ניסים – לא מובנים מאליהם

בזמן סכנה השם מציג בצורה גלויה את הניסים שהוא עושה, ומגן עלינו. אבל מה קורה בזמנים בהם לא נשקפת סכנה לחיינו, אלה שאנו כל כך אוהבים להגדיר כ"נורמאליים" ו"רגילים"?

בזמנים נורמאליים השם בעצם מראה לנו ניסים יומיומיים, אבל ההבדל הוא שהם נסתרים. ואנחנו, בנאיביות ובתמימות שלנו, כל כך התרגלנו אליהם. אנחנו מקבלים אותם כמובנים מאליהם מבלי לחשוב עליהם. פשוט עוברים לסדר היום. כן, אנחנו בדיוק כמו אותם ילדים תמימים שראו במלחמת עזה האחרונה טילים שנפלו על ערי הדרום ולא גרמו נזק, ברוך השם, לכן "הבינו" שהם לא מסוכנים.

השם מנהל את העולם בשתי דרכים – עם ניסים גלויים ועם ניסים "מלובשים" בטבע. נתבונן במספר דוגמאות של ניסים נסתרים ה"מלובשים" בטבע, שהם באמת "נפלאות השם יתברך".

נתחיל עם שאלת ה'איך זה יכול להיות?' – אנחנו לוקחים מספר זרעים, זורקים אותם לתוך אדמה בוצית עם אבק ולכלוך, ומניחים להם. כעבור זמן מסוים, במקום שאותם זרעים יירקבו וייעלמו קורה תהליך הפוך לחלוטין והם פורחים וצומחים, עד שהם 'מציצים' מתוך האדמה. ויותר מזה, הם ממשיכים לצמוח ולגדול עד שהם נעשים… פרחים, ירקות ואפילו עצים. איך זה יכול להיות?

לרגע חשבתי שכל מה שנקבר באדמה נרקב ונעלם, אבל זה לא מה שקורה בכלל!!! לזרע הזה יש את היכולת להתחדש ולהתפתח. האבק שאנחנו כל כך מתעקשים וממהרים לנקות מביתנו, או מידיהם ובגדיהם של הילדים, למעשה מחזיק את אותם זרעים ומאפשר להם לצמוח ולפרוח.

איך זה בעצם קורה שם באדמה? טוב, זה חלק מהניסים הנסתרים והיומיומיים של השם, אך מכיוון שאנו כל כך רגילים אליהם איננו מצליחים לראות אותם.

דוגמא נוספת: מה לגבי כל התינוקות שממשיכים להיוולד כל יום יום? איך הם נוצרו לכתחילה? איך הם מצליחים לשרוד ברחם של אמם ואז לצאת החוצה? וכשהתינוק נולד, בדיוק ברגע שמערכת התמיכה והסיוע (נשימה, האכלה וכו') של אמו פוסקת, שלו מתחילה לתפקד בצורה מושלמת – איך זה יכול להיות? כל אחת מן העובדות הללו מספיקה בהחלט כדי ל'פוצץ' לנו את הראש מרוב התפעלות.

ותגידו לי בבקשה, איך אותם תינוקות חסרי אונים יודעים לסובב את ראשם מצד לצד, לפתוח את הפה שלהם ולינוק חלב או לקבל אותו באמצעות הבקבוק? הם בטח לא למדו לעשות זאת, והם לא יבינו שום דבר גם אם תנסו ללמד אותם.

ועדיין, התינוק הקטן הזה גדל עוד ועוד, יושב, עומד, הולך מדבר ומתבגר, והכל "בטבעיות" כמובן, עד שכעבור מספר שנים הוא/היא הופכים לילדים גדולים יותר.

ומה מאפשר לתינוק לגדול? ובכן, אותם זרעים שגדלים ומתפתחים באדמה המאובקת מזינים את הילדים והם נקראים "אוכל". ולא רק שהם שורדים בעזרתם, אלא שהם ממש מוזנים על ידם ובסופו של דבר נעשים אנשים בוגרים.

אם יצור מהחלל (נניח מכוכב מאדים) שאינו יודע איך ה"טבע" פועל ויתבונן בכל זה, הוא יגרד את ראשו ויתפלא מאוד מאוד ממה שתספרו לו. כי איך דבר כל כך קטן ("זרע" – כפי שהוסבר לו) נזרע באדמה מלאה אבק, עלים, לכלוך וכו', וכעבור זמן רב מוט חום עם כמה דברים ירוקים עליו יוצא מתוך שלוחה חומה ועבה (ככל הנראה זה מה שאנו מכנים "עץ") מופיע במקום בו נזרע הזרע?! ואז, עיגולים בגווני אדום מוזרים מאוד נתלים על המוטות, או על ה"עץ", וכאשר הם נתלשים מהעץ הם הופכים למאכל מדהים. אפשר לאכול אותו כפי שהוא, או לסחוט אותו למיץ בריא, או להכין ממנו עוגה טעימה… בני אנוש קוראים לו "תפוח". איזה שם מוזר יש לדבר העגול הזה?

ואם תספרו ליצור הזה שהעגול-העגול המוזר והמשונה הזה נקרא "תפוח", ועוד כמה "דברים" שאף להם יש שמות מוזרים ומשונים ניתנים לילדים כאוכל, וה"דברים" האלה מאפשרים להם לגדול – הוא יסתכל עליך במבט חשדני מאוד. הוא יאמר לך שאתה מטורף ואתה צריך אשפוז באיזו מחלקה… אחרי הכל, מהמקום ממנו הוא בא, יצורים שכמותו גדלים ומתפתחים בדרך שונה לגמרי.

טוב, אתה תאמר שהיצור הזה לא יודע איך דברים מתנהלים בעולם הזה, אבל אנחנו כן – זה הטבע… אבל האמת היא, זה הכל השם! השם יתברך הוא שהחליט לנהל את העולם בדרך מיוחדת זו. הוא גם יכול היה "להחליט" להאכיל אותנו בדרכים אחרות (כמו שהציפורים עושות: משליכות תולעים לפה של גוזליהן), או שהוא יכול היה פשוט לייצר תינוק מושלם לכל הדעות. ולמרות שדבר נראה תדיר אין זה מפחית את ערכו כנס!

זהו הנס שהשם עושה והמאפשר לזרעים להחזיק מעמד ולהתפתח באדמה, ואז לצמוח ולהיות חלק מהאוכל שלנו והאוכל של התינוקות, המסייע להם לגדול. אך למרות זאת נשאלת השאלה – מדוע השם מסתיר את הניסים שהוא עושה איתנו בכל יום?

התשובה לכך היא: מכיוון שהשם רוצה שתהיה לנו בחירה – שנהיה מסוגלים לבחור האם להכיר בכל מה שהוא עושה עבורנו או לא. מסיבה זו הניסים היומיומיים אינם "גלויים", אלא אם כן אנו בוחרים לראות אותם.

הסתרת הניסים שהשם עושה יכולה להידמות לכל דבר חדש או שונה. כל תופעה חדשה שאנו רואים היא סיבה להתפעלות, כמו הפעם הראשונה שאנו רואים את הזריחה המדהימה או השקיעה. אולם אם נתבונן בשקיעה זו כעל דבר מובן מאליו וכדבר שקורה כל יום – כי ככה זה, זה כבר לא ימשוך אותנו, זה כבר לא יגרום לנו להתפעל, והיא תהיה עוד דבר שקורה סביבנו. עוד חלק מהסביבה ה"טבעית" שלנו.

ברוך השם שאנו מסוגלים לזהות ולהודות להשם על הניסים הגלויים, כמו אלה שחווינו עד לא מספר שבועות במלחמה בעזה. אולם עלינו לחנך עצמנו לזהות ולהעריך את הניסים הרגילים והטבעיים שקורים סביבנו ולנו, בכל רגע ורגע.

כשנהיה מודעים לניסים הנסתרים והרבים שהשם ממטיר עלינו, נוכל לעבוד את השם כמו שאנו צריכים לעשות – ונעריך גם את תפוח האדמה, הכל כך מובן מאליו, כפלא של השם יתברך.

הבה נודה להשם מעומק ליבנו "על ניסיך (שאתה מגלה) שבכל יום", והבה לא נשכח את הנס הגדול ביותר – שהשם מחדש בטובו בכל יום תמיד את מעשה בראשית!

עכשיו זה באמת נס בשבילך!!