רק אתה יכול

מה היינו עושים בלי התסבוכות
הקטנות, מנת חלקם של כל יושבי
העולם הזה, ושבלעדיהן החיים היו
משעממים? לשרון רוטר יש תשובה.
 
 
זהו, הלך האוטו. ואיתו כל התיקונים שמשתווים בערכם הכספי לרכב, פחות או יותר. וכך נפלה ההחלטה להתקדם ולרכוש מכונית חדשה שתתאים לצרכי המשפחה המתרחבת.
 
הבעיה היא שאין לנו ממש רזרוות בצד לעסק הלא מתוכנן הזה, לכן אנו מוצאים את עצמנו מעט מבולבלים לנוכח האפשרויות הרבות הקיימות בשוק.
 
שעות של חיפושים באתרי יד שנייה באינטרנט, פנייה לסוכנויות מכוניות, חברות השכרה, מסלולי הלוואות וליסינג, התייעצות עם קרובים ובעלי מקצוע והתעסקות אינסופית בדבר.
 
ועם כל החלומות על מודל חדש ומשודרג, המציאות מגלה שכל האפשרויות שמוצעות לנו למימוש הן לא ריאליות בעליל.
 
אז מה נותר לי לעשות בעיתות מצוקה כמו אלו, כשיד אדם אינה משגת לפתור את התסבוכות הקטנות, שהן מנת חלקם של החיים בעולם הזה ובלעדיהן כנראה היה לנו קצת יותר משעמם?
 
התשובה הברורה היא כמובן להתפלל ולדבר עם השם. וזה מה שאני עושה כבר כמה שבועות בכל פעם שהעניין עולה במחשבה, דיבור ומעשה. אני מדברת, מבקשת, מתחננת, מתבכיינת, מסבירה ואפילו מתלוננת.
 
"אבאל'ה שלי, מה בסך הכל אני מבקשת ממך? צורך בסיסי בעליל, רק חתיכת ברזל מספיק גדולה בשביל לגלגל את כולנו מנקודה א' לנקודה ב' במרחב… ושתהיה בטוחה ולא תתקלקל ותתפרק כל שני וחמישי, אם אפשר. אני מבקשת ממך בבקשה ובתחינה לסייע בידי לממש זאת בקלות. אני לא רוצה לקחת הלוואות גרנדיוזיות שלא אוכל לעמוד בהן. בבקשה, אבאל'ה, תעזור לילדה שלך שאתה אוהב בלי סוף. כי אתה ואני יודעים שרק ממך אני יכולה לבקש ורק אתה יכול לעזור לי. מה זה בשבילך הסכום שאני מבקשת? זה חתיכת כלום מכל השפע שיש בעולם. אתה יודע שאני לא מבקשת לפאר את עצמי, הכל אני עושה בשבילך ולשמך, כי אתה רצית ואתה ציווית. הכל לשם הקיום השוטף של משפחה גדולה וילדים בחינוך דתי שצריך להסיע ולהחזיר, קניות בסופר ונסיעות לשבת לאמא. שמע לתפילתי וענני כי אני צריכה את עזרתך ממש עכשיו! תודה אבאל'ה. אני אוהבת אותך".
 
כך זה נמשך כמה ימים. בינתיים אני מצליחה לסחוב עם האוטו הישן, ובמקביל, אנחנו בשיאו של מסע חיפושים אחרי רכב חדש כשאין לנו שמץ של מושג באיזה נתיב ,מאלו המוצעים לנו, עלינו לבחור. וגם על זה אני מתפללת ומכוונת בברכת השכיבנו "ותקננו מלכנו בעצה טובה מלפניך", ובתפילת עמידה "חננו מאיתך חכמה, בינה ודעת", ובתהילים "ואני בער לא אדע בהמות הייתי עמך ואני תמיד עמך אחזת ביד ימיני בעצתך תנחני ואחר כבוד תיקחני" (עג, כב-כד).
 
ובדיוק ביום שבו אנחנו הולכים לסגור על איזה דיל, שהוא בעצם השכרה של רכב מחברת ההשכרה במחיר סביר, ושנוכל לעמוד בו אך כזה שבסוף התקופה משאיר אותנו בלי רכב ביד, אני מקבלת על הבוקר הודעה שמחכים לי 15,000 שקלים ממקור לא צפוי.
 
מה אומר ומה אגיד? מיד שלחתי את עיניי למעלה בתוספת נשיקה ותודה גדולה. ידעתי שתפילתי נשמעה ונענתה כדי לעזור לי להתחיל להזיז עניינים ולרכוש את הרכב ביתר קלות.
 
אחרי שהיה לי בוקר שמח וצוהל התפניתי לעסוק בנושא אחר שהטריד אותי. הייתי צריכה עזרה ממישהי שהייתי בטוחה שתבוא לקראתי ותעזור לי. אפילו חשבתי שהיא צריכה לעזור, והיו לי אלף תירוצים לגבות את עצמי בדרישה הזו. מהר מאוד, תוך כדי השיחה, היא הבהירה לי שהיא מצטערת אך אינה יכולה לעזור לי ושאין לי מה להתרעם עליה כל כך.
 
ניתקתי את השיחה ונשארתי עם טעם רע בפה. היא, בעצם, אמרה לי שהיא לא חייבת לי כלום, למרות שציפיתי ממנה להבין את מצבי, להתחשב בי ולעזור לי בכל מה שידה משגת…
 
אחרי שההלם והכעס שככו, יצאה מתוך החשכה קרן אור בהירה והזכירה לי שיש קדוש-ברוך-הוא בעולם. עד לפני רגע קט היית אסירת תודה ומלאה בתחושה של קרבת הבורא ובהשגחה הפרטית, ועכשיו, את כועסת כי המציאות לא הסתדרה כפי שחשבת שהיא אמורה להסתדר? שוב פנית לבשר ודם לעזרה במקום לפנות לאותו אחד כל יכול?
 
הרי ניסיון העבר כבר הוכיח את עצמו כל כך הרבה פעמים, שוב ושוב, וניחוחה של חוויית הבוקר עדיין מלווה את צעדייך, לכן זה ברור אין לך מה להתאכזב ולכעוס. גם פה יש השגחה פרטית של הבורא. לא הלך בדרך הזאת? יש רק פיתרון אחד שאת יודעת אותו כבר בעל פה. תתפללי, תדברי, תבקשי, ובטוח שהדברים יסתדרו על הצד הטוב ביותר.
 
תוך שעתיים כבר היה לי פיתרון אחר שאולי, על פניו, נראה לי כברירת מחדל, אבל אין ספק שאם אפעיל את שריר האמונה אני יודעת שזה הפיתרון הטוב ביותר. זה שאבא שלי שבשמים, מי שיודע הכי טוב, בחר במיוחד בשבילי.