מלחמה גרעינית, או גרעין של אמונה

אתה נכנס למונית אקראית, מה מספר לך הנהג תוך כדי הפעלת המונה? כמובן, על איראן. וזה לא רק הוא, כולם מדברים על זה, מהפרשן הגדול ועד האזרח הקטן. למה? פחד, זה שם המשחק.

4 דק' קריאה

דוד גבירצמן

פורסם בתאריך 05.04.21

אתה נכנס למונית אקראית, מה מספר
לך הנהג תוך כדי הפעלת המונה? כמובן,
על איראן. וזה לא רק הוא, כולם מדברים
על זה, מהפרשן הגדול ועד האזרח הקטן.
למה? פחד, זה שם המשחק.
 
 
דומה שלא הייתה בדברי ימינו מלחמה כה צפויה, מתוכננת ומדוברת כמו זו אודותיה לא מפסיקים לדבר כאן בשבועות האחרונים. לא הייתה גם פעולה צבאית כלשהי שלאזרחים רבים כל כך ניתנה הזכות להביע את דעתם לגביה. השיח הציבורי נדד במלא משקלו העודף אל החזית האיראנית המרתקת מזה שבועות ארוכים את ספקי החדשות בארץ ובעולם. כולם יודעים, לכולם דעה, ובעיקר – כולם פוחדים, ונורא.
 
אתה נכנס למונית אקראית, מה מספר לך הנהג תוך כדי הפעלת המונה? כמובן, על איראן. עד לפני ימים ספורים דובר על מחירי הדלק, גזירות האוצר. קודם לכן עסקנו בסוגיות חברתיות נעדרות פתרון, ועוד יותר לפני כן, מי זוכר בכלל?… אנו עדים להתרחשות מעניינת. מכל הסוגיות התוססות שהקפיצו את המרחב הציבורי בישראל, נראה שלא היה נושא סוחף ואמוציונלי כמו זה האחרון. אנשים מדברים על אפשרות תקיפה ועל החלטות צפויות בוועדות הממשלה כמו על "מי ינצח בתחרות…" יש בנושא האיראני מרכיב מיוחד שמקנה עליונות פופולארית – הוא משדר פחד.
 
כריזמה של פחד
 
כן, הפחד מכיל עוצמות בלתי מצויות. הוא מסוגל לגייס אנשים מכל המגזרים, הגילאים והמעמדות לנקודת מפגש אחת. והוא הוכיח את עצמו בלי סוף פעמים במשך ההיסטוריה.
 
שימו לב איך פאניקה פועלת היטב גם על אנשים הגיוניים ושקולים. במשבר הכלכלי הגדול האחרון שפקד את יבשת אמריקה, אחד הגורמים הבולטים שהובילו לקריסה הגדולה ולפשיטת רגל של בנקים ובתי השקעות היו לקוחות בפאניקה. אנשים ידעו על משבר, החלה חרושת שמועות, המשקיעים הבהולים מיהרו למשוך השקעות בסכומי עתק כדי להציל את הונם. גם אילו היה לבנק סיכוי להיחלץ מהבוץ, החרדה כבר רוקנה לו את כל הקופות.
 
הפחדה היא התעמולה הטובה ביותר, ומשווקים שונים יודעים על כך ומנצלים את האפקט הקסום הזה היטב. מפחידים אותך בתחזיות עגומות, מספרים לך על דברים שאירעו, ובסופו של דבר אתה חותם כמובן על פוליסת ביטוח מומלצת, אלא מה.
 
מה כל כך סוחף בפחד?
 
זהו השורש שלנו. הנפש מטבעה נוטה לפחדים, וניתן לראות זאת בחוש בכל תחום. לדוגמה: ממתינים לבואו של אחד מהיקרים לנו. השעה מתאחרת והוא טרם הופיע. כהרגלו, הוא היה אמור להיות כאן לפני שעה וכעת הוא גם לא זמין בסלולארי. עולות מחשבות, מתעוררות חששות, בשלב הבא זו בהלה. כעת יש לנו נתון פשוט, הבן-אדם לא הגיע. מדוע? הנעלמים רבים. זו יכולה להיות כל סיבה, לא חסרות אפשרויות. אולם במקרה כזה, המחשבות היחידות הן בדרך כלל דאגות. קל לנו ונגיש יותר לחשוש ולדאוג, מאשר להאמין ולקוות לטוב.
 
אם נביט סביבנו, זה מה שבעצם קורה במרחב הציבורי. תמיד כשעולה חשש, מתעוררת חרדה מפני סכנה או איום כלשהו, הציבור כולו מזדהה. בנוגע לאפשרויות טובות הנושאות חזון ותקווה, הדעות הרבה יותר הססניות. אדם מזדהה עם הפחד הרבה יותר מכל דבר אחר.
 
אז יש לנו כוח פעיל בעל עוצמות, השאלה היא – לאיזו מטרה מגייסים אותו?
 
פחדים, במיוחד הפחדות ציבוריות, הובילו לשינויים היסטוריים מרחיקי לכת בכל תחום. מלחמות פרצו על בסיס פחד, חברות נסגרו ומפעלים הושבתו כתוצאה מחרדה ופחד. וזה גורם משפיע ואחראי גם ובעיקר בתחום הכלכלי. הבעיה היא, שבמקרים רבים הפחד לא ממש נותב אל האפיק היעיל. אדרבה, הוא שירת אינטרסים הפוכים.
 
בגמרא מסופר על מקרה טרגי במיוחד שהסתיים במותם של יהודים רבים. היה זה בזמן הדיכוי הרומאי בארץ ישראל. קבוצה של כמה עשרות יהודים הסתתרה במערה וביקשה מחסה מפני הלוחמים הרומאים. לפתע נשמע מכיוון הפתח קולם של החיילים. היהודים המסתתרים נתקפו חרדה והצטופפו פנימה יותר. כל אחד ביקש להסתתר במקום בטוח יותר. הם נעלו נעליים מסומרות, ובתוך הדחיפות רמסו אחד את השני. ההרג העצמי, מסכמת הגמרא, היה גדול ואיום יותר מהסכנה שנשקפה להם מצד הרומאים. 
 
זוהי פאניקה. היא מגייסת את כולם, אך לא מביאה אותם לכדי מעשה מועיל. מסיבה זו, מתייחס רבי נחמן מברסלב לפחדים ויראות מהסוג הזה כאל גורם שלילי ממדרגה ראשונה. הוא גם מסביר, שלא ההיגיון ולא המציאות יוצרים את הפחד. רק כוח אחר, ולאו דווקא קשור להיגיון הבריא, הוא ששולט בנו ומטיל עלינו פחד. אם לא נרסן אותו ונגביל את התפשטותו למסגרת מבוקרת הוא יהרוס לנו את החיים!
 
פחד וכפירה – שילוב קטלני
 
ויש מישהו שיודע משהו על הכוח הזה, ואף מנצל אותו למטרות אפילות במיוחד. קוראים לו 'עמלק'. זוהי האומה המלווה את קיומו של עם ישראל לאורך מסע ההיסטוריה, והיא קיימת גם כעם, ומעבר לכך גם כמרכיב פרטי יותר באישיותנו. עמלק רודף את ישראל מאז ומעולם, הוא עושה זאת כמו כל אויב מר, באמצעות זריית פחד. ההפחדות שלו עלולות לשתק אותנו, להביס את כוחותינו עוד לפני היציאה לקרב. וזה גרוע מאוד. אולם ההפחדות הללו אינן כלי הנשק היחידי בארנסל העמלקי, יש לו נשק נוסף. וכשהם פועלים יחד, התוצאה הופכת לקטלנית במיוחד. עמלק יודע, הפחד לא חייב להיות מזיק. הוא עשוי בהחלט להועיל. הפחדות הן גורם משפיע, וכשהמטרה טובה התוצאה מדהימה. ההיסטוריה מלומדת במקרים רבים בהם דווקא פחד הוביל לקרבה, שיפור ואפילו השבחה. הפחד מסוגל להביא לריכוז והתמקדות, לכן, מבחינת האינטרס העמלקי חשוב מאוד למנוע כל אפשרות שכזו.
 
מה עושים?
 
מכניסים לזירה שחקן נוסף – כפירה.
 
זה הסוף!
 
הקטל פועל באופן פשוט, שקט ואכזרי. הפחד יוצר בהלה שהופכת לפאניקה, שפועלת כמו כל חומר רעיל אחר. וברקע מזמזמת כפירה צוננת שנותנת לאנשים האומללים לחשוב שהכל בעצם תוצאה של טבע. גורל, מזל, יד המקרה וכל השאר. מול אויבים שכאלה אין הרבה מה לעשות, מתייאשים וזהו.
 
בואו נשוב לזירה שלנו. מדברים על סכנה קיומית בעתיד הקרוב. מציגים תסריטים, כל אחד גרוע ומדכא עוד יותר מקודמו. נתוני אמת מציגים תמונה בעייתית של למעלה ממחצית האוכלוסייה ללא מסכות גז נכון לרגעים אלה, שליש או יותר ממבני המגורים מחוץ לתקני הבטיחות המעודכנים, מה שמותיר נתח נכבד מאוכלוסיית העורף חשופה לטילים, ועוד הפחדות כאלה ואחרות. עולות גם שאלות קשות בנוגע ליכולת הצבאית האמיתית על שטח איראני בלתי נהיר, תהיות בנוגע לעמדת האחות הגדולה מהמערב לכל הנושא, והרבה הרבה דיבורים מיותרים ומסוכנים.
 
עד כאן פחד.
 
ניקח כעת את האזרח הישראלי המצוי רגע אחרי קריאת עיתון הבוקר, או שמיעת תוכנית החדשות האחרונה. מה עובר לו בראש? על מה הוא חושב?  בהנחה שהוא באמת חושב, הוא חייב לפחד. זה אנושי ומתבקש.
 
ולאן לוקח אותו הפחד הזה?
 
הנה כמה אפשרויות: הוא כועס על ראש הממשלה הפזיז. רוטן על המזרח התיכון הלא יציב. מציע אפשרויות חילופיות, או מזמין כרטיסי טיסה למקום הכי רחוק מכאן. שיהיה ברור, פחד לא מוביל לשום מקום שקשור לחיים! אך כל זאת, בתנאי שאין בסביבה גורם אמוני. אם הגרעין האיראני מאיים עלינו והעתיד הצבאי נתון בידי שרים וראשי ממשלות, העורף בבעיה קשה. וזה מפחיד.
 
אולם, אם מאחורי הפחד הזה ממתין לנו רק אחד ויחיד, בורא עולם הרחום והחנון, המושך בכל החוטים ומפעיל את בובות המשחק על בימת ההצגה, אפילו אחמדינג'אד לא יוכל להפחיד אותנו. אמונה מסוגלת לנתב אפילו את הפחדים והאיומים החמורים ביותר לתוצאות נפלאות של התקרבות ושלום בין ישראל לאביהם שבשמים, ובין אדם לחברו.
 
האיראנים לא חולמים עד כמה האיומים שלהם עתידים להשביח את החברה שלנו.
 
כי איך אומרים? מי שמאמין לא מפחד…

כתבו לנו מה דעתכם!

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

הוספת תגובה