כמו מלאכים

להיות כמו מלאכים זה לא בשמים, אם
נדע איך עושים את זה באמת. לתת ולעשות
חסד בלי לבקש תודה ו'כל הכבוד' עם
טפיחה על השכם. פשוט, לעשות ולהיעלם
מהשטח, כמו המלאכים.
 
 
הקב"ה נתן לנו מתנה נפלאה ומיוחדת – מתנת הנתינה.
 
בעזרת מתנה זו, אליה מצטרף החסד, אנו מגיעים אל המקום הנפלא והמחזק בו אנו בונים את עצמנו. אלא, שלא כל הנותנים הם 'נותנים'.
 
יש הנותנים ועושים, אך מצפים להכרת הטוב ולכבוד, ובכך כובלים אליהם את המקבל. ויש הנותנים כדי לסייע, להועיל ולחזק, פשוט נותנים כדי לתת – למען שמו באהבה. הם כמו מלאכים. נותנים ונעלמים. זוהי כמובן הדרגה הגבוהה ביותר של עשיית חסד של לא על מנת לקבל פרס, שלא על מנת לקבל תודה.
 
למרות, שכל חסד הוא חסד – שהרי גמילות חסדים היא אחד מהעמודים עליהם עומד העולם – לכן כל חסד וסיוע מחזק עוד נדבך בעולם שלנו. אולם, אם גרמנו למקבל החסד לחוש "אסיר" תודה, כבול אלינו בהכרת הטוב, הרי שבדרך זו המעטנו מערכו של החסד.
 
כשעוזרים כדי לעזור, כשצריך שם עזרה שלא על מנת לקבל פרס או תודה, אנו כמלאכים העושים טוב ונעלמים לשליחות הבאה שלהם.
 
אז למה שלא נרצה להיות קצת מלאכים?
 
חסד שאנו גומלים עם הזולת אינו הזכות שלנו. זוהי זכותו של המקבל, אנו רק השליחים. ותפילתנו היא שנזכה להיות שליחים רק לטוב, תמיד, בעזרת השם.
 
ככל שנמעיט מערך המעשה שלנו, נגדיל את מקומו של הקב"ה בעולם. וככל שנגדיל את ערך המעשה שלנו, נחטא בגאווה, ואדרבה, ערך המעשה הזה רק יפחת.
 
ישנם גומלי חסדים מופלאים בינינו. תוכלו למצוא אותם במקום ובזמן הנכון. הם מגיעים לעזור, עושים את שלהם בנחת ועם חיוך מקסים על הפנים. מסוג האנשים הממעיטים מעצמם כדי לא להבליט את מה שעשו, את הנתינה העצומה שלהם. הם, כמו מלאכים קטנים, מקיפים אותנו, מסייעים בכל מה שאפשר ומסתפקים רק בעצם העשייה – החסד שהם גומלים עם הזולת. לא מצפים לתודה, למחמאות ול'כל הכבוד' וטפיחה על השכם. מבחינתם, הם רק שליחים, שליחיו של בורא העולם. יש דרגה יפה מזו?
 
כדי להבין עד כמה נושא החסד רגיש ביהדות, להבין את ה"רחמיו על כל מעשיו", יש להכיר מעט את ההלכות הקשורות לגמילות חסדים.
 
למשל, המלווה כסף לחברו ועדיין לא הושבה ההלוואה, ורואה אותו ברחוב – צריך לעבור לצד השני כדי לא להביכו. כך אומרת לנו ההלכה. זאת, משום שגדול כבוד הבריות. די בכך שהאדם זקוק לחסד, אין צורך להוסיף לו ולהשפילו בתזכורת למה שקיבל.
 
הרמב"ם מונה מספר רמות של חסד. כולן טובות וחשובות, כולן מקיימות את העולם. אך מלימוד זה אנו מבינים מהי באמת נתינה, ובעיקר – מה מקומנו בעולם. את הדרגות אנו מציגים בסדר יורד, כלומר ממספר שמונה ועד לראשונה – שהיא הגבוהה מכולן.
 
דרגה שמינית – חשובה וטובה, אך הנמוכה מכולן. אדם קונה בקמצנות מעיל לאיש רועד מקור שביקש את עזרתו. הוא נותן לו את המעיל בנוכחות אנשים ומצפה לתודה – זוהי נתינה ברמה הבסיסית ביותר. הנותן משיא עצמו על כפיים, המקבל מבויש.
 
דרגה שביעית – אדם קונה מעיל מתוך צרות עין לאיש הנזקק ואינו מחכה לתודה.
 
דרגה שישית – אדם קונה מעיל ברוחב לב לנזקק בלי שנתבקש.
 
דרגה חמישית – אדם קונה את המעיל ברוחב לב, אבל נותן אותו לעני בסתר.
 
דרגה רביעית – אדם נותן ברוחב לב ובסתר את המעיל שלו, ולא מעיל שקנה.
 
דרגה שלישית – אדם נותן ברוחב לב את המעיל שלו, המקבל אינו יודע מי נתן, אך האדם עצמו יודע מי חב לו תודה.
 
דרגה שנייה – אדם נותן את המעיל בסתר. הוא לא יודע למי נתן, אבל המקבל יודע למי הוא חב תודה. 
 
דרגה ראשונה – והיא הדרגה הגבוהה והטהורה ביותר – אדם נותן ברוחב לב ובסתר את המעיל שלו, המקבל אינו יודע מי הנותן.
 
דברים נפלאים המלמדים אותנו על מקומנו בעולם.