לשנות את המזל

מכירים את הרגעים בהם אתם רצים להשיג את המטרה הגדולה, אבל 'מוטרדים' מכל מיני מטרות קטנות שנראות מפריעות? זה העניין של פורים והמשל על האיש החכם.

3 דק' קריאה

שרון רוטר

פורסם בתאריך 17.03.21

פורים.

 

אחד הימים הקדושים ביותר בשנה. היום עליו אמרו חז"ל, שעתידין כל החגים להתבטל מלבדו. כמה ציפיות יש לנו מהחג הזה? כמה דמיונות ורצונות?

 

תשמחי! את ח-י-י-ב-ת להיות בשמחה. עכשיו ומיד!

 

אני לא אוהבת שמצווים עלי להרגיש משהו באותו רגע. זה מזכיר לי את הסלידה שלי מבדיחות, לא כי הן לא מצחיקות אלא בגלל שיש הכרח לצחוק בסופן. מה? ואם לא הבנתי? לא התחברתי? חשבתי שהבדיחה מעליבה, פוגענית, גזענית או פשוט לא מצחיקה? ברגע שהאדם מולי סיים לספר את הבדיחה והוא מביט בי בציפייה גדולה, כאילו העניק לי כעת את מתנת חיי, באותו רגע אני מרגישה שאני עומדת לאכזב אותו כי פשוט לא בא לי לצחוק. זהו משחק מועד לפורענות עם סיכוי לכישלון ידוע מראש, ולא תמיד בא לי לשחק אותו.

 

גם בפורים יש את הבחינה הזו: מצד אחד יש את המסוגלות של היום המאפשרת להיות ב"אורות גבוהים", לזרוק את השכל וליהנות מהרגע (שזה לא דבר פשוט בכלל). ומהצד השני, יש את הציפייה, את ה'בילד אפ' לחגיגת החגיגות, לתחפושת הכי מגניבה, למשלוח המנות המושקע, לסעודת המלכים שאכין, לדמיון של כל אחת על איך פורים שלה צריך להיראות. כל הציפייה הזו סופה, בדרך כלל, להביא אותנו להחזיק בדמיון וברצון של 'איך זה צריך להיות', דבר שבדרך כלל לא תואם את המציאות וגורם לאכזבה צורבת ולתסכול, 'שוב העברתי את יום פורים בבאסה במקום בשמחה. אני חסרת תקנה ואפילו בפורים אני לא מסוגלת לשמוח…'

 

בסיפור עממי שמצאתי לו מקור ביהדות תימן, מסופר על איש 'חכם' אחד שהלך לחפש את מזלו. בדרך הוא פגש אריה: "לאן פניך מועדות?" שאל את החכם.

 

"למצוא את מזלי" ענה לו.

 

"אם תמצא אותו שאל גם על מזלי כי אני חולה אנוש ולא מצאתי תרופה למחלתי" ביקש האריה.

 

המשיך החכם בחיפושיו ובדרך התיישב לנוח תחת עץ. "לאן פניך מועדות?" שאל אותו העץ.

 

"למצוא את מזלי".

 

"אם תמצא אותו שאל גם על מזלי שלי, כי אני לא מצליח להצמיח פירות".

 

המשיך החכם בנדודיו ופגש באיזו בקתה נסיכה וגם היא ביקשה ממנו, "שאל על מזלי כי היה בממלכתי מרד ואני נמצאת בגלות".

 

בסוף נדודיו הגיע החכם אל הסלע והיה לו ברור שזה יגלה לו את מזלו. "גלה לי את מזלי!" צעק בהתרגשות. הסלע החל לגלות לו את מזלה של הנסיכה. "לא, לא! גלה לי את מזלי, לא מעניין אותי מה מזלה" הוא צעק. הסלע גילה לו את מזלו של העץ ואחר כך את מזלו של האריה, אבל את מזלו שלו לא גילה לו.

 

מאוכזב ומיואש החל החכם חוזר על עקבותיו ובדרך פגש בנסיכה. "נו? גילית את מזלך?" שאלה.

 

"לא. אבל את מזלך גיליתי – את יכולה לחזור לממלכתך ולדרוש את הכתר".

 

"איזה יופי" שמחה הנסיכה "אז בוא איתי, נתחתן ותהיה איתי למלך".

 

"לא תודה" השיב החכם, "אני עדיין צריך למצוא את מזלי".

 

כשהגיע לעץ סיפר לו את מזלו, "יש מתחת לשורשים שלך תיבת מטמון, לכן אתה לא מצליח להעמיק את שורשייך ולתת פירות".

 

"אז בוא ותחפור מתחתיי, תוציא את התיבה ותהיה עשיר גדול", הציע לו העץ.

 

"לא תודה" השיב החכם, "אני חייב למצוא את מזלי".

 

כשפגש באריה גילה גם לו את מזלו, "יש תרופה למחלתך והיא לאכול את ראשו של איש טיפש". שמח האריה ואכל את ראשו של 'החכם'.

 

מכירות את זה שאתן רוצות משהו, ובדרך להשיג את רצונכן אתן פוגשות כל מיני אנשים המבקשים כל מיני דברים? מכירות את התחושה הזו שכל האנשים הללו פשוט מפריעים לנו לממש את הרצון ההתחלתי שלנו, הם 'הטרדות הקטנות' בדרך למטרה הגדולה, הסופית והמוחלטת שלנו? לפעמים הרצון שלנו הוא כל כך חזק ומוגדר, עד שאין יכולת לראות שום דבר מלבדו ואנו מונחים רק על ידו, כמו סוס שעיניו מכוסות כדי שיתרכז רק בדרך אחת. לפעמים, ואולי ברוב המקרים, נמצא את עצמנו מאבדים את הרצון, את הדרך ואת כל מה שיכולנו להרוויח, אם רק היינו מאפשרים לעצמנו לקבל את מה שנקרה בדרכנו, ולאו דווקא את מה שביקשנו לקבל.

 

ואומר רבי נחמן מברסלב: בטל  רצונך וקבל רצונו של הקב"ה (ליקוטי מוהר"ן ח"א קט"ז).

 

ביום פורים יש לי את הכוח לשנות את המזל שלי, אבל קודם כל כדאי לי לנסות לשחרר את כל הרצונות, הציפיות והדמיונות, ופשוט להיות. כמו שזה, ככה זה טוב. עם הגברים המבוסמים, הילדים הרעשניים, האורחים המעצבנים והמקפידים.

 

כשאני משחררת ופותחת את עצמי לרצונו של הבורא, אז אני יכולה לראות שהכל בעצם טוב. מתוך המקום הזה אפשר ורצוי לזעוק זעקה (אפילו שקטה) כמו זו שצעק מרדכי היהודי, ולבקש מהשם את כל הבקשות, את כל הישועות, את כל הרצונות שיש לי ולהשתתף אתו בהכוונה ובדרך לשפר לי את המזל.

 

חג פורים שמייח!

 

 

* * *

שרון רוטר, רעיה, אמא, זמרת, כותבת ואוהבת לשאול שאלות ולקבל גם תשובות. נמצאת בתהליך של חזרה בתשובה כשבע שנים באופן מעשי, אך כבר יותר מעשור מעוניינת להתחבר ולחקור את שורשיה היהודים. את התפנית החדה שפתחה לה את הלב ואת האמונה בבורא עולם היא זוקפת לזכותו של רבי נחמן מברסלב ומשנתו. אתם מוזמנים לכתוב לשרון רוטר בכתובת: sharonroter@gmail.com

כתבו לנו מה דעתכם!

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

הוספת תגובה