מוציאה דבש מסלע

"אל תפחדו מהפחד ואל תתרגשו מהריגוש" אומרת שירה (ויקטוריה) סלע, אישה מיוחדת, לתלמידותיה הרבות ב"זולה של חצרוני", ובסדנאות למודעות עצמית שהיא מנחה. כבר שנים ארוכות שהיא עובדת עם נערות בסיכון, מלווה אותן ואת חלקן אפילו מאמצת בביתה. משחקנית מוכרת ומעורה היטב בברנז’ה התל-אביבית, היא חזרה בתשובה, גילתה את החסידות ועברה ללמד את שפת הנשמה.

אני מגיעה לרמת בית שמש, שהפכה חרדית זה מכבר, ומחפשת את שירה (לשעבר ויקטוריה) סלע. "את תזהי אותי בקלות, אני לבושה ירוק" היא מדריכה אותי בטלפון, משועשעת. ואכן תוך מספר שניות מהירות אני מבחינה באישה החייכנית הצבעונית שבאה ממולי. בתוך כל השחור-לבן שמסביב, קשה שלא להבחין בה. גם את החיוך שלה ואת עיניה המאירות קשה לפספס.

חם היום. הרבה שמש בעיר השמש, אבל סלע לא מוותרת על חיבוק אמיתי, גם אם הכרנו לראשונה רק לפני מספר דקות בלבד. בדרך לביתה אנו קופצות לרגע לגלריה לאמנות יהודית אותה היא מנהלת בשעות הבוקר, אותה חנות מפורסמת בה כתב הרב ארז משה דורון כמה מספריו. "היה לו פה שקט בקומה למעלה, וחוץ מכמה מקורבים, אף אחד לא ידע שהוא פה" היא מסבירה.

כשאנחנו מתחילות לדבר, וסלע מספרת לי על עצמה, על המסלול שלה מלב ההוויה התל אביבית למאה שערים, אני מתחילה להבין כיצד הפכה השחקנית החילונית למנחת סדנאות מודעות עצמית פופולארית במיוחד. היא מלאת עוצמה, ועם זאת, פשוטה. ראתה לא מעט אך בכל זאת נשארה תמימה. בת 50 אך צעירה מאוד ברוחה. שחקנית מוכשרת אך כנה להפליא. לא מסתירה דבר. לא מנסה לייפות. אולי דווקא העובדה כי סלע משתפת את הנשים המגיעות לסדנאות גם בחוויותיה האישיות, גורמת להן להיתרם ממנה כל כך.

מלבד סדנאות ה"גילוי והתגלות" שהיא מנחה, סלע גם עובדת במסירות כבר שנים ארוכות עם נוער בסיכון, ב"זולה" של הראל חצרוני (בתמונה משמאל) בכיכר ציון בירושלים, והיא דמות מוכרת בתחום.

כל שבוע רכילות ב’העיר’

13 שנה אחורה. יום שישי בערב. חוף ‘שרתון’ בתל אביב. שירה ויקטוריה סלע יושבת על חוף הים, עם הכלבה שלה, ומביטה בשקיעה. לכאורה, יש לה הכל. היא שחקנית מפורסמת (סרטים ישראליים, ‘זהו זה’, הצגות תיאטרון, פרסומות) שגרה במקום הנכון בתל אביב, יש לה קריירה מצליחה, פרסום וגם כסף לא חסר לה. "אז הייתי הבוקר באודישן בקאמרי, אז מה? הרגשתי שזה לא אני, שאני מחפשת משהו עם הרבה יותר עומק, הרבה יותר מאיזה שורת רכילות ב’העיר’. הרגשתי שמשהו ריק לי, כבורגנית משועממת שגם יוצרת, חיפשתי מה יש מעבר" היא אומרת לי השבוע, 13 שנים אחרי אותו יום שישי מכונן. אז היא שכבה על החוף ובמקום את השקיעה ראתה מול עיניה צירוף אותיות שלא הכירה ולא ראתה מעולם – י-ק-ו-ק. "ה’ האיר לי את עצמו מאהבה" היא מתרגשת כאילו חוותה זאת ממש עכשיו. "במה זכיתי שהראו לי את האור של ה’?"

סלע, שלא ידעה מה זו שבת ובטח לא איך שומרים אותה, רצה לביתה שבנווה צדק, בסערה, תוך שהיא ממלמלת לעצמה: ‘אני חייבת לשמור שבת’. "מרגע זה ידעתי שאני מחויבת, למרות שלא ידעתי איך שומרים שבת. כשהייתי ילדה הייתה לי שכנה מרוקאית שהיה לה תמיד בשבת סלוטייפ על המתגים, אז כשהגעתי לבית אמרתי לשותף שלי: ‘תעשה הכל, אבל אור אל תדליק’. ככה שמרתי שבת, שמעתי מוסיקה ועשיתי הכל, רק לא הדלקתי אור. עד שהתברר לי שלשמור שבת זה עולם ומלואו" היא נזכרת ומחייכת. כמה מתיקות יש בתמימות הבוסרית של חוזרים בתשובה, ואיזה נחת היא עושה בשמים, עודדו אותה אחר כך.

נעמי שמר, חברה

היא גדלה בבית אתיאיסטי לגמרי בעיר אשדוד וכבר כשהייתה בתיכון כתבה שני ספרים, שאחד מהם, "מסיביר באהבה", שמורכב ממכתבים שהתכתבה עם אסיר ציון עוד בהיותו במאסר, זכה בפרסים וזיכה אותה במלגת לימודים מנשיא המדינה דאז, אפרים קציר. כבר כנערה פעלה למען אסירי ציון והפכה לגאוות העיר אשדוד. שלא ככל בני גילה, חבריה הטובים עמם התרועעה באותם ימים הנערה הצעירה היו המשוררת נעמי שמר, שאירחה אותה בהופעות, וגאולה כהן והיא הרבתה להופיע בטקסים ממלכתיים.

בגיל 19 נפטרה אמה של סלע ולאחר זמן קצר היא עברה לעיר הגדולה תל אביב, שם נרשמה ללימודי תיאטרון באוניברסיטה. "למרות שהייתי חברה של כל המי ומי, תמיד הרגשתי שאני שייכת ולא שייכת, אאוטסיידרית, הייתי בברנז’ה אבל לא הייתי שם באמת" היא מסכמת 19 שנה בעיר ללא הפסקה.

סלע חיפשה משמעות והחלה ללמוד מודעות עצמית וניו אייג’. בתהליך החיפוש הארוך, בדרך אל היהדות, עברה בין כתות שונות ומשונות. "גם שם תמיד הייתי שייכת ולא שייכת, נוגעת ולא נוגעת, נטע זר. באחת הפעמים, לקראת הסוף, הגעתי לכת מאוד מסוכנת. כולם אמרו שם שאת הגורו, שמגיע מאוסטרליה, אי אפשר לפגוש. אמרתי – אני אראה את הגורו הזה. ואכן פגשתי אותו ומתברר שאנחנו מכירים. אני הייתי המורה שלו לעברית כשהוא היה בן 10! הוא זיהה אותי, אמרתי לו, מבלי לדעת מה אני אומרת: ‘את הנקודה היהודית אתה חיפשת?’, והוא ענה לי שאין שם את כל התשובות".

עם ההדהוד של המשפט הזה, חזרה סלע לתל אביב והחליטה שהיא מחפשת קודם כל מבית. "התחלתי עם המגזר הליטאי, עם ההוכחות, כי זה מה שהיה אז בתל אביב. אבל באמת לא הייתי צריכה את ההוכחות האלו, משהו מבפנים לא היה זקוק לאישור הזה, ידעתי שזה שם. הרגשתי שאני צריכה משהו של לב".

אז נזכרה סלע בספר ‘ליקוטי מוהר"ן’ העתיק של רבי נחמן מברסלב שקיבלה מגאולה כהן ("נעמי שמר וגאולה כהן היו ברסלבריות ברוח שלהן") במהלך ימי השבעה על אמא שלה. "לא ידעתי בכלל מה זה אבל תמיד הוא הסתובב אתי בתיק, בכל מקום בעולם בו הייתי, אבל אף פעם לא פתחתי אותו". כשהחליטה סוף סוף לקרוא בו, כדי למצוא בו אולי מענה לשאלותיה, היא הציצה, נבהלה, ושמה אותו מיד בגניזה. "הוא ענה לי על השאלות ששאלתי. נבהלתי וסגרתי. אמרתי שעד שאני לא יודעת מי זה רבי נחמן אני לא יכולה לפתוח אותו".

לאחר תקופה, כשהחלה לחפש ביהדות, היא פתחה שוב את הספר, ונשאבה עמוק אל תורת רבי נחמן מברסלב. "רבי נחמן היה השרינק שלי" יוצאת ממנה בחן התל אביבית של אז, "הוא היה הנחמה שלי. אם הליטאים אמרו לשבור מידות רבי נחמן אומר: כשלת אתמול? לא נורא, היום יום חדש. דרך החסידות אתה לא מתמקד בחושך, אתה מאיר את האור. כשאת מעצימה את היש, ממילא החושך נעשה קטן יותר. בחסידות אני מוצאת את המענה לכל עבודת הנפש".

אז גם הכירה את הרב ארז משה דורון, שהרצה במרתף תל אביבי לברנז’ה המקומית. "זו הייתה הפעם הראשונה שראיתי מה זה רב. הרגשתי שהאדם הזה מדבר בשפת הניו אייג’, בשפה שלי, כי גם הוא בא משם, שסוף סוף מצאתי אנשים שלא איבדו את עצמם".

אם כולם היו מדברים באידיש

סלע חזרה בתשובה, ועם אותן העוצמות והכישרונות שהיו לה מאז ומתמיד המשיכה לפעול, והפעם בקדושה. בימים בהם עדיין לא החלה פריחתם של המרכזים למודעות ותרבות יהודית, היא הקימה בית מדרש בשכונת נווה צדק, שעוצב כמעין זולה בדווית, לו קראה "הסוכה" ("כי אם אני אקרא לו בית מדרש, מי יבוא?"). היא קיבלה את ברכתה של מורת דרכה, הרבנית ימימה אביטל, שזו תהיה "סוכת שלום", ואכן תוך זמן קצר הפך המקום הכפרי והחמים שהקימה למקום מפגש אהוב של אמנים ורבנים מהשורה הראשונה, שהגיעו לדבר על יהדות. "בסוכה יכלו לאכול ולישון, וללמוד. זה היה ממש מפעל". באותם ימים סלע החלה לעבוד עם נוער בסיכון ואף אימצה ילדה שברחה מביתה, דבר שיהפוך שכיח עם השנים.

כשהתחתנה, עברה לירושלים, לשכונת מאה שערים החרדית. כשגילו שכנותיה את כישוריה של שכנתם הצבעונית, ביקשו שתעביר להן סדנאות וכך היא החלה להנחות סדנאות מודעות והעצמה נשית, ("גם לנשות חסידות תולדות אהרון, מגולחות הראש") ולהרצות במרכזים שונים. "היו נוצרות קבוצות בלי פרסום, כי תמיד הייתי מסקרנת כבעלת תשובה, הייתי אחרת בנוף" היא מספרת על שנותיה במאה שערים.

"בעלת התשובה מתל אביב" היו קוראים לה שם, מי בזלזול ומי בהערכה מוסתרת. "עד יומי האחרון אני רוצה להיות בעלת תשובה" הייתה אומרת לעצמה בגאווה בכל פעם שהרגישה את המבטים החודרים. "אם כולם היו מדברים באידיש, לא הייתי חוזרת בתשובה".

בן אדם, אני צריך אותך

פעם אחת, תלמידה שלה מאחת המדרשות בהן לימדה שיעורי מודעות בראי החסידות בשילוב אמנות, סיפרה לה על מקום שנקרא "הזולה של חצרוני" והציעה לה להעביר שם סדנה חד פעמית בהתנדבות. סלע שמעה את צירוף המילים "נוער בסיכון" ומיד נרתמה למשימה בהתלהבות.

מאז, כבר 10 שנים שהיא מתנדבת ב"זולה". בתחילה העבירה סדנאות לבנות סביב עבודת המידות ומאוחר יותר שולבה לעבוד בצמוד לחצרוני. "אז לא הייתה שיטת עבודה אלא פשוט לתת אהבה, לקבל כל אחד במקום שלו, לאתר בעיות רגשיות, ולאט לאט למצוא להם מסגרות מתאימות ואפילו בתים חמים". לא אחת, מארחת סלע בנות בביתה, בחדר שהכינה במיוחד עבור מטרה זו והן יכולות להישאר אצלה ימים ואפילו שבועות ארוכים. לא פעם גם ליוותה בנות בתהליך גמילה מסמים. "אנחנו קוראים לחדר ה’זולה לבנות’ ויש בו כלי נגינה, ספרייה ומזרונים, לבת שברחה מהבית, שצריכה קצת פסק זמן. מעת לעת אני מאמצת ילדים שאחר כך מתחתנים ואני הופכת לסבתא בזכותם" קורנת סלע, גרושה ואם לשניים בגילאי 9 ו-10, "יש לי המון נכדים. אני מלווה אותן, זה קשר לכל החיים".

יש לה גם קו פתוח בבית בימי רביעי בין 21.30 לחצות, ואליו יכולה להתקשר כל בת במצוקה, אפילו אנונימית וגם אם היא לא מה’זולה’, והיא מטפלת בכל אחת בחום ואהבה בלתי נדלים. "לפעמים, אחרי שהילדים שלי נרדמים, אני יוצאת, מסיירת ברחוב, כי אני מדברת בשפה שלהם. זה נוער אדיר, ענק, שאין לו מענה, רוצים להכניס אותו לשבלונה, שפת האהבה נעלמת, איננה" היא אומרת בכאב. "כל העבודה שלי בזולה, מעבר לקטע המקצועי של לתת ייעוץ, זה קודם כל לתת את ההרגשה שאני מקבלת אותך במקום שלך ואת במקום הכי בטוח בעולם להיות מה שאת באמת. ומתוך המקום הזה – לאתר בעיות נפשיות. ממקום של להיפגש עם הנשמה ולתת לה תחושה שיש מישהו שמאמין בה גם אם היא כבר לא מאמינה".

מאחורי פעילותה של סלע עומדים רבנים מוערכים כדוגמת הרב דניאל הכהן סטבסקי, הרב ארז משה דורון והרב יצחק בזאנסון. "הסדנה שלי מעוררת כל אחת להיפגש עם הנקודה הכי מיוחדת שלה, לא ממקום של גאווה, אלא ממקום של יש לי מה לתת ומה לקבל בעולם, שאני לא סתם. כמו בשיר של יונתן רזאל, שה’ אומר לאדם: בן אדם, אני צריך אותך".

"זה דור של נשמות משיח, דור של גאולה" היא אומרת לי בעיניים בורקות לקראת סוף הראיון, "אני זוכרת את הפעמים הראשונות שהייתי בזולה. אמרתי לעצמי – אלו נשמות של משיח ואני רוצה להיות לידם. לא סתם הם גם עוברים תיקונים כל כך מורכבים".

שירה סלע – קו פתוח לבנות: 02-9998941