מעגל היויו

מי שבונה את הצמיחה הרוחנית שלו על בסיס של אמת, הוא כמי שבונה את ביתו על סלע מוצק. אבל מי שהצמיחה הרוחנית שלו מבוססת על שקר, הוא כמי שבונה את ביתו על החול, שיתמוטט ברגע שרוח חזקה תעיף את גרגירי החול.

את הדברים האלה אומר הרמב"ם.

ודבריו של הרמב"ם מאוד מזכירים לי מצב מסוים בו אני נתקל פעמים רבות, בעיקר עם אנשים שעושים את צעדיהם הראשונים בעולם הרוחני.

תקשיבו, זה בסדר שיש לנו יצר הרע. כך הקב"ה ברא אותנו והוא יודע היטב מה הוא עשה, עושה ויעשה. הוא מי שנתן לנו את המלאך המעצבן הזה. והוא גם רוצה שנכיר היטב בעובדה שיש לנו אחד כזה, כדי שנחפש ונבקש את עזרתו ונקרא לו מהמקום בו אנו נמצאים! מהמדרגה הרוחנית בה אנו עומדים! לא ממקום דמיוני, כזה שלא שייך לנו או שאין לנו בו כרגע שום דריסת רגל.

לא מעט אנשים מספרים לי, שהם מבקשים מבורא עולם בתפילה האישית שלהם דברים שאין בינם ובין המקום בו הם נמצאים שום קשר, כאלה שנשמעים כמו סיפור מעשייה לא הגיוני בעליל: 'ריבונו של עולם, פתח בפני את כל סודות התורה הגנוזים! עזור לי להיות אחד מהצדיקים האמיתיים! תוביל אותי אל שער החמישים של הקדושה…'

התפילות הללו הן כמו אדם שרוצה ללבוש בגדי זהב ומשי, שזהו לבוש חיצוני, אבל לא טרח לנקות ולטהר את הבגדים הפנימיים שלו! השינוי הוא לא פעולה חיצוני! הוא קודם כל מתחיל בפנימיות ואז עובר החוצה. דוד המלך ע"ה אומר, "סור מרע ועשה טוב" (תהלים ל"ד, ט"ו). אם אדם מתעלם מהפנימיות האמיתית שלו, ממידות הנפש שלו, וחושב שכבר אין לו מה לתקן וכל מה שנשאר לו עכשיו זה רק ללבוש את הבגד החיצוני וזהו, אז טעות איומה בידיו. התהליך הרוחני שהוא עושה יתפוצץ לו בפנים כמו בלון נפוח שניפחו אותו בהגזמה, וזה כואב.

מאמרים נוספים בנושא:

ותודה שהוא כאן

האיש שחתר אל חופי האמת

זה הרבה יותר פשוט

תאפשרו לעצמכם!

אתם בוחרים איך ייראו החיים שלכם!

הרפו ודעו

חברתי התפילה

קבוע אבל בטוח!

חוף מבטחים

יש לי עורב קטן בראש

עוד יום שגרתי?

ברוכים הבאים לזירה הלוהטת

הקרב הטוב

סיבוב שלישי

אנשים שלא כנים עם עצמם בתהליך שהם עושים, חווים 'נחיתות' כואבות והרבה מאוד אכזבות. משם הדרך קלה וכואבת עוד יותר לדיכאון, לרדיפה העצמית על הטעויות שהם עשו, ולא פעם הם גם משליכים הכל. עצם העובדה שהם מגיעים למקום של רדיפה בגלל טעויות, זה מראה שיש בהם להבה של צניעות הבוערת בתוכם על אש קטנה. אבל ברגע שהם מצליחים, הגאווה מתנפחת לממדים לא רצויים ועולים על להבת הצניעות המתוקה שהייתה להם, ושוב, הם בסכנת התפוצצות אך הפעם של אגו נפוח מאוד. וכן, גם זה מאוד כואב.

מעגל היויו הזה נוצר בגלל שהם נכשלים בדבר העיקרי שאדם חייב לעצמו – להיות כנה עם עצמו, ומזניחים את בקשת העזרה מבורא עולם שבלעדיה באמת אי אפשר לזוז! ובנוסף, ממשיכים לפתח את הממד הפנימי שלהם שלא תואם את המקום האמיתי בו הם נמצאים.

במשך השנים ראיתי לא מעט בעלי תשובה שבאמת עשו עבודה נפלאה עם לימוד התורה, לימוד ההלכות, אפילו שיפרו את מידות הנפש שלהם בצורה מדהימה ולמדו המון על האמונה. אך עדיין, הם חוו "נחיתות רוחניות" קשות, והגיעו עד לנקודה בה החליטו לסגת לאחור, לא לגעת ברוחניות שלהם יותר.

ולתופעה זו יש תקדים תורני.

רבים מעם ישראל, אחרי שיצאו ממצרים והיו עדים לניסים ונפלאות שלא נראו כמותם, לא הפסיקו להתלונן וטענו, "ויאמרו איש אל אחיו, נתנה ראש ונשובה אל מצרים…" (במדבר יד, ד).

איך יכול להיות? עם ישראל – אז וגם היום – לא הבינו שהדרגה הרוחנית החדשה שלהם הייתה מתנה משמים. וברגע שהם נבחנו, והתפישה העצמית הדמיונית שלהם התבררה כלא נכונה, הם נפלו לייאוש ואכזבה, מוכנים להשליך הכל ולחזור למקום השעבוד.

שביל הזהב, שביל האמצע – שהוא דרך האמת, מוביל את העושים את צעדיהם הראשונים בעולם הרוחני להבנה שאין אף אחד מלבד בורא עולם – אין עוד מלבדו! זו הדרך בה אדם באמת צריך לצעוד. כשאדם עושה טוב, הרע נדחק הצידה עד שהוא נעלם. אבל בנוסף לעובדה שהוא לא צריך להשתקע בעבר, הוא גם לא צריך לשכוח אותו. לצעד הטוב שהוא עושה, הוא צריך (חייב!) להתפלל ולבקש את עזרתו של הבורא כל יום בתפילה האישית, כדי שהקב"ה יעזור לו להיפטר מההרגלים הלא טובים, מהתאוות ומהרצונות הלא טובים מהעבר. בלי תפילה כזו, המידות השליליות יישארו איתו עד ליום הולדתו ה-120… לכן, אם אדם רוצה לחיות עם האמת ולמצוא את שביל הזהב, דרך האמצע כמו שאומר הרמב"ם, הוא חייב להקדיש זמן מוקצב כל יום ולעשות חשבון נפש – לבדוק היכן הוא עומד היום לעומת אתמול, ולא להפסיק לבקש את עזרתו של הבורא!

דוד המלך ע"ה אומר לנו, "כי פשעי אני אדע, וחטאתי נגדי תמיד" (נ"א, ה). דוד המלך לעולם לא הוליך את עצמו שולל, עם הענווה המיוחדת שהייתה לו הוא החזיק את עצמו במקום נמוך יותר מהמקום הרוחני בו היה באמת – משיח השם. הנה לנו הזדמנות לקיים את בקשת "מתי יגיעו מעשיי למעשיהם של צדיקים" –  נלמד ממעשיו של צדיק זה ונהיה כנים עם עצמנו. כבעלי תשובה, עלינו להבין שהקב"ה שם אותנו במקום בו אנו נמצאים כדי שנבקש את קרבתו ונתקן את הטעון תיקון. אנחנו לא שוכחים מהיכן באנו, כפי שאומר עקביא בן מהללאל: "דע מאין באת"! (פרקי אבות ג, א).

כשאדם יודע מאין הוא בא, הוא יכול לצאת לדרך נכונה ואמיתית עם הכלים הנכונים, בלי לשטות את עצמו וללכת שולל אחרי פנטזיות ודמיונות של דרגות רוחניות כאלה ואחרות. אבל אם אדם לא כנה עם עצמו, יהיה לו קשה מאוד לספר לבורא עולם מה באמת קורה בתוכו, בליבו ובמוחו. הוא יחסר את הדבר שהבורא הכי הרבה רוצה מאיתנו – לבקש את קרבתו עם כל האמת. הוא רוצה שנדע ונכיר את המקום הרוחני האמיתי שלנו, כדי שנתקן את עצמו ונצמח ברוחניות בצורה נכונה וישרה.

נקודת אמת זו שלנו – היא פריקת הנשק של היצר הרע!

כל מה שהקב"ה עושה – הוא רק טוב! אפילו היצר הרע שיש לנו – הוא טוב. הוא משרת אותנו. כל התגברות עליו רק מעלה אותנו בסולם הרוחניות הפרטי שלנו, ואת כלל עם ישראל. הוא לא מאפשר לנו להיות שאננים ולדרוך במקום. אנחנו תמיד בתזוזה עם הפנים קדימה.

היצר הרע הוא הסוכן שמכריח אותנו לשאוף בצורה רצינית לקשר אמיתי ועמוק עם בורא עולם, וזה באמת דבר טוב!