נשק אחר

אנחנו נמצאים בדור שמלחמתם
של היוונים ניטשת בתוקף ועוז, אבל
יש כוח במעטים ובטהורים לעמוד
נגד כל העולם. איך? עם נשק אחר.
 
 
במהלך ההיסטוריה היהודית היו מלחמות רבות וניצחונות רבים שלא מציינים אותם בימים מיוחדים לדורות עולם. מה יש בו בניצחון על היוונים שגרם לחכמינו הקדושים לציין אותו מידי שנה בשמונת ימי הלל והודאה לדורי דורות?
 
אם המן הרשע היה האב והמודל לכל הצוררים שניסו להשמיד את הגוף של עם ישראל במהלך הדורות, הרי שתרבות יוון היא האב והמודל לכל התנועות והאומות שניסו להשמיד את הרוח בעם ישראל ולהרחיקם מדתם ואמונתם. המלחמה שהכריזו מתתיהו ובניו על היוונים הייתה מלחמה רוחנית. היוונים לא רצו להרוג את עם ישראל, הם רק רצו לקרוע את עם ישראל מאמונתו. "כתבו לכם על קרן השור שאין לכם חלק באלוקי ישראל". הם רצו שעם ישראל ישתלבו בתרבות היוונית "ככל הגויים בית יהודה", חלילה. חז"ל הקדושים מלמדים אותנו שכל המחטיא את חברו קשה מן ההורגו, שההורגו, בעולם הזה, יש לו חלק לעולם הבא. והמחטיאו, הורגו בעולם הזה ולעולם הבא. ההורגו – הורגו רק מחייו בעולם הזה, אבל בעולם הנצח יזכה לחיים טובים כדין הנהרגים על קידוש השם שאין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתם, אבל המחטיאו גורם לו רעה כפולה ומכופלת גם בעולם הזה וגם בעולם הבא.
 
מאמרים נוספים בנושא:
ניסים כל השנה
כל דבר הוא נס
להבה זעירה ונצחית
הנר שלי
 
אנו אומרים בכל בוקר בתפילה "ותצילנו מאדם רע ומחבר רע ומשכן רע" וכו'? מהי ההגדרה של 'שכן רע'? שכן שמציק, צועק, מקלל, מצער ומפריע לא נקרא שכן רע. מי שיש לו אמונה, יודע שהשכן הוא רק מקל בידיו של הקב"ה לעורר אותו לתשובה, והוא מתעורר לתקן את הדרוש תיקון ומקבל הכל באהבה. שכן רע וחבר רע הם אלו שמחטיאים את האדם ופוגעים לו ביראת השמים שלו ומרחיקים אותו מדרך האמת. ואדרבא, הידידות של הרשעים מסוכנת הרבה יותר מאשר שנאתם. זה שלאדם יש יצר רע והוא עובר עבירות, זה בודאי גרוע מאוד, אבל עוד נסבל. אך אם הוא גם מחטיא אחרים זה כבר עניין אחר לגמרי. הוא יורד לדיוטא התחתונה ביותר. הוא נכנס להגדרה של 'מסית' שהתורה הקדושה אומרת: "לא תחמול ולא תכסה עליו" ולא מרחמים עליו בשמים, אסור לדון אותו לכף זכות, כפי שחז"ל לימדו אותנו שאין מלמדים טענות לזכות המסית את חברו לדבר עבירה, הוא חוטא ומחטיא וחטא הרבים תלוי בו, והוא נעשה אוייב של עם ישראל שעליו מתפללים בתפילה שלוש פעמים ביום "וכל אויביך וכל שונאיך מהרה ייכרתו", כי אם עם ישראל מקיימים את התורה אין לאויבים הגשמיים שום כוח להילחם בו, ורק על ידי שמחטיאים את עם ישראל ניתן כוח גם לאויבים בגשמיות להילחם בו. אך אם עם ישראל לא היו נופלים ברוחניות הם גם לא היו נופלים בידי אויבים הגשמיים, לכן כשאומרים את ברכת 'ולמלשינים אל תהי תקווה' בתפילת 'שמונה עשרה' צריכים לכוון על כל מחטיאי ישראל, שהם האויבים האמיתיים הגורמים לעם ישראל את כל הצרות.
 
זו העצה הרעה שנתן בלעם לבלק שיחטיא את עם ישראל עם בנות מואב ואז יוכל להזיק להם גם בגשמיות. מי שנופל למדרגה הנמוכה של מחטיא הרבים נכלל בקללה הנוראית הזו של "וכל אויביך וכל שונאיך מהרה ייכרתו", וכמו שאנו לומדים מבלעם "אלוקיהם של אלה שונא זימה", עיקר האויבים הם אלה שמכשילים את עם ישראל בפגם הברית, וגורמים לכל המלחמות וההריגות כמו שכתוב: "חרב נוקמת נקם ברית".
 
חז"ל ידעו היטב שמלכות יוון שביקשה להחטיא את עם ישראל – זה לא אירוע היסטורי חד פעמי, אלא מלחמה תמידית עד הגאולה השלמה, ושזו קליפה העומדת נגד עם ישראל להסיתו ולהדיחו מדרך השם ועל ידי זה לגרום לישראל את הרעות הגדולות ביותר. ההתייוונות החליפה פעמים רבות שמות וסגנונות, אבל תמיד היו ויהיו מתייוונים שינסו לגרור את עם ישראל ולדרדר אותו מטה, להעביר את בני ישראל על דתם. לכן עלינו לעמוד על המשמר ולהבין מה ניתן לעשות כדי לשמור על פך השמן הטהור.
 
חז"ל הקדושים נתנו לנו גם את התרופה והפיתרון כנגד כל הרוחות הרעות והזרות שבעולם, ותיקנו לנו שמונת ימי הלל והודאה. מהו האור הגדול שיכול לגרש את כל החושך? מהו התריס שיכול להגן על בית ישראל מכל המחטיאים? מה יכול להציל אותנו מרוח ההתייוונות? רק אור התודה וההודאה.
 
עושים מסיבה מהתודה
גם בלי התפוח
ועת לומר תודה
אבא, כמה מילים מרועי, הבן שלך
 
ונשאלת השאלה, למה? מה הקשר? תמיד שאלתי את עצמי מה הקשר בין קליפת יוון לבין ההלל וההודאה. הרי, אם רוצים להודות על הנס מספיק לקבוע יום אחד שבו יאמרו הלל, אולם חז"ל קבענו שמונה ימים של חנוכה – לחנך את עצמנו באמירת הלל, שירות ותשבחות – שזו עבודה שלמה של חינוך עצמי דרך ההלל וההודאה. בכל זאת, מה הקשר בין זה לבין תרבות יוון על כל צורתיה?
 
כאשר חז"ל הקדושים התעמקו וירדו לשורש הבעיה, הם רצו להבין מהו הגורם לכל ההתייוונות, כיצד יתכן שיהודי שאומר כל בוקר 'ברוך שלא עשני גוי' 'שהבדילנו מן הטועים' 'שבחר בנו מכל העמים' ילך ביום לא  בהיר אחד ויחליט להתייוון. זה מעיד על חיסרון פנימי. ומה גורם לזה? התשובה היא, שהוא אומר את התפילות מהפה ולחוץ ואין לו הערכה אמיתית לזכות העצומה להיות יהודי ולקיים תורה ומצוות, לכן המלחמה היא רק על כך שכל אחד לחנך את עצמו להודות ולהלל ולעשות את כל עבודתו הרוחנית מתוך הערכה עמוקה לזכות שיש לו, ואנו צריכים בכל שנה ושנה לחנך את עצמנו היטב בכוח האור של חנוכה לחיות את דרך ההלל וההודאה, ולהמשיך את זה לכל השנה כולה.
 
אנחנו נמצאים בדור שהמלחמה של היוונים ניטשת בתוקף ועוז, אבל יש כוח במעטים ובטהורים לעמוד נגד כל העולם רק בדרך ההלל וההודאה. בחינוך שלנו את עצמנו, את ילדינו, ולימוד הסובבים אותנו על חשיבות התודה. זה החיסון החזק ביותר כנגד קליפת ההתייוונות, כי אור התודה הוא האור שיכול לגרש את כל החושך הנורא של קליפה זו.
 
התורה מספרת לנו על התנהגותו של יוסף הצדיק במצרים – בעבדות ובכלא, עליו נאמר "איש מצליח". ומסביר המדרש: היה "גבר קפוז" – אדם שמח, קופץ ורוקד כל היום. אפילו בבית האסורים היה יוסף בשמחה גדולה וסחף את כל סביבתו לשמחה. לכן באותו בוקר, כאשר ראה את שר המשקים ושר האופים בפנים זועפות, התפלא מאוד ואמר להם: מדוע פניכם רעים היום? כך זכה יוסף הצדיק לחן וחסד בעיני אלוקים ואדם. יוסף הצדיק והצדיקים שבכל הדורות מלמדים אותנו שהשמחה שלנו בכל מצב היא סוד ההצלחה וסוד קיומנו ככבשה בין שבעים זאבים, והשמחה הזו היא שהגנה על יוסף בבור הכלא ומהשפעות רעות על כס המלוכה, היא ששמרה על בניו אפרים ומנשה וזיכתה אותם לגדול ולהיות שבטי י-ה בתוך טומאת מצרים. זה גם המסר של חג החנוכה, הבא עלינו לטובה, שכל יהודי יכיר ויעריך את האור ואת הטוב שבנשמתו ויודה לבורא עולם מתוך שמחה אמיתית, כך לא רק שנזכה להיות מוגנים מההשפעות הזרות, אלא שנזכה גם להאיר לכל העולם כולו את אור האמונה, ונזכה במהרה לאור חדש שיאיר על ציון וירושלים ולגאולה השלמה, אמן.