר מספר כי לאורך כל חייו ראה את תקופת משחקיו במגרשים כתקופת עלייה. "הכדורסל הביא לי ברכה רבה, זכיות לאינספור ואף כמה אליפויות. לקחתי את זה ככלי לגדול ולהתפתח כאדם במסע התשובה. בילדותי בכלל לא רציתי להיות שחקן כדורסל, והייתי נוהג ללכת כפוף כדי להסתיר את גובהי הרב. לא רציתי לבלוט כגבוה ובאופן טבעי להגיע לעולם הכדורסל, מפני שידעתי שזה עולם עם המון מתחים ולחצים. היום אני יודע שזה היה מין רצון לברוח מזה, כי איפה שקשה – תמיד יש נטייה לברוח, ודווקא שם יש לנו הרבה מה לעשות. באמת, כשהתחלתי לשחק באופן מקצועי, ליווה את דרכי קושי רב, אבל איך אומר הרבי מקוצק? ‘אין דבר שלם יותר מלב שבור’, אמרה שאכן חיזקה אותי גם בעתיד שלי.

בימיו כשחקן, מאחור, עם הכדור ביד

"כפי שסיפרתי, את תחילת דרכי התחלתי בקבוצת ‘גליל עליון’, כשגרתי באותה תקופה בקיבוץ ‘אמיר’. בקיבוץ, כידוע, כולם מכירים את כולם, שכן יש חדר אוכל משותף, וממש חיים אחד את חיי השני. וכך, אחרי כל משחק בו שיחקתי לא טוב, הייתי מקבל תגובות ציניות מאנשי הקיבוץ. זה הגיע למצב בו הייתי מפחד לצאת מהבית, עניין שגרם לי לרצון לדעת להתמודד ולקבל תשובות. בתקופת המשחקים ב’מכבי’, כששיחקנו במקומות שונים, היו פעמים ששיחקתי לא כמו שצריך, וכבר הייתי בוגר וידעתי להתמודד עם הפסדים בגב זקוף. למרות ההפסד באותם משחקים, דרך ההתמודדות החזקה שלי מול התגובות הלא מפרגנות – הייתה בעבורי לניצחון בפני עצמו, וזה נתן לי כוח בערה למול כל המתח שיצרו ההפסדים. הכדורסל נתן לי כוח לאחד ולגשר בין דעות ואנשים. רגע השיא שלי בקריירה, דווקא לא היה זכייה באליפות כלשהי כפי שרבים חושבים, אלא הרגע הבא: בתקופה בה שיחקתי בקבוצת ‘גליל עליון’, בשנה השלישית שלי שם, כ"ק הרבי מליובאוויטש העניק ברכה לקבוצה, ופעילי חב"ד נטלו חלק בעונה וישבו בקהל ביחד עם הקיבוצניקים, הגויים ושאר האנשים. יחד עם כולם הם שרו אז ‘משיח משיח’ שתפס באותה תקופה במגרשי הספורט. כל עם ישראל שר ‘משיח’. האחדות הזו הראתה לי שאפשר גם אחרת".

הסיבה בגללה הודיע דורון שפר בפעם הראשונה על פרישתו מעולם הכדורסל, הייתה מחלת הסרטן בה חלה. "לפני כ-6 שנים", הוא מתחיל לספר לנו על אותה תקופה בלתי ידועה בחייו, "נסענו אבי ואני, לארצות הברית לראות מקרוב את אחד המשחקים האחרונים של הכדורסלן המפורסם מייקל ג’ורדן (או בשמו ה’יהודי’ מיכאל ירדן, אומר שפר בחיוך). מדובר בשחקן רב עוצמה שהעניק לי הרבה השראה, ואפשר לומר שממנו למדתי מהי התמדה ונחישות. כשנכנסתי לשטח האולם התחילו לתקוף אותי כאבים עזים בבטן התחתונה. יצאתי החוצה כדי לנוח, אולם הכאב לא עבר, אלא רק התחזק. בלית ברירה הלכתי לשכב בתוך עמדה רפואית שהייתה במקום, לקחתי כדור וחשבתי שהכל יעבור. אבל גם זה לא עזר לי, והכאב עדיין התחזק.

"אבי לקח אותי מיד לבית החולים הסמוך, שם אמרו לי הרופאים להגיע מיד לארץ על מנת לבדוק במה מדובר. בלילה בו שהיתי עדיין בבית החולים האמריקני, לא ישנתי – הייתי לחוץ ומבולבל. יום למחרת טסנו לארץ, עשו לי בדיקה וגילו אצלי גידול בגוף. בגידולים ישנם שני סוגים – גידול שפיר שאינו מתפשט, וגידול ממאיר השולח גרורות שמתפשטות לכל הגוף ועלול להרוס כל חלקה טובה בתוכו. את המצב אצלי אז, אני מגדיר כ’פרד"ס’. כמו שבתורה ישנם מספר רבדים כי היא תורת חיים ויש בה הכל, כך במצבי, להבדיל, היו מספר רבדים, של הפשט, ושל מה שמאחוריו. בפשט – היה אצלי גידול ממאיר, אך הוא (וזה כבר ה’דרש’) לא התפשט למעשה לשאר חלקי הגוף, אך היה לו פוטנציאל ממשי להתפשט. את כל התקופה הזו חוויתי כחוויה מעוררת (המילה ‘ממאיר’ כוללת גם ‘מאיר’) והתמודדתי בכל כוחי עם הכלים שהשם נתן לי, בניסיון בו הוא ניסה אותי. הרצון שלי להגיב לכך בצורה הטובה, היכן אוכל לתקן וללכת אל השורשים. לא רק להוציא את הגידול, אלא ללמוד את השיעור כולו כדי שלא אצטרך לעבור את המבחן הזה בשנית, חלילה.

"הגידול הוא ממש כמו עץ, אם מורידים לו ענף, הוא חוזר לגדול, אך אם מורידים את השורש, הוא כבר לא יגדל. התחלתי לחקור את נושא בריאות הגוף והנפש, מה אוכל לעשות, מה החלק שלי בעניין, דרך רופאים רבים, מהם גם כאלה שאינם קונבנציונאליים. הרגשתי ממש שמסייעים לי משמים. הרופאים דיברו איתי אז, לראשונה בחיי, על תזונה תקינה. עד אותו זמן אכלתי הכל, ולראשונה שמעתי שיש אוכל יותר טבעי ופחות טבעי. את המילה ‘מאכל’ אני גורס כראשי תיבות – מאכ"ל – מה לאכול, איך לאכול, כמה ולמה. מה לאכול – יש אוכל טבעי לעומת כימיקלים, רעלים שנהפכים למזיקים לגוף, וגם תתפלאו לכוונה בתפילות ועוד, וזה משפיע. וכמובן – הכשרות, אלא שאז עוד לא ידעתי מכל זה. איך לאכול – ללעוס טוב בכדי לעכל. כמה – לא טוב להתמלא, כמו שהתוודעתי מאוחר יותר לדברי הרמב"ם בנושא. ולמה לאכול – פעמים רבות אנשים אוכלים סתם, משעמום. לא כי הם רעבים אלא כי הגיע זמן האכילה. באותה תקופה למדתי גם מה ללבוש. יש בגדים העשויים מצמר וכותנה, ויש שעשויים מחומרים סינתטיים, הגורמים למחלות, וכך למדתי להתרחק ממוצרי קרינה כמו טלפונים או מכשירים אחרים הפולטים קרינה.

"היום אני יודע שאין כמו להיות בטבע. השמים, הכל כחול והירוק האלו – ממש נותנים ברכה בגוף ובנפש. הגליל למשל מאוד מרגיע ומשפיע, והשתדלתי לגור שם בחיי כמה שיותר. ספורט הוא גם חשוב, והייתי נוהג לשחות, לרכב על אופניים ועוד, רק שלא באופן מקצועי כשחקן. ואכן, הרגשתי שכל זה מביא לי ברכה, מזכך ומרפא את הנפש והגוף. במקביל, עברתי גם ניתוח להסרת הגידול, למרות שהבנתי שגם בדרך טבעית ניתן לטפל בו. למדתי אז, כמה לחץ ומתח מסרטנים, וכמה שמחה מרפאת. השתדלתי להתקרב לאנשים שמחים, שישפיעו עליי, כמו שאומר בעל ה’סולם’ שמורים – היינו יועצים, ספרים – מה אדם קורא, וקהילה – החברים והסובבים אותך, הם המשפיעים ביותר על האדם. קשה לשמוח בקרב אנשים שאינם שמחים. ראיתי אז שכל קללה יש בה זרע של ברכה, והמחלה הייתה לפרק המטהר של חיי, ששינתה מאוד את חיי, והפכה לטובה שבחוויות חיי".

המעשים צריכים להיות עם הלב

לאחר כל אותן טלטלות ותהפוכות אותן עבר שפר, הוא הגיע אל חיקו של עולם התורה. "לא גדלתי בבית מסורתי. לא שמרנו שבת, ובעצם לא כלום. הייתי חילוני לכל דבר. אמנם, דרך-ארץ וערכים כן היו בבית, אך לא בדרך של תורה. למדתי מהוריי הרבה על ערכים, אבל באותה תקופה זה לא הפך אצלי לדרך חיים. זה היה רחוק ממני. דווקא במסע שעשיתי להודו, התעוררה אצלי נקודת היהדות והתורה. זה מפתיע שישראלים רבים מוצאים את התשובות היהודיות למה שחיפשו דווקא בהודו. שם, בהודו, משהו אצלם מתעורר ומשיב אותם לשורשים. יהודי – כולל בתוכו את המילה ‘הודי’… וזה כנראה מכוון משמים. לפני כ-5 שנים, בחג החנוכה אותו חגגנו למרגלות הר בדרום הודו, עשינו ערב עם גיטרות ומוסיקה יהודית. הלב שלי התעורר מהטקסטים אותם שמעתי במילות השיר, מילים אליהן לא שמתי לב עד אז. משהו התעורר בי אז, והוא היה לתחילת ההיכרות שלי עם עולם התורה. התורה קיבלה מאז יותר ויותר מקום בחיי.

עם הרב יוסף בן פורת (מימין)

"כששבתי לארץ, הכירו לי את מי שלימים נהייתה לאשתי. היה לה אז תואר שני במחשבת ישראל, וכך התעמקנו רבות במדרשים ועוד, כשאני שותה אותם בצמא. גרנו אז בשכונת עין-כרם בירושלים, ואני התחלתי לשחק ב’הפועל ירושלים’. הייתי אז מספיק רגיש לראות שיש בי שמחה גדולה על כך ש’שבו בנים לגבולם’ ושחזרתי ל’מקורותיי’. התחברתי אז לאנשי חב"ד שהתגוררו בשכונה, והלכתי לעיתים מזומנות לכותל המערבי. התורה והיהדות היו דומיננטיות אז בחיינו, אך גם לאחר מכן עוד עברנו טלטלות רגשיות, שהתבטאו במסעות אותם עשינו לסיני, ברזיל וליפו. ואז ירדנו כמובן ברוחניות. אבל אחרי המסעות הללו נכנס בנו שוב רצון לתשובה, מתוך המשברים אותם עברנו. החלטתי להצטרף ללימודים בישיבה, והלכתי ללמוד בישיבה של הרב בן-פורת בבית וגן בירושלים. למדתי, התפללתי, ואני ואשתי קיבלנו על עצמנו שמירת שבת, כשרות וטהרה באופן מוחלט.

"ראינו איך התורה הביאה לחיינו המון ברכה. חשתי תחושה של אדם שמרכין ראש בפני היכל גדול עם חכמה ללא גבול. יכולנו להרגיש שסוף סוף הגענו הביתה. כל אדם צריך לחיות באופן שהתורה תהיה לפניו כתורת חיים, לא כתורה למקום מסוים, אלא לכל מקום ולכל זמן. הבחינה שלי אז הייתה האם כשאני עוזב את הישיבה, אני מקיים את הכל, הלכה למעשה עם אשתי והילדים. כל זה התחבר לי למשולש של תורת ישראל, עַם ישראל וארץ ישראל. אנחנו צריכים להכניס את הקודש אל החול, כמו שאמרו גדולי הרבנים. המעשים, למדתי, צריכים להיות עם הלב, ואז התורה, תורת חיים, היא שלמה. לכן גם המילה ‘חומר’ אוצרת בתוכה את המילה ‘רוח’".

דורון שפר, המלא בתובנות ובאמונה, מתגורר כיום בגליל, משתדל לחיות חיי תורה שלמים, ונושא בעול המשפחה. על פניו לא ניתן לראות הרבה מהעבר הספורטיבי העשיר שלו. מה שנשאר עתה מן השחקן המפורסם, הם עיניים בורקות, זקן מלא, כיפה שחורה, ורק גובהו יכול להעיד על תהילת עולם שזנח מאחוריו.

(באדיבות מגזין "שעה טובה")

כתבו לנו מה דעתכם!

1. אבנר

כ"ד ניסן התש"ע

4/08/2010

יהודי=הודי + השם

מדהים מה שדורון כתב על ההודים.. בהודו יש רוחניות, רק בלי האות "יוד" – שהיא שם השם.

2. אבנר

כ"ד ניסן התש"ע

4/08/2010

מדהים מה שדורון כתב על ההודים.. בהודו יש רוחניות, רק בלי האות "יוד" – שהיא שם השם.

3. ציון שדה

י"ד כסלו התש"ע

12/01/2009

מקווה שיגיע לדורון שפר הערכתי שכתבתי כאן דורון מדבר מעריץ ואוהד כדורסל שעות בילית במגרשים הערצתי אותך מאד ( חזרתי בתשובה לפני 4 שנים בערך אני עדיין מנסה לחזור ), בתמצית אתה נותן לי כוח בכךשאתה גורם לי לראות שעוד חלקים מנערותי וחויותי בצפיה במסך הולכים איתי לאותה דרך , שלא כמו בדורות הקודמים שמי שהייה חוזר הייה נימצא ממש לבד . תפילתי עליך ועלי שנצליח שוב כמו אוהד ושחקן להנות אחד מהשני בסירה הגדולה שניקראת עם הקודש , אתה מצליח אני מסתכל שוב אוהד ומעריץ שוב .

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

הוספת תגובה