לא יודעת

לפעמים אני חושבת שהלוואי שהייתי פחות יודעת. עם השנים, ובלי לשים לב נהייתי כבר ספצית בכל דבר אפשרי והתחלתי לחבוש עוד ועוד כובעים עד שנהייתי כמעט הסגן של אלוקים.

בסדר, אני מודה, לא הסגן הראשון או השני, אבל בטח בעשירייה הפותחת לפחות…

עוד מילדות הייתי ילדה סקרנית, בעלת בטחון עצמי, כישרונות ויכולת ביטוי גבוהה. כל זה היה מצע וקרקע בטוחה לגדול להיות אישה דעתנית במלוא מובן המילה.

כן, עוד בתור נערה חשבתי שאני יודעת הכל וככל שהשנים עברו ולמדתי עוד דבר אחד או שניים על החיים, הבנתי שאני במסלול הבטוח לדעת עוד ועוד. התגובות לא איחרו להגיע והחברות המפרגנות שבאו להתייעץ רק אוששו את מה שהרגשתי בעצמי.

מרוב שנהייתי ידענית לא היססתי להתמקצע בכל תחום בחיים. כל דבר שעשיתי דרש התמחות וכך הפכתי לשפית מן המניין, יועצת ביטוחית ופנסיונית, מאמנת כלכלת המשפחה, אשת שיווק ויחצ"נית, מדריכה בתורת ימימה, מוסכניקית, רופאה ומטפלת סינית, מדריכת יוגה ופילאטיס, מורה לפיתוח- קול, מטפלת ויועצת זוגית ומה לא…

ידע זה כוח, וכל פעם שלמדתי משהו חדש אכן הרגשתי שאני חזקה ושולטת ועוד מעט אפילו אזכה באיזה תואר נכסף, הערכה, כבוד והרבה הרבה כסף…

חיכיתי וחיכיתי לכל השלל הזה שיגיע, והמשכתי להעמיס על עצמי עוד ועוד ידיעות ולדעת, לדעת ולדעת.

כמעט מיותר לציין שהגעתי למצב שבו כמעט וקרסתי מכל העומס שצברתי, והרגשתי שלאף אחד סביבי אין ממש הכרת הטוב על כל המאמץ שאני עושה כדי לשלוט על המערכת שלנו ביד רמה, מקצועית ויודעת, ומכך שאני חוסכת לכל אהוביי את הצורך לדעת בעצמם.

מאמרים נוספים בנושא:

אתה צריך לדעת מי אתה

מה, זה לא אני?

לא יודעת שום דבר

אף אחד לא אשם, זה אני השם
השם אמר לי

זה אני?!
זה התפקיד שלו

לא יודע, גם זאת אמת!

עוד אחד מהימים האלה
לקרוע את הטפט

מי אני?

אני, כי זה הכי מקורי

פתאום, הגעתי למצב שבו כולם האשימו אותי בכל דבר שקרה או לא קרה. וכשבאמת בדקתי עם עצמי את העניין, הבנתי שיש להם את כל הסיבות באמת להאשים אותי.

בתומי ומתוך רצון טוב, נטלתי על עצמי את כל האחריות על ניהול הבית, הילדים ובעלי, וכשקרה הדבר ולעיתים שכחתי להזכיר או לא השכלתי להזהיר, הסתרתי מידע כדי לא לצער או שהתקררתי והתקשיתי לתפקד, או אז, הכל קרס והתפרק וכל הטענות הופנו מידית אלי.

"אבל אני רק בן אדם", טענתי להגנתי.

"שיקרת!" הם אמרו, "עבדת עלינו שאת בשליטה, שאת גיבורה, שאת יכולה".

"אני באמת גיבורה ויכולה, אבל לא הכל בשליטתי", הדמעות זלגו מעיניי.

"אבל זה לא מה שמכרת לנו…" הם הוסיפו, "זה לא אנחנו, זו את. עכשיו תתמודדי עם התוצאות…:

ידעתי בליבי שהם צודקים ושאני לא יכולה להמשיך לדעת הכל. כי האמת היא, שאני לא יודעת, אני באמת לא יודעת! וגם אם יש משהו שאני כבר כן יודעת, אז אני לא בטוחה שאני רוצה להמשיך לדעת אותו, לפחות לא כמו שתפסתי אותו עד עכשיו.

אני לא כל יכולה, אני לא תמיד מצליחה, לפעמים אני גיבורה ולפעמים, לא תאמינו, אני רק בן אדם.

עכשיו נפנה קצת מקום למלך האמיתי שיודע הכל לסדר לנו את העניינים, נשב בצד ולא נפריע, נענה על רוב השאלות ב"אני לא יודעת", ונראה איך הכל מסתדר בלי לדעת.

* * *

שרון רוטר, רעיה, אמא, זמרת, כותבת ואוהבת לשאול שאלות ולקבל גם תשובות. נמצאת בתהליך של חזרה בתשובה כשבע שנים באופן מעשי, אך כבר יותר מעשור מעוניינת להתחבר ולחקור את שורשיה היהודים. את התפנית החדה שפתחה לה את הלב ואת האמונה בבורא עולם היא זוקפת לזכותו של רבי נחמן מברסלב ומשנתו. אתם מוזמנים לכתוב לשרון רוטר בכתובת: sharonroter@gmail.com