שמח בכלא?
כלא זה לא רק סורג ובריח פיזי. לפעמים, אלה גם אתגרי החיים, המידות שצריך לתקן והצעדים שצריך לעשות ולהמשיך. והכי חשוב, להיות שמח! איך עושים את זה?
אם תשאלו כל אדם ברחוב, באיזה מקום הוא הכי לא היה רוצה להיות? מן סתם, כולם ישיבו "בבית הסוהר".
אני מגיע לבתי הכלא לא מעט פעמים כדי לעודד ולחזק את האסירים, לתת להם שיעורי אמונה וחיזוק ודרך לשפר ולתקן את דרכם. ללא ספק, החיים בבית הסוהר לא קלים בכלל. האנשים האלה נוטים יותר ליפול לדיכאון ולייאוש, הרבה יותר מאדם שחי מחוץ לכותלי בית הכלא שגם עליו עוברים קשיים ואתגרים.
אחת הדרכים בהן אני בוחר לעודד אותם היא בעזרת סיפור מסכת חייו של יוסף הצדיק.
כל אדם שחווה מבחן כלשהו באמונה יאמר לכם בוודאות, שבימים בהם הוא קיבל את המבחן בשמחה ובאהבה והצדיק על עצמו את הדין – הוא הרגיש המתקה וראה את האור בקצה המנהרה. אבל בימים בהם נפל לדיכאון, התלונן והתמרמר, רטן וכעס על כולם – החיים מבחינתו היו כמו חושך על פני תהום…
החיים של יוסף הצדיק לא היו קלים בכלל, מלאים בניסיונות באמונה, בשנאה מאחיו, במכירתו לישמעאלים, לחיים בבית הסוהר שנים על גבי שנים… איך אפשר להתמודד עם מציאות שכזו? עם חיים כאלה? מילא ניסיון קשה ולאחריו 'שבע השנים הטובות', אבל ניסיון אחרי ניסיון? צער אחרי צער?
אבל זה היה הסוד של יוסף – הוא הצדיק את הדין על עצמו וקיבל את מה שקרה איתו באהבה. מפרשי המקורות מספרים לנו שיוסף נהג לשיר ולרקוד בשנים בהן היה בבית הסוהר. האמת, כשחושבים על זה אי אפשר שלא לשאול את השאלה שכבר מנקרת בראש: איך הוא הצליח לעשות את זה? ועוד כאסיר יהודי יחידי בכלא המצרי שהיה ידוע לשמצה?!?
מאמרים נוספים בנושא:
במקום הכי נמוך
אלוקים, נראה אותך מוציא אותי מפה
מזגו השמח והצייתנות שלו הובילו לכך שהוא מצא חן בעיניי השומר הראשי, שמינה אותו לאחראי על האסירים. ויוסף, כדרכו השמחה, מילא את התפקיד הזה ברצינות, באהבה ועם המון שמחה ותודה לבורא עולם. וברגע שגזר הדין הזה הסתיים בשמים – מיד, "ויריצוהו מן הבור". החיים האפורים בכלא המצרי, שהיה בור לכל דבר, הפכו בבת אחת לזוהרים ומלאי הוד – הוא מונה למשנה למלך מצרים! האימפריה העוצמתית ביותר של אותם ימים. כן, בן-לילה!
נניח שיוסף היה חסר אמונה והיה מתלונן מבוקר עד ערב, מסתובב עם פנים חמוצות, מתקוטט עם כל האסירים, מתבכיין על כל פסיק… ברור שהחיים שלא היו איומים. אבל גרוע מזה, ויש גרוע מזה – שהשכינה הקדושה לא הייתה שורה איתו, כי כשאדם מתבכיין ומתלונן אין השכינה שורה איתו! ובלי הנוכחות השמימית איתו, בלי מהלכים שזזו בשבילו בשמים בגלל התודה והשמחה שלו למרות המצב בו היה – איזו מציאת חן הייתה לשומר? מי היה מריץ אותו מן הבור וממנה אותו למשנה למלך? איך החיים שלו היו הופכים בבת אחת מבירא עמיקתא לאיגרא רמה? כאסיר העברי היחידי, מן הסתם, הוא היה סובל סבל נוראי והתנכלויות קשות מצד האסירים השפלים שהיו באותו בית סוהר – אנסים, רוצחים וגנבים אכזריים. הוא היה נרקב שם כל ימי חייו מבלי לחלום בכלל על הדבר הזה שנקרא חופש. בטח לא על ההצלחה המטאורית של הפיכתו למשנה למלך מצרים. בלי אמונה, החיים שלו היו מוות עלי אדמות!
רשימה לא מבוטלת של צדיקים ואנשים תמימים כולל רבי שניאור זלמן מלאדי – בעל התניא, רבי ישראל מרוז'ין, רבי נתן מברסלב זיע"א ועוד, היו תקופה מסוימת בחייהם מאחורי סורג ובריח. ולא בגלל שהם עשו משהו, אלא בגלל שהחולקים עליהם טפלו האשמות שווא, מסרו אותם לידי השלטונות והכניסו אותם לבית הסוהר. אבל הם, הצדיקים היקרים הללו, לא הרימו ידיים. הם ניצלו את תקופת החיים הזו להתעצם ברוחניות שלהם, לתפילות, להשתמש באתגר הזה כקרש קפיצה לגדולה וכוח. לא מעט מהם אפילו כתבו יצירות רוחניות אדירות דווקא מהמקום הסגור והמצר הזה.
לא משנה עד כמה המצב נראה בלתי נסבל, כל אדם יכול להתנחם בידיעה שהחיים שלו נמצאים בידיים של בורא עולם ובהשגחה הפרטית שלו! כי במבט לאחור, תמיד אנחנו מגלים שכל מה שהוא עשה איתנו – תמיד הכל היה לטובה!
אולי גם זה יעניין אתכם:
לדעת איך ליפול
לומדים מטעויות
בוקר טוב, כאן הקב"ה
ואפילו בהסתרה
תודה, אבא!
ותודה על הכל
תודה, הכי פשוט
אז זה המסר: ללמוד ממעשיהם של אבותינו והצדיקים – לקבל את הדין באהבה ובשמחה עם כל מה שעובר עלינו. וכמובן, לזכור שתקופה קשה בחיים – ניסיון באמונה, אתגר קשה, תקופת חיים בבית הכלא או כל דבר אחר – הם קודם כל פרק זמן מסוים, ובנוסף הם גם המתקה לדין קשה יותר שמרחף מעל ראשו של האדם, המתקה שנועדה להקל מעליו את הדין הקשה יותר. לכן צריך להודות לבורא עולם, לשמוח ולקבל באהבה את מה שאנחנו עוברים ואת האתגרים איתם אנו מתמודדים.
ולא, לא לשכוח לעולם שבורא עולם אוהב אותנו אהבת אמת! לא החולה, לא האסיר וגם לא המתמודד עם אתגרי החיים. ושאבא שבשמים תמיד שומע את התפילות שלנו בכל זמן ובכל מקום ורוצה תמיד רק לעזור לנו. אם האדם חכם מספיק, הוא משתמש בתקופת חיים זו להתעלות ברוחניות שלו, לתקן את מידות הנפש שלו, לשפר את מעשיו, להיות טוב יותר בין אדם למקום ובין אדם לחברו, לעשות מעשים טובים ועוד. והכי חשוב – להאמין שלבורא עולם יש אינספור דרכים להושיע אותו מהמצב אליו נקלע.
וזו סיבה מספיק טובה לא להשאיר לבית הדין של מעלה את הטענה הקשה – שהיינו צריכים לנצל תקופות חיים קשות שאנו חווים כדי להתעלות ולשפר את מעשינו.
לא מעט אסירים סיפור לי שהתקופה בבית הסוהר הייתה נקודת המפנה בחייהם לטובה, ובעזרתה הפכו את הדין הקשה להתחזקות רגשית ורוחנית והפכו לאנשים טובים יותר.
וזה דבר שנמצא בהישג ידו של כל אחד מאיתנו, גם בלי להיות מאחורי סורג ובריח!
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור