עולה ויורד

פטיש היו"ר יכול להכות שוב על השולחן
והכל יחזור על מקומו. בין אם הכסף יוחזר
לי או לא, זה כבר ממש לא משנה. את
התקופה הזו תמיד אזכור כ"מתנה שאלוקים
נתן לי".
 
 
אדם נכנס לרכב, מתניע ונוסע לירושלים. הוא יוצא מתל אביב לכיוון מזרח. כל קילומטר שהרכב נוסע על הכביש, בעצם, מקדם אותו אל עבר עיר הקודש, מזרחה.
 
עוד אדם נכס לחללית. הוא מתחיל את המסע שלו בתל אביב ונוסע לכיוון מזרח. באותו זמן שלוקח לנהג להגיע לשער יפו בתנועה הפקוקה והלוחצת בכביש, הטייס של החללית מספיק להקיף את העולם ונוחת על הגג של מלון לאונרדו פלאזה בירושלים, דקות ספורות מהכותל המערבי.
 
אם היעד זהה וההגעה אליו נעשתה באותו זמן, האם הוא יכול להתווכח שבטיסה לכיוון מזרח גם הוא התקדם?
 
אדם טס עם חללית לכוכב מאדים. הספירה לאחור מראה 'אפס', ההצתה מוכנה, והופ… הוא נדחף למעלה. עולה ועולה עד שמגיע לחלל. ברגע שמגיע למאדים, הוא נוחת בקוטב הדרומי של מאדים.
 
האם הוא עלה למעלה או ירד למטה?
 
התנ"ך מספר לנו על יהושפט מלך יהודה שהגיע אל מלך ישראל: "וירד יהושפט מלך יהודה אל מלך ישראל" (מלכים א-כב, פסוק ב). "וירד" מילה קצת מטעה, מכיוון שמלכות ישראל נמצאת צפונית למלכות יהודה. אולי הכתוב מצביע על כך שלמלכות יהודה יש את ירושלים, ולמלכות ישראל אין. אם כן, הייתה זו ירידה וצמצום רוחני לכל מי שעזב את ירושלים, כמו שהיום מתייחסים לכל מי שעוזב את ירושלים (או את ארץ ישראל) כאל יורדים, אנשים שיורדים מטה, אפילו אם הם הגיעו לקצה הכי צפוני של אמריקה או קנדה, שנמצא צפונית לארץ ישראל.
 
ביקום האינסופי ורב-הממדים האם עלייה וירידה, קדימה ואחורה – הם באמת כאלה? מה שאנחנו אומרים?
 
יש לי חבר. הוא סטודנט בפקולטה לאמונה (אל תצחקו). לפני חמש שנים הוא זכה בסכום כסף גדול מאוד. לא משנה כמה הוא הרוויח, כמה השקיע וזכה, תמיד הוא התייחס לזה כ"מתנה שאלוקים נתן לי".
 
לפני שנה, בערך, הוא איבד את רוב הכסף. הנכסים בהם השקיע את רוב כספו איבדו את ערכם. כך, במו עיניו ובלי יכולת לעשות דבר, הוא ראה איך החסכונות שלו נסדקים ויורדים לאבדון. חשבתי שהוא יישבר לרסיסים.
 
והוא כמעט נשבר. במשך זמן מסוים נראה שהמצב רק מחמיר עוד יותר. שיער אפור החל לעטר את ראשו וכמה קמטים 'קישטו' את פניו בפעם הראשונה בחייו.
 
ואז, לפני כארבעה חודשים, נראה שהוא 'חזר לחיים'.
 
חשבתי שהוא קיבל, איכשהו, את כספו שאבד בחזרה.
 
"לא, דב", הוא אמר לי. "אני עדיין באותו מצב. פשוט גיליתי שכל מה שבורא עולם נתן לי בזמן הזה הרבה יותר יקר-ערך מכל הכסף שהוא נתן לי לפני כמה שנים.
 
"ברגע שהתחלתי לאבד את הכסף, הרגשתי שאני בפאניקה. זאת התגובה הראשונית שחוויתי. כל יום הייתי בודק את המניות, וכל יום ראיתי איך אני מאבד מהן עוד נתח. לא רציתי למכור, אז חודשים על גבי חודשים, יום אחרי יום, העברתי בצפייה מורטת עצבים איך הכסף פשוט נעלם. ההון הקטן הזה אפשר לי ללמוד חצי יום ולעבוד במקום עבודה שיתאים לי. אתה מבין, זה לא רק שהכסף נעלם, אלא החיים שגדלתי לאהוב.
 
"תמיד הזכרתי לעצמי שהכל לטובה ושאלוקים רוצה שאשפר משהו בתוכי. הוספתי עוד זמן לתפילה האישית (התבודדות). הוספתי יותר זמן ללימוד. התחלתי להתמקד בהלכות שמירת הלשון. התחלתי לאזן את אכילת היתר שלי. עשיתי הרבה שינויים בחיים שלי, ועדיין, שום דבר לא קרה. אלוקים פשוט סירב להחזיר את הכסף. רתחתי".
 
אני זוכר את הלחץ על הפנים שלו.
 
"הכסף שאיבדתי בהשקעות האלה היה ניסיון שהשם שלח לי", אמר לי. "הוא רצה ממני משהו. הוא גם לא אמר לי מה הוא רוצה, לכן הייתי צריך לעבוד קשה כדי לגלות מה הוא רוצה ממני. אז קיבלתי על עצמי לקום מוקדם יותר. ניסיתי לפצות ולפייס אנשים שפגעתי בהם בעבר. התחזקתי בכוח התפילה. בקיצור, דחפתי את עצמי קדימה, הרבה מעבר למה שאדם מודע למה שהוא מסוגל לעשות עם עצמו.
 
"והמשכתי להפסיד עוד ועוד כספים. אז שפכתי את ליבי לפני השם. התחננתי. וגם צמצמתי את כל הלוקסוס שהתרגלתי אליו.
 
"ואז, בהבזק אחד, הכל נגמר".
 
בטח הוא קיבל את הכסף בחזרה. השם גאל אותו כהרף עין.
 
"לא דב, אני עדיין 'בקו האדום', אבל השם בהחלט גאל אותי. בוקר אחד התעוררתי והסתכלתי על המראה. היה שם מישהו אחר שלא הכרתי. מישהו שהיה לי מאוד נעים להכיר. בכל הימים שבהם אלוקים לקח ממני את הכסף – הוא בעצם נתן לי. כל כך הרבה דברים שיפרתי בעצמי עד שהפכתי לאדם חדש. ומכיוון שהיה זה הכסף שלי על כף המאזניים, והייתי כל כך מיואש, האנרגיות והנכונות שהשקעתי בעבודה על עצמי הייתה הרבה מעבר למה שאני מכיר, הרבה מעבר לכל הפעמים בהן רציתי והשתדלתי. מבלי לדעת, עברתי שינוי מדהים בחיי. גיליתי שאני יכול להגיע לכל דבר שאני עושה בריכוז והתלהבות עצומה.
 
"אלוקים לא לקח ממני כלום. הוא נתן לי עוד דרכי גישה לנשמה שלי. אולי כל זה היה, כמו שאומר ה"חובות הלבבות", ניסיון אחד גדול מבית דין של מעלה. פטיש היו"ר יכול להכות שוב על השולחן והכל יחזור על מקומו. בין אם הכסף יוחזר לי או לא, זה כבר ממש לא משנה. תמיד אזכר בתקופה הזו של חיי כ"מתנה שאלוקים נתן לי". על כל רגע, מעכשיו ממש, יש לי את ההזדמנות להוציא עוד ועוד מתוכי ומחיי".
 
הגמרא מכנה את הכסף בשם 'זוזים'. כלומר, 'משהו שתמיד זז'. אנחנו אף פעם לא מחזיקים אותו בידיים. לפני שנולדנו, לא היה לנו שקל ביד. אחרי שניפטר מהעולם, לא נוכל לקחת את הכסף איתנו. וכל זמן שאנו כאן, הכסף לא נשאר אף פעם במקום אחד. אנו נבחנים תמיד, ולרוב, זה מלווה בהרבה קשיים. לכולנו יש זמנים בהם קשיים כלכליים הם מנת חלקנו.
 
אבל מה קורה כשתקופה קשה בחיים היא באמת מתנה שאלוקים נותן לנו? המתנה הכי נפלאה שאפשר לתאר?
 
כי אולי למטה זה בעצם הכי למעלה?