להעביר את הלפיד

בבית היהודי בהודו פגשתי את יוני אליצור. ישבנו בסלון של הבית על השטיחים והכריות הצבעוניות והוא ישב במרכז עם הגיטרה בחזות חרדית, אך עם קול של חילוני, והצליח בפעם הראשונה בחיי לחבב עלי את הקונספט שנקרא "אלוקים" (אז כשנהגה היה עם ה' במקום ק', ובצירוף של היהודים זה משהו שהיה עושה לי פריחה…).

בכל מקרה, איכשהו, הוא גרם לי להתעלם מהחררה ולבלוע את הגלולה המרה הזאת. הדברים התיישבו ואפילו הרגשתי סבבה עם זה, כאילו נקייה יותר מבפנים.

כשחזרתי לארץ רציתי לחלוק עם בן הזוג, שכבר בעצמו גילה חידוש או שניים על האלוקים שהכיר כילד להורים מרוקאיים, שהיו בעיקר בעניין של "נעשה" ופחות של ה"נשמע". אז הבאתי את הברנש החביב עם הגיטרה לנגן אצלי בגג הפלורנטיני.

התאספנו כמה חברים ורוגלעך לשמוע ניגונים ועל היות השם יתברך טוב ומיטיב. סדרת השיעורים איתו התפוגגה לאחר כשלושה מפגשים, אך הספקנו להתוודע לרב יהודה – המפיק שעמד מאחורי הקלעים של מה שאחר כך למדנו שנקרא ארגון "ערכים".

הרב יהודה החייכן והעניו, הזמין אותנו להגיע לסדנה שהתקיימה כמה שבועות לאחר מכן בבית הארחה בצפון הארץ. אספנו כמה חברים, שהיו כבר די בעניין, ונסענו לחופש משותף בלי התחייבות והכי חשוב – הכל כלול וכמעט בחינם!

היינו שני זוגות לא נשואים ועוד כמה חברים רווקים. קיבלנו חדרים סמוכים ולו"ז מפורט של הרצאות, קבלת שבת וארוחות משותפות. בין לבין, ישבו חבר'ה על הדשא, ניגנו בגיטרה ושרו. הייתה אווירה משוחררת, למרות החשש מכפייה דתית שליוותה אותנו תמידית מתחת לפני השטח.

מאמרים נוספים בנושא:

ים של יהדות

המהות של היהדות

למצוא את הרוחניות ביהדות

זה לעומת זה

זה הרבה יותר פשוט

פשוט, לזרוק את השכל

תעשו שיהיה אור

קרן אור

אלוקים, אתה מוזמן!

עסקים עם אלוקים

הגענו בשעות הצהריים כשהתוכנית כבר התחילה. החברים התארגנו בחדרים ונחו, אבל אני הסתקרנתי וטיילתי במתחם.

קולות שבקעו מאחד האולמות משכו אותי לבדוק במה מדובר. סקפטית, אבל נכנסתי לאולם שעמד בו אדם חרדי שמאוד הזכיר את יוני אליצור מיודעי שכבר למדתי לחבב. אותו הקול והחזות שהתרגלתי לבלוע ריככו את האנטי והפחד. התיישבתי לשמוע במה מדובר.

ההרצאה נקראה "מרוץ העברת הלפיד". ברהיטות ובסבלנות שטח בפנינו המרצה, (שבהמשך התברר שהוא אחיו הגדול של הרב יוני) דרך כל ההיסטוריה של העם היהודי את ההוכחה שהתורה היא אמת והועברה מאב לבן בכל הדורות. ישבתי מרותקת ונדהמת. הצטערתי שבן זוגי וחבריי לא איתי, אבל לא יכולתי להרשות לעצמי ללכת לקרוא להם ולפספס ולו מילה אחת.

שיא ההוכחה התמקד במעמד הר סיני, בו התקהלו כל העם ביחד לחוות את קבלת התורה הקדושה. ההוכחה לאמיתות המעמד הייתה בהתקהלות של העם, כשכולם זכו יחדיו למעמד ונשארו כדי לספר על כך לבניהם ובני בניהם. כך נשמרה התורה במדויק עד שנכתבה.

אני זוכרת שהבנתי את משמעות הכחשת התורה כשהרב השווה אותה להכחשת השואה. כבר היום יש רבים הטוענים שהשואה לא התקיימה, אך עדיין, ההוכחות טריות ויש ניצולים בחיים לספר על כך. אבל בעוד חמש מאות שנה או אלף, ייתכן שאף אנחנו בעצמנו לא נאמין שדבר כה נורא ובלתי נתפס התרחש…

הדוגמה הזו הביאה אותי לחשוב על כל ההיסטוריה של העם היהודי, ועל הספקנות והסקפטיות שלי באמיתותם של הדברים.

בספר דברים חוזר משה רבינו על קורותיהם של העם במדבר והוא עושה זאת בפניהם. אף פעם לא הבנתי את הקטע, הרי התורה היא חסכנית במילים, אז למה צריך את כל החזרה ה"טרחנית" הזו? הכל כבר היה כתוב קודם… בהרצאה הבנתי שזאת הדרך המקובלת מבחינה משפטית להוכחת האמת כשהדברים נאמרים בפני האנשים ה"נאשמים", או אלו שפעלו ונכחו באירוע, כך שאם יהיו אי דיוקים או סתירות יוכלו להתנגד, להעיר ולתקן, לכן התקהלו כל העם יחדיו לשמוע את קורותיהם במדבר ולהעיד שזו האמת לאמיתה.

מאז עברו הרבה שנים אך בדרך ייחודית, משינון מדויק של התורה שבעל פה מאב לבן ואחר כך בכתב, הצלחנו לשמור על התורה כמו שנמסרה לנו לפני שלושת אלפים שלוש מאות עשרים ושבע שנה.

אין עוד דת שהצליחה לשמר במשך כל כך הרבה שנים ובאופן כה מדויק את קורותיה. לפעמים, נדמה לי שלדתות האחרות בעולם יש יותר כבוד ליהדות מאשר לנו. למדתי זאת בהודו, כשביקשתי ללמוד את דתם והם החזירו אותי שוב ושוב למצוא את יהדותי מתוך כבוד והערכה לחכמה שבה.

ואכן דווקא שם, מחוץ לקונספט הדתי-פוליטי-ישראלי, נפתח לו פתח כחודו של מחט שבהמשך, כאן בארץ, התרחב לפתחו של אולם, לשחרר את הספקנות כדי לשמוע ואחר כך גם להאמין.

* * *

שרון רוטר, רעיה, אמא, זמרת, כותבת ואוהבת לשאול שאלות ולקבל גם תשובות. נמצאת בתהליך של חזרה בתשובה כשבע שנים באופן מעשי, אך כבר יותר מעשור מעוניינת להתחבר ולחקור את שורשיה היהודים. את התפנית החדה שפתחה לה את הלב ואת האמונה בבורא עולם היא זוקפת לזכותו של רבי נחמן מברסלב ומשנתו. אתם מוזמנים לכתוב לשרון רוטר בכתובת: sharonroter@gmail.com