מבחן רפסודה – פרשת השבוע נח
מבחן רפסודה - פרשת השבוע נח - על הרפסודה התחוללו מריבות קולניות ושקטות. ''התושבים'' שהצטופפו עליה נגררו לסכסוכים קטנוניים, למרות תרבותם הגבוהה יחסית ומעמדם...
לפני מספר שנים הצטופפו בני עמים וגזעים שונים על רפסודה בודדת בלב האוקיינוס.
היתה זו רפסודת מחקר ומבחן. מארגני המסע רצו לבדוק באמצעותו, כיצד עומדים בעלי רקע תרבותי ואתני שונה, בלחץ הפסיכולוגי והאנושי, הנוצר מצפיפות ובדידות כמו אלו.
תוצאות המחקר לא החמיאו למשתתפים בניסוי. על הרפסודה התחוללו מריבות קולניות ושקטות. ''התושבים'' שהצטופפו עליה, נגררו לסכסוכים קטנוניים, פיתחו יחסי קנאה ותחרות, וזאת למרות תרבותם הגבוהה יחסית, תאריהם האקדמיים ומעמדם בחברה ממנה יצאו להרפתקה ימית זו. מתחת לעלי התאנה של הנימוס והמוסר המקובלים נגלתה להם דמות שונה של עצמם, לא סימפטית במיוחד.
לא היתה זו רפסודת המבחן הראשונה. הראשונה, יצאה לדרך לפני אלפי שנים. הלחצים שהופעלו עליה היו בלא השוואה לאלו שעל הרפסודה המודרנית. קבוצת הניסוי הקדומה, לעומת זאת, עמדה בכבוד במבחן שנכפה עליה, והיא יצאה ממנו מחושלת. היא אפילו הניחה את היסודות לעולם חדש – צעיר, בריא ורענן.
זהו סיפורו של נח ובניו, פליטי דור המבול.
נח, אנו מוצאים במקרא, מצא חן בעיני האלוקים, נח ראוי להצלה יחידי מכל בני דורו המנוון והאבוד מבחינה מוסרית. אולם למרבה הפלא כרך האלוקים הצלה זו בתנאים קשים מנשוא. במשך שנה שלמה היה עליו לצוף על פי מי התהום שגאו, בתוך תיבה סגורה בחברת כל ממלכת החי. חבריו ושותפיו למסע ההצלה היו פילים, ג'ירפות, קופים ונמרים, חזירי בר ותרנגולות בית, הינשוף והיתוש, ובעצם מי לא?
הוא אשר אמרנו: בלא השוואה לתנאים על הרפסודה המוכרת לנו מן הכרוניקה העתונאית.
אך השאלה עולה מאליה, מדוע בחר אלוקים דרך הצלה מתישה זו? למה גזר עליהם שנה של שחיקה פסיכולוגית, מריטת עצבים מלאה, והצטברות של מרירות עקב לחץ, דוחק וצפיפות?
כלום לא יכול היה האלוקים – הכל יכול – להצילם בצורה שונה?
התשובה היא: לא.
כפי שמתברר לא היתה תיבת נח תיבת הצלה, כי אם – תיבת מבחן. מבחן לנח ולמשפחתו. אולי גם מבחן לכל החי שנדחס לתוכה. מבחן שהשעה הקשה הכתיבה אותו. מבחן שהיה תוצאה הגיונית משואת המבול אשר השתוללה אותה שעה ביקום כולו.
והמבחן גורלי, כי בו תלוי עתיד האנושות.
פגישת ניצולים זו בתיבה, כפתה עליהם מושג שנשכח – חיים משותפים. הם קלטו מחדש בכורח המציאות מושגים וערכים שנשחקו באותה תרבות וחברה השקועות עתה עמוק בתהום המים שמתחתם.
הם למדו עתה יום יום, תוך התנסות מתמדת, כי חיים משותפים יתכנו רק תוך ויתור הדדי. תוך הכרת קיומו של הזולת. כל ניסיון של העדפה קיצונית של ה''אגו'' האישי היה מביא בתנאי התיבה להתפוצצות מיידית. אז הבינו, מה הביא את הסוף על בני דורם, שתרבותם ואורחות חייהם כה הרקיבו ו''מלאו חמס''. חמס, שוד ואלימות גלויים, וחמס, שוד ואלימות אלגנטים מעוגנים היטב בחוק ומבוצעים ביעילות משפטית עלידי המכונים ''צווארון לבן''.
והם למדו עוד משהו. משהו חשוב ביותר. לתיבה הורשו להיכנס רק איש ואשתו. גם מן החי רק איש ואשתו. שימוש המקרא במושג ''איש ואשה'' גם לגבי החיות הבהמות (במקום המושג המקובל ''זכר ונקבה'') מורה חשיבות חידוש התא המשפחתי בדרך אל העולם החדש, שהם יהיו מניחי יסודותיו.
באותה שנה חזרו למושג המשפחה ''הישן'' שעורר צחוק ולעג בחברת ההפקר הטרם – מבולית. אבל הם למדו, בעל כורחם למדו כי התפוררות המשפחה היא סימפטום ראשון להתפוררות החברה כולה, עד הסוף, עד המבול.
אך מכולם הגדיל נח. הוא מיצה את המבחן שהוטל לתוכו עד תומו, ובכך הצדיק את אימון האלוקים בו – כמייסד האנושות החדשה.
וכך הם דברי המדרש:
''כל י''ב חודש שהיה נח בתיבה לא ראה שינה, לא הוא ולא בניו. לא ביום ולא בלילה. שהיה עוסק וזן את הבריות שעמו. והיה מגיש לכל בהמה, חיה ועוף את אכלם כלימודם ובשעות שהם למודים לאכול. יש בהמה שהיא אוכלת בשעה אחת ביום, ויש בשתיים ויש בשלוש ויש בשליש הלילה ויש בחצות ויש בקרות הגבר, והיה נותן לכל אחד מזונו בשעתו''.
אם נשים לב לדברי המדרש, אם נחיה תמונת קדומים זו בדמיון, אם נעקוב אחר נח העייף והתשוש הרץ – בעזרת בניו – מבהמה אחת לשניה, מן החיות אל העופות כדי לעמוד בלוח הזמנים של סעודותיהם – נבחין כי אכן קלט את ה''מסר'' והבין היטב מדוע בחרה ההשגחה העליונה דווקא דרך הצלה זו.
מתחת לתיבה, בעומק של מאות מטרים, מוטלות גוויותיהם של בני דורו שטבעו. אלו, אשר השחיתו את חברתם על האנוכיות הגסה, המצמיחה כל רע. והנה, דווקא בשעה בה מתמצה דין העולם, חייב היה הניצול היחידי מן המבול להוכיח כי ראוי הוא להצלה זו. להוכיח במעשים ולא רק במילים, כי רק המעשה המוחשי מצביע על מהות האדם האמיתי.
נח הפגין מסירות נפש יוצאת מן הכלל. הוא הפעיל את כל משאבי החסד שהיו טמונים בליבו. ובתנאים קשים ביותר, מימש תכונה זו במציאות חייה של התיבה.
והוא עמד במבחן הרפסודה. במבחן החסד וההטבה. והוא עמד בו בכבוד. יש סיכוי איפוא לעולם החדש המתדפק על דלתות התיבה.
(מתוך "עת לחשוב" – כתב עת לחשיבה יהודית)
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור