מעון היית לנו
לפעמים אנחנו נזכרים שגם אנחנו תינוקות קטנים, כל אחד עם השיגעון והצרות שלו, כאבי הבטן, השיניים שמתחלפות והטיטול שצריך להחליף מדי פעם. מעון היית לנו.
המעון הומה היום מן הרגיל.
התינוקות הקטנים ממש לא רגועים: תינוק אחד מהלך לו בפראות עם פרוסות עבות של לחם ומפזר פירורים לכל עבר, תינוק אחר פולט שאריות של ארוחת הבוקר, ותינוקת אחרת מאבדת כיוון ונעה בזהירות לדלת היציאה, לעומתה, תינוק אחר מרגיש שכל העולם צריך לעצור מלכת: הוא רעב!
הגננת נעה במרץ מאחד לשני. הסייעת מנגבת את שאריות הזיעה שהצטברו על רקותיה העדינות, "רועי, שב כאן", "גילי הקטנה, בואי הנה, שלא יפתחו עלייך את הדלת", "דניאל, מה הלחץ? הנה ארוחת הבוקר, בוא אלי חמוד…"
שתיהן מתוזזות מפינה לפינה של המעון, השרירים ברגליהן מתעייפים ככל שעובר הזמן, ולתינוקות נדמה שכאן מתחיל ונגמר העולם: הצעצועים הצבעוניים, הארוחות הקבועות, החופש לנשום ולחיות…
ואולי הם צודקים ואנחנו (הגדולים) אלה שטועים?
מאמרים נוספים בנושא:
"תפילה למשה איש האלוקים, ה' מעון אתה היית לנו בדור ודור".
דור הולך ודור בא. וכל דור חושב שכל העולם מונח על הגב שלו: טרדות הפרנסה, שלום בית, חינוך הילדים, המשכנתא או השכירות שלוחצת על הצוואר, ההוצאות שעולות על ההכנסות, והחמצן – שלפעמים נדמה כאילו עושה טובה שהוא מטריח את עצמו להיכנס לריאות…
אני חושבת שזה לא סוד, אבל לפעמים אנחנו נזכרים שאנחנו בעצם תינוקות קטנים, כל אחד עם השיגעון והצרות שלו. אה, וגם כאבי הבטן, השיניים שמתחלפות והטיטול שצריך להחליף מדי פעם.
איך אומרים? צרות של קטנים…
דוד המלך ע"ה הקדים אותנו כשאמר בספרו (תהלים): "אם לא שיוויתי ודוממתי נפשי, כגמול עלי אימו, כגמול עלי נפשי".
דוד המלך, בשיא גדולתו ותפארתו, התפלל לבורא עולם שיזכה להרגיש כתינוק קטן המשליך את צרותיו מאחורי גוו, שותה בנחת את בקבוק החלב שאמא הכינה, ישן טוב ואין לו שום צרה על הראש, למרות שחייו נראו ההיפך הגמור מזה! (ואולי דווקא מהסיבה הזו…).
דוד המלך ע"ה היה רדוף מלחמות כל ימי חייו. הצער שלו הגדיש את הסאה, אך במלחמה על חייו, והמלחמה בחייו, הוא לא שכח את מי שעומד מאחוריהן ומחולל אותן. הוא התחבר לבורא עולם מתוך חשכת הגלות, מתוך עומק הקשיים, וכתב את ספר התהלים!
גם אנחנו כותבים את ספר התהלים שלנו כל יום – כל תהילה, כל שבח ושירה, הכל מצטרף יחד לכתיבת הספר שלנו, שייפתח במהרה בימינו בבית המקדש על ידי משיח צדקנו. אבל לשם כך צריך לזכור דבר מאוד חשוב – שבין כל המצרים הללו יש מי שמשגיח עלי, מי ששומר שאקבל את החלב בזמן, שיחליפו לי טיטול ושהכל בעצם בסדר איתי.
אז תגידו, אתם לא חושבים שאפשר להשליך את הצרות מעל הראש ולנשום סוף סוף לרווחה?
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור