עולם הפרסום

אם חשבתם שעולם הפרסום שייך רק לתקופה בה אנו חיים, אז טעיתם ובגדול. המפרסם הראשון עלי אדמות היה לא אחר מאשר אברהם אבינו בכבודו ובעצמו, והמפורסם הראשון, שהתפרסם בעקבות פרסום של בשר ודם הוא… בורא עולם!
 
מי שמכיר את עולם הפרסום, או לפחות מתעניין בו קצת, יודע שהחיים שם לא קלים. עובדים קשה מאוד כדי לפרסם את הדמות או המוצר שרוצים להכניס לתודעת הקהל. לאברהם אבינו, כמו שאתם בוודאי מבינים, לא היו את כל אמצעי הפרסום שאנו מכירים, בטח לא רשתות חברתיות, מסכי קולנוע או טלוויזיות, רדיו וכדומה. הדרך לפרסם את בורא עולם הייתה הפצה – להפיץ את שמו של בורא עולם בכל מקום אליו הגיע, או כשאנשים הגיעו אליו. מפה לאוזן, זו הייתה השיטה. זו הסיבה שבורא עולם בחר באברהם אבינו להיות ראש העם הנבחר, אבי אומת היהודים.
 
וכמו האבא, כך גם הילדים. וזה לא רעיון בעלמא, אלא משימה נדרשת, צו השעה, לכל אחד מילדיו של הבורא. זה הייחוד האמיתי של אברהם וזרעו – לגלות כבוד שמים בעולם. והיום, זה הרבה יותר קל ופשוט!
 
מאמרים נוספים בנושא:
משרד הפרסום של אלוקים
הסכם עם הקב"ה
חובת  ההפצה
ככה בונים מסע פרסום?
 
אחרי ה"לך לך" המפורסם, אותה הליכה שנשמעת עד היום לכל אחד מאיתנו – לקום וללכת אל עצמנו, אנחנו צריכים לבקש שמעשינו יהיו כמעשי אבותינו, להתבונן בדרכו של אברהם אבינו וליישמה הלכה למעשה בחיים האישיים שלנו. זו סיבה מספיק טובה וחשובה לשים לנגד עיניו את דברי הרמב"ם, המבאר מהי המהות של ההילוך של אברהם אבינו שהלך ממקום למקום ומכנה אותו "עמודו של עולם", וזו לשונו: "והתחיל (אברהם אבינו ע"ה) לעמוד ולקרוא בקול גדול לכל העולם ולהודיעם שיש שם א-לוה אחד לכל העולם ולו ראוי לעבוד. והיה מהלך וקורא ומקבץ העם מעיר לעיר ומממלכה לממלכה עד שהגיע לארץ כנען והוא קורא שנאמר: 'ויקרא שם בשם ה' א-ל עולם'. וכיוון שהיו העם מתקבצין אליו ושואלין לו על דבריו, היה מודיע לכל אחד ואחד כפי דעתו עד שיחזירהו לדרך האמת, עד שנתקבצו אליו אלפים ורבבות והם אנשי בית אברהם ושתל בליבם העיקר הגדול הזה וחיבר בו ספרים והודיעו ליצחק בנו. וישב יצחק מלמד ומזהיר. ויצחק הודיע ליעקב ומינהו ללמד וישב מלמד ומחזיק כל הנלווים אליו. ויעקב אבינו לימד בניו כולם, והבדיל לוי ומינהו ראש והושיבו בישיבה ללמד דרך ה' ולשמור מצוות אברהם. וציווה את בניו שלא יפסיקו מבני לוי ממונה אחר ממונה כדי שלא תשכח הלימוד. והיה הדבר הולך ומתגבר בבני יעקב ובנלווים עליהם ונעשית בעולם אומה שהיא יודעת את ה'".
 
לא רק שהקב"ה בחר באברהם כאבי האומה בגלל ההפצה שעשה, אלא שיצירתו של עם ישראל כולו נבעה מתוך אותה הפצה אדירה שעשה. הוא עמוד האמונה ועמוד פרסום האמונה בעולם, ומצד שני הוא עמוד החסד, ושני דברים אלה הם דבר אחד – מידת החס והאהבה שבערה באברהם אבינו היא זו שהביאה אותו לא לנוח ולא לשקוט, אלא לנצל כל רגע בחייו לפרסם את האמונה בעולם. ומצד שני, פרסום האמונה בעולם היא שלמות מידת החסד, כי אין צדקה וחסד בעולם כמו מי שזוכה לקרב אנשים תחת כנפי השכינה הקדושה.
 
ולא רק, אלא שזו אחת המצוות הבסיסיות ביותר של אהבת הבורא, כמו שכותב הרמב"ם בספר המצוות, במצווה אהבת השם: "זאת המצווה גם כן כוללת שנהיה קוראים לבני האדם כולם לעבודתו יתעלה ולהאמין בו, וזה שאתה, כשתאהב איש אחד, תספר בשבחיו ותרבה בהם ותקרא בני האדם לאהוב אותו וזה על דרך משל, כן כשתאהב אותו יתעלה באמת כאשר הגיע לך מהשגת אמיתתו, אתה קורא בלי ספק הסכלים והפתיים לדעת ידיעת האמת אשר ידעתו. ולשון ספרי 'ואהבת את ה'' – אהבהו על הבריות, כאברהם אביך, שנאמר: 'ואת הנפש אשר עשו בחרן' ורוצה לומר, כמו שאברהם מפני שהיה אוהב, כמו שהעיד הכתוב 'אברהם אוהבי' וזה בעוצם השגתו קרא בני האדם להאמין בה' מרוב אהבתו, כן אתה אהוב אותו עד שתקרא אליו בני האדם". הרי שזה חיוב מוחלט מתרי"ג המצוות.
 
החונן לאדם דעת זיכה אותי להמחיש את זה במשל נפלא: משל לשני ידידים, אחד עשיר מופלג בעל לב רחב והשני אדם פשוט ודל אמצעים. יום אחד שמעו שני החברים שחבר קרוב ומשותף לשניהם עובר תקופה קשה ופקדו אותו אסונות גדולים ועכשיו שרוי בצער נורא, במצוקה כלכלית גדולה ובחובות עצומים. שני החברים החליטו ללכת אליו לחזק ולנחם אותו. סיפר להם החבר את כל מה שעבר עליו, והדבר נגע לליבם. החבר העני הוציא מכיסו חוברת קטנה של דברי חיזוק באמונה ונתן לחברו השבור, ואילו החבר העשיר נכנס לעובי הקורה והחליט לסגור לחבר האומלל את כל החובות, וגם – לתת לו סכום אדיר בעזרתו יוכל להשתקם, לשבת על התורה ועל העבודה בנחת ובשלווה כל ימי חייו ולחתן את כל צאצאיו בכבוד.
 
אולי גם זה יעניין אתכם:
אלוקים לא יוצא להפסקת קפה
בבית של  אלוקים
האויבים של  אלוקים
כי שם  האלוקים
 
אחרי ה-120 של השניים, הם עלו לבית דין של מעלה. ושם, בבית הדין, התרשמו מאוד מהמעשה האצילי והמרשים של העשיר, מיליון דולר לצדקה זה לא סכום שהולך ברגל, ופסקו לו שכר רב בעולם העליון. אלא שהעשיר הביע פליאה עצומה על כך שחברו העני, שהחלק שלו במעשה היה הרבה יותר קטן קיבל שכר פי אלפים ורבבות ממנו. ולא רק שהוא קיבל שכר כזה, אלא שהשכר הזה מתעצם ומתגבר מאליו. העשיר רץ לחברו ושאל אותו מה הוא נתן לחברם המשותף שהוא מקבל שכר כזה עצום. והעני השיב שנתן לו חוברת קטנה של דברי חיזוק. העשיר התעניין כמה עלתה החוברת הזו, והעני השיב שהיא עלתה לו חמישה שקלים, לא יותר.
 
מיד הקים העשיר זעקה גדולה בבית דין של מעלה, מה קורה פה? וכי זה עולם האמת?!? זה הצדק והיושר??? הוא הרי נתן מיליון דולר ואילו חברו העני נתן רק חמישה שקלים! מישהו מוכן להסביר?!? רעש גדול נעשה בבית הדין של מעלה. כשסיים לטעון ולנסות לחקור ולברר, נאמר לו בבית הדין: אכן, יש לך זכות גדולה ועצומה, אך דע לך, שאתה לא נתת אפילו חלקיק ממה שנתן חברך העני. הוא נתן לו דבר גדול שאין לו שיעור וערך. חוברת קטנה בשווי חמישה שקלים שהפכה את חייו וחיי ילדיו וזרע זרעו עד סוף כל הדורות. הוא הכיר את בורא עולם, התחזק באמונה, למד להאמין שהכל לטובה ומהשם, שאין שום רע כלל בעולם. הוא גם למד לדבר עם בוראו, לאהוב אותו ולהתקרב אליו. עכשיו גם הילדים שלו מקרבים את עם ישראל ועוסקים בהפצה. זו הסיבה שאי אפשר לאמוד את שכר חברך. ואין מה לומר, השכר הזה רק הולך וגדל, מתעצם ומתגבר מכיוון שכל הזכויות של החבר וילדיו וכל זרעיו הבאים אחריו שייכים לו ונזקפים לזכותו. אין צדקה וחסד כצדקת קירוב רחוקים. אין דבר בעולם שמתקרב למעלת ההפצה!
 
וזה לא משל בעלמא! זו האמת לאמיתה. כי אין גבול למעלת ההפצה. אין סוף למעלת זיכוי הרבים. וקצרה היריעה מלהכיל את כל המקורות שמדברים על מעלת ההפצה ובמה זוכה האדם שעוסק במלאכת קודש זו, הוא וזרעו הבא אחריו. אך מקור אחד כן אציין – דבריו המפורסמים של הזוהר הקדוש, ובזה נזכה להתבונן על סולם העדיפויות שלנו בחיים, היכן ממוקמת ההפצה בסולם הזה, וכמובן לשים אותה במקום הראשון.
 
"תא חזי, כל מאן דאחיד בידא דחייבא, ואשתדל ביה, למשבק אורחא בישא, איהו אסתלק בתלת סילוקין, מה דלא אסתלק הכי בר נש אחרא, גרים לאכפייא סטרא אחרא, וגרים דאסתלק קודשא בריך הוא ביקריה, וגרים לקיימא כל עלמא בקיומיה לעילא ותתא, ועל האי בר נש כתיב: "בריתי הייתה אתו החיים והשלום". וזכי למחמי בנין לבנוי, וזכי בהאי עלמא, וזכי לעלמא דאתי, כל מארי דינין, לא יכלין למידן ליה בהאי עלמא ובעלמא דאתי, עאל בתריסר תרעי, ולית מאן דימחי בידיה. ועל דא כתיב, "גיבור בארץ יהיה זרעו דור ישרים יבורך. הון ועושר בביתו וצדקתו עומדת לעד. זרח בחשך אור לישרים" וגו'. וזה תרגום מילות הזוהר הקדוש: "בוא וראה, כל מי שאוחז ביד הרשע ומשתדל בו לעזוב דרכו הרעה, הוא עולה בשלוש עליות מה שלא עולה כך שום איש אחר. הוא גורם לכפות את כל כוחות הסטרא אחרא שהם כוחות הרוע בעולם, גורם שמתעלה הקדוש ברוך הוא בכבודו, וגורם להעמיד כל העולם בקיומו למעלה ולמטה. ועל האיש הזה כתוב: "בריתי הייתה איתו החיים והשלום" (כי תחילת הפסוק היא "ורבים השיב מעוון" כמבואר בזוהר לפני כן) וזוכה לראות בנים לבניו, וזוכה בעולם הזה וזוכה לעולם הבא. כל בעלי הדינים לא יכולים לדון אותו בעולם הזה ובעולם הבא. נכנס בשנים עשר שערים ואין מי שימחה בידו. ועליו כתוב: "גיבור בארץ יהיה זרעו דור ישרים יבורך. הון ועושר בביתו וצדקתו עמדת לעד. זרח בחשך אור לישרים" וגו'. וכן אומר הזוהר שצריכים לרדוף אחרי החוטאים כדי להחזירם בתשובה.
 
מדברים אלה אפשר להבין את העוצמה והמעלה החשובה של ההפצה, דברים שהובילו את אברהם אבינו לעסוק בהפצה יום ולילה, לרוץ ממקום למקום, ועל ידי זה להתעלות ולזכות שזכותו עומד לעד, עד שהיום אנו אומרים שלוש פעמים ביום "מגן אברהם" בתפילת שמונה-עשרה. מסירות נפש זו היא מודל וחיקוי לכל אחד מילדיו של אברהם אבינו, לא לעשות שום חשבון של טרחה וממון או בזבוז זמן – כי הכל שווה! זה הרווח האמיתי והנצחי של האדם בעולם האמת, השכר האינסופי ש"עין לא ראתה זולתך". מהפירות הנפלאים הוא בהחלט יזכה ליהנות עוד בעולם הזה – ברוחניות ובגשמיות, כי מי שמשפיע הקב"ה נותן לו עוד כוחות להשפיע. אסור לנו להסתפק בהתכנסות שלנו בעצמנו, בתיבה, ולחשוב שאם נזכה את עצמנו בזה נצא ידי חובה, לא! צריך ללכת ולכתת רגליים בבחינת "לך לך" – ללכת כל הזמן, לא לנוח ולא לשקוט, בפרט בדור הזה שמתקיימים בנו כל הסימנים של דור עקבתא דמשיחא, וכבר כלו כל הקיצין ואנו מצפים להיוושע ישועת עולם.
 
ומה יקרב את הגאולה? ההפצה! קירוב הרחוקים! החסד והאהבה העצומים האלה שאדם מרעיף על אנשים שהוא אפילו לא מכיר. וכל פעולה, אפילו הקטנה ביותר, בעניין זה עושה רושם גדול מאוד בשמים ויכולה להכריע את הכף של כל עם ישראל לטובה. ויהי רצון שהקב"ה יהיה בעזרנו על דבר כבוד שמו, ונראה בקרוב שכל אשר נשמה באפו יאמר "ה' אלוקי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה", אמן.