שאלת השאלות: טוב או רע?

כולם מתווכחים עד שהם 'זורקים' לך שהם 'אנשים טובים'. ביהדות, אדם הוא לא רק 'טוב' אם הוא לא רוצח, גונב או משקר. אתה צריך לפעול ולעשות טוב. אבל זה לא הכל.

4 דק' קריאה

רבקה לוי

פורסם בתאריך 05.04.21

כולם מתווכחים עד שהם 'זורקים' לך
שהם 'אנשים טובים'. ביהדות, אדם הוא
לא רק 'טוב' אם הוא לא רוצח, גונב או
משקר. אתה צריך לפעול ולעשות טוב.
אבל זה לא הכל.
 
 
כשגרתי באנגליה, היו לי לא מעט שיחות 'מרתיחות' עם אנשים שלא היו מודעים למשמעות האמיתית של המושג 'אנשים טובים'. לרוב, השיחות היו די שבלוניות, זהות, צפויות, כאילו מישהו מנתב אותן לכיוון אחד.
 
באותו תקופה שמרתי כשרות, שבת וגם נתתי מעשר (10% מההכנסה שלי לצדקה) בכל חודש, ותמיד (ותמיד היה זה יהודי…) שהיה צץ פתאום ומתחיל 'לרדת' עלי ועל כל ההרגלים 'המוזרים' האלה.
 
ניסיתי להסביר לו/לה שכיהודים, הקב"ה – מי שתנן לנו את התורה הקדושה, מצווה עלינו לקיים ולשמור את כל המצוות הללו. בנקודה זו השיחה הייתה מגיעה למצבים מאוד מביכים, כי יהודי שלא שומר הרבה מצוות תמיד נמצא בעמדת הגנה מול יהודי שומר מצוות.
 
באחד המקרים, נאמר לי שהעובדה שאני שומרת כשרות מעידה על 'שטיפת מוח' שעשו לי, ושלא נשאר לי שום דבר ממה שנקרא בחירה חופשית. הצביעות שבויכוחים האלה הייתה כל כך מזעזעת שלא פעם נותרתי ללא מילים. ממש כך. אני לא יכולה לספור את הפעמים שאני באמת, אבל באמת, רציתי לאכול מהשוקולד הזה, את הגבינה הזו, להתענג מהדבר הזה – אבל אני לא קניתי או אכלתי, רק בגלל שלא הייתי בטוחה אם זה היה מספיק כשר או כשר בכלל.
 
כל פעם כזו הייתה תרגול במה שבהחלט יש לי – בחירה חופשית. או במילים אחרות, כל פעם הייתה מבחן גדול לראות איך אני שמה את רצון השם קודם לרצון שלי, למה שהייתי מעדיפה לעשות/לאכול/לקנות.
 
ואפילו עכשיו, אין שום ערבות לכך שאת המבחן הבא אצליח לעבור בשלום. בודאי, זה כל פעם עולה דרגה. עכשיו, למשל, יש לי ויכוחים עם עצמי לגבי חלב 'כשר' שהוא לא חלב ישראל. או, שיש לי ויכוחים עם עצמי האם בדקתי את האורז מספיק טוב, לעומת הפעמים בהן לא בדקתי אותו בכלל כשגרתי באנגליה.
 
הויכוחים שהיו לי על שמירת השבת והחגים היו ממש מרתיחים לי הדם. זמן לא מבוטל הייתי צריכה לשבת ולהקשיב להרצאות של אנשים על ה'כיף' שאפשר לעשות בשבת, ועל כך שאין לי מספיק זמן איכות בשבת (לפי איך שהם מגדירים זמן איכות), ואיך שהשבת כל כך מגבילה, מחייבת ומשעממת. אלה ההרצאות של אנשים שאת השבת הם מעבירים בלרבוץ כל היום מול הטלוויזיה (ולהתעלם אחד מהשני) או רצים כמו מטורפים כל הזמן לקניות ועוד קניות (ומתעלמים אחד מהשני) או שמבלים 'זמן  משפחתי' – כשהם מחוברים כמו לאינפוזיה לאייפוד, אייפד, אייפון או למחשב הנייד שלהם (ומתעלמים אחד מהשני).
 
ניסיתי להתווכח, אבל ברגע שהבנתי שהאנשים האלה בכלל לא היו מעוניינים לשמוע את האמת, אלא רק להוכיח לי שאני 'טועה' והם 'צודקים', פשוט הפסקתי. כי איך אפשר להתווכח ככה? מה אפשר לומר לאנשים שמתעלמים מהמציאות של אלוקים בעולם ובחייהם, והם, ורק הם, אומרים את האמת ורק דעתם היא זו שנחשבת?
 
אבל הדיונים שבאמת הרגיזו אותי יותר מכל, היו אלה שעסקו במושג 'אנשים טובים'. שוב, זה תמיד הוביל לאותו מקום נדוש ומעייף: בתחילת השיחה דיברנו על דברים 'כלליים' ואז, פתאום, הזכרתי את אלוקים או את הדת, או את המטרה של החיים, וזה הפך את האדם שדיברתי איתו למשהו לא נעים. וממצב נינוח היה עובר למצב של מתקפה.
 
כבר הייתי שם. הוא אומר משהו מקומם, ואתה מקשר את זה לתורה. הוא אומר משהו מקומם נוסף, ואתה מקשר את זה לתורה – ובגלל שזה אכן תורה, הנשמה שלו מרגישה שזו האמת (ובדרך כלל, הוא גם לא יודע להתווכח אחרי עשר שניות מאז שהשיחה מתחילה…) ואז התגובה של 'האנשים הטובים' צפה על פני השטח.
 
"טוב, אז אני לא נותן מי יודע מה לצדקה", או "אז אני אוכל לובסטר ביסק", או "טוב, לא התחתנתי עם איש/אישה יהודי/ה והילדים שלי לא לומדים בבית ספר יהודי" – אבל (תמיד יש אבל…) "עדיין, אני אדם טוב".
 
אני שונאת שאנשים אומרים את המשפט הזה.
 
כי הוא לא נכון!
 
ביהדות, אדם הוא לא רק 'טוב' אם הוא לא רוצח, גונב או משקר. אתה צריך לפעול ולעשות טוב. אבל זה לא הכל. ההגדרה היהודית ל'טוב' היא לעשות את רצון השם, כפי שהתורה מסבירה.
 
השם רוצה שניתן מעשר מכספנו לצדקה, השם רוצה שנדבר איתו כל יום שעה (התבודדות), השם רוצה שנבדוק את האוכל שאנו אוכלים, נברור את האורז מחרקים, שנוותר על ההזדמנות לשמוע מבזק רכילות עסיסי, שנבין כמה אנו מוגבלים בלעדיו.
 
אני באמת משתדלת לעשות הרבה מהדברים האלה, וכל יום שעובר מעניק לי הבנה עמוקה יותר לכמה אני באמת רחוקה מההגדרה של 'אדם טוב', באמת. וזה גם מסביר למה נמאס לי מכל הטיעונים וההצהרות של כל מיני 'אנשים טובים', שמלבישים את כל התאוות וההתנהגות השלילית שלהם במושג 'טוב'.
 
כי אם אלוקים מחוץ לתמונה, איך מגדירים 'טוב'?
 
יש אנשים בעולם שחושבים ש'טוב' להיות מחבלים מתאבדים. בעצם לא רק 'טוב', אלא הדבר הטוב ביותר שאפשר להיות.
 
יש אנשים בעולם שחושבים שזה 'טוב' לגייס כסף למען הפלות 'בטוחות' לנערות.
 
יש אנשים בעולם שחושבים ש'טוב' "לסיים" את חייהם של אנשים שמבחינה פיזית הגיעו לנקודה בה הם כבר לא יכולים יותר לתפקד. כן, יש גם כאלה.
 
כולם מתווכחים עד שהם זורקים לך שהם 'אנשים טובים' – אבל על פי הגדרות התורה, הם הרבה יותר רעים ממה שהם חושבים.
 
שוב, קל יותר לראות את זה בעזרת דוגמאות קיצוניות, אבל פעם למדתי הלכות אבלות, לא על אף אחד, משהו שבאמת גרם לי להבין ש'רע' – שמוגדר על פי התורה – הרבה יותר רחוק, מעודן ומופשט ממה שאנו מגדירים וחושבים.
 
אחד הרעיונות המוצגים בספר הוא, שכל עוד הנשמה נמצאת בגיהינום הקרובים של הנפטר צריכים לומר 'קדיש'. בכל אופן, אף אחד לא רוצה לחשוב שהנפטר היה 'רשע', לכן המנהג הוא להפסיק לומר את ה'קדיש' אחרי 11 חודשים, אלא אם כן הנפטר היה ידוע ומוכר כאדם רשע, ובמקרה כזה צריך להמשיך לומר את ה'קדיש' עד סוף שנת האבל (12 חודשים).
 
ואיזו דוגמה ניתנה לאדם 'שידוע כרשע'? אדם שמחלל את השבת…
 
הייתי בהלם כשקראתי את זה. אני מניחה שהשוק הגדול יותר הוא שהשם מתכוון ברצינות כשהוא אומר לנו לקיים את התורה שנתן לנו. אנחנו יכולים להתווכח, לעשות הפגנת מחאה גדולה, ללבוש חולצות שכתוב עליהן 'אנשים טובים' בצבע ורוד זוהר, אבל אם אנו לא מנסים, לפחות, לעשות את מה שהשם רוצה, או לפחות לחשוב לנסות לעשות את רצונו, אנו 'ידועים כרשעים'.
 
אף אחד לא רוצה הגדרה כזו 'בתיק האישי' שלו כשהוא יסיים את חייו בעולם הזה ויעבור לעולם הבא. בכל אופן, 'טוב' הוא יכול להיות. 

כתבו לנו מה דעתכם!

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

הוספת תגובה