עשירון העושר או האושר?

"היה צנוע ותישאר גדול, היה כפוף ותישאר ישר, היה ריק ותישאר מלא, היה בלוי ותישאר חדש!"

כולם משקיעים בחינוך.

חלק גדול מהמשכורת מיועד לחינוך ילדים (בתי ספר, תיכונים ועוד). חלק אחר מהמשכורת מיועד לחינוך גופני (חדרי כושר, נעלי ספורט ואביזרי ספורט שונים). משאבים רבים מנוצלים לחינוך להשכלה גבוהה (מכללות, אוניברסיטה ולימודי מקצוע שונים).

בכל שנות הלימודים שלנו ובכל מקומות הלימוד שלמדנו שם, אני לא זוכרת ששאלו אותי או את חברותיי אפילו פעם אחת על הרגשתנו, האם אנו שמחות? מה טוב ומה קשה לנו? גם לא שאלו אותנו איך בבית?…

מה כן שאלו?

שאלו מה המקצוע של ההורים? כמה אחים ואחיות יש? כמה חדרים יש בבית? והתעניינו גם לאיזה עשירון אנחנו שייכות! אבל מעולם לא בדקו באיזה עשירון של אושר אנחנו נמצאות!

ההתעלמות מתחושות האושר, שביעות הרצון והשמחה קיימת לא רק במוסדות החינוך, לא רק במשפחות רבות, לא רק בישראל, אלא בעולם כולו!

בכל העולם יש ריצה עדרית, ריצה שמטרתה להשיג יותר, ריצה כדי להוציא יותר מהפוטנציאל שלנו, ריצה מהירה להישגים, ליותר ידע, ליותר מעמד, ליותר… ריצה.

הבעיה היא, שאין נקודת גמר!

הבעיה היא, שאין אזור שאם אליו תגיע תוכל להירגע מהמאמץ, כי מיד קו הגמר יזוז קדימה…

זה דומה לכלב שקשרו לזנב שלו עצם והוא רץ ומסתובב סביב עצמו כדי להשיג את העצם, אבל העצם מתרחקת ממנו כל הזמן.

מאמרים נוספים בנושא:

עשרת הדיברות לחיים מאושרים

וחיו בעושר בלי אושר

בועה של אושר
רגעים של אושר
החלום המושלם
הדרך אל האושר

תחיו את הרגע

עכשיו או לעולם לא

עולם של אהבה

בצעדים קטנים אל האושר

תגיד, אתה מאושר?

איך מגדירים רגעים של אושר
הוא לא נמצא בתוך קופסה

הלחץ להגיע להישגים מגיע לעיתים מהבית, מההורים או מהחברה. לעיתים, זה כמעט "קוד חברתי". הם רוצים את טובת הילד והצלחתו ומסיבה טובה זו דוחפים אותו להגיע ראשון, לשמוח רק כשהוא מצטיין. ואפילו אם אומרים לו כשאינו מצטיין שהם אוהבים אותו, שבשבילם הוא הראשון… התדר שעובר הוא – אכזבת!

וכשהייתה אכזבה, או עצב, מה עשו? נבהלו מרגש כזה והשתיקו אותו באמצעים שונים. ניסו להרגיע ולמסך את העצב. במקרה הטוב, בסוכריה או בשוקולד. במקרים אחרים הורידו את הרגש למרתף, ובמקום להתבונן ברגש ולטפל בנקודה למדו להיות מאופקים, להיות בשליטה. מדי פעם יש התפרצויות והבלון הפנימי מתפוצץ.

אפשר להיות מזכירה, תופרת, קופאית בסופר, רועה צאן, זמר, די.ג'יי, רוקמת, לנקות בתים, להצחיק ילדים, לגדל נענע… אפשר גם להיות איש עסקים, לפתח תוכנות מחשב ייחודיות… העיקר שתעשה מה שאתה שמח ומאושר איתו ללא הסתכלות אל הבחוץ, על מה יגידו או מה יאמרו.

ראיתי כמה פעמים איך הסטיגמה מתנהלת. הגיע אינסטלטור לתיקון, ובשיחה ידידותית התגלה אדם מדהים! אדם משכיל! הוא אומר שהעבודה הזו משאירה לו זמן ללמוד ולקרוא ולשחק עם ילדיו. ברגע הראשון זה מפתיע, כי אנחנו חיים בסטיגמה ודעה קדומה על אינסטלטורים.

ראיתי בבית החולים מנקה, וכששאלתי לשלומו והתפתחה שיחה, גיליתי איש מקסים ונהדר, אינטליגנט ומוכשר. הוא הוציא מהכיס אלבום תמונות קטן עם עבודות הפיסול בעץ שהוא עושה בשעות הפנאי. הוא אמר שעבודת הניקיון משאירה לו "ראש נקי ופנוי" לאומנות. גם במקרה הזה אפשר לטעות ולחשוב שמי שעובד בניקיון, הוא כמו מה שהדעה החיצונית והביקורת אומרת.

על בסיס "מה יגידו" או "אילוצים" הצטרפנו למרוץ עם כולם, וה"אני" שלי פשוט נמחק.

חינוך רוחני מלמד אותנו לחיות ברכות, בלי נוקשות ודרישות. ישנה מטרה להתקדם ולהצליח, אבל בדרך שיהיה לך נעים וטוב להתעורר בבוקר ושתרגיש שמח ומסופק לפני שנת הלילה.

טוב לברר מה אנחנו אוהבים, מה משמח אותנו, איפה אנחנו באים לידי ביטוי ואיפה אנחנו מאושרים. לשלב את זה עם שאר מטלות החיים, מבלי לוותר על הרצון והשמחה!

* * *

עדנה קדוש – אחות טיפול נמרץ, מטפלת ברפואה משלימה רב תחומית. מאמנת ותומכת על פי חכמת המזרח, המערב והחסידות. מורה בשיטת נקודתרפיה. מחברת הספר "49 ימי מסע", להזמנת הספר וסדנאות בריאות: 050-5574065, ednakadosh18@gmail.com וכן באתר www.ednakadosh.com