שרון רוצה לשיר

אני אוהבת לשיר. ותמיד אהבתי, עוד משחר ילדותי.

במשך כל הילדות טיפחתי, הזנתי והשקעתי באהבה הזאת. ואכן, זמן קצר לאחר מכן, בהמשך ישיר לילדותי, ההשקעה הניבה פירות גם בעולם המבוגרים והצלחתי להתברג בעבודה עם מוסיקאי ידוע ופעיל, שלימד אותי את כל מה שרציתי ללמוד, נתן לי במה ומקום לשיר לצידו ואף עזר לי, בשלב שבו הייתי יותר מוכנה, ליצור משהו חדש משל עצמי.

כל זאת, בנוסף לעובדה שנקראתי שרון (השורש 'שר' מופיע בשמי), הוכיחו לי מעל לכל ספק שזה הכיוון בחיי. זאת המתנה שקיבלתי מאיתו יתברך, וזהו ה-כי-שרון שלי.

איפשהו במהלך הדרך הבנתי שלחשיפה, אפילו אם היא מזערית, יש מחיר. אז החלטתי להתנתק מעט מהשירה הציבורית ולנסות להתמקד במהות. עשיתי יוגה הרבה שנים. משם הגעתי להודו ושם מצאתי את היופי, העומק והאמת של היהדות. גם לפני שנסעתי כבר טעמתי ממנה, אבל רק במקום כל כך רחוק ושונה יכולתי להתנתק מהכל ולהתחבר לעצמי ולאמת.

בהמשך, הגיעו חיי הנישואין והילדים, אבל האהבה לשירה ליוותה ומלווה אותי כל הזמן, והרצון להתבטא מפמפם וגואה בי כמו גל גדול. אני עדיין שרה. הרבה בבית עם הילדות, ולפעמים בכל מיני הזדמנויות שצצות. אבל עכשיו, כשאני מרגישה שאני שוב רוצה לצאת החוצה עם השירה, זה פתאום נהיה קצת יותר מסובך…

"קול באישה ערווה". זה מושג בהלכה היהודית שמקורו בתלמוד הבבלי. הדעות לגבי הלכה זו חלוקות, למרות ששולחן ערוך קבע שאין לשמוע קול אישה, אך במקור נאמר בנוגע לקריאת שמע.

מסתבר, שההלכה הזאת, שכנראה היא מדרבנן, יוצרת בדורנו מצוקה גדולה. נשים רבות נפגעות ממש מציווי זה. תחושות של חוסר ביטוי עצמי, השתקת היצר הטבעי של השירה ואולי אף נחיתות – אלה קולות שנשמעים בציבור הנשי.

כמו בכל הלכה, יש המקלים ויש המחמירים וזה תלוי איפה אתה אוחז. האם מותר לשמוע קול אישה כשזה נעשה בשירה תמימה? או אולי דרך הרדיו, כשאתה לא רואה אותה? בתוך קולות רבים כמו מקהלה? הן שאלות רלוונטיות.

אני בהחלט יודעת שקול ומראה של אישה יכולים להביא להרהורים, ואף להחטיא גבר ח"ו. וגם יודעת, שבתור נשים לעולם לא נבין את זה באמת מכיוון שהמערכת שלנו עובדת אחרת. וכמו בכל דבר אחר שאנחנו משתדלות בו כדי לא להחטיא את הגברים (קרי: בלבוש, בכיסוי הראש, בהתנהגות), גם בקולנו עלינו לעשות השתדלות. כי העובדה בשטח היא שזה אכן 'עושה להם את זה'. וכמו תמיד, מה לעשות, אנחנו צריכות לעזור ולשאת באחריות בכדי להגן עליהם וגם עלינו.

אני מודה שאני מבולבלת, ולפעמים אפילו מנסה כביכול להדחיק את הנושא הזה. יש סיטואציות בהן אני מרגישה שעדיין כואב לי, ויש לי הרבה צער כשאני צריכה להצניע את קולי בנוכחות גברים. העובדה שיש מחלוקות בנושא מצביעה על היותו נושא כאוב ובעייתי. בינתיים, אני מנסה לבטא את עצמי בקול גדול מול קהל נשים כשמזדמן לי, וכמובן, בבית עם הילדות עד שהן כבר מתחננות שאפסיק לשיר.

אני רוצה לעשות מוסיקה. ואני יודעת שאני רוצה שכולם ישמעו אותה ללא הבדל מינים. אני מקווה שאוכל למצוא גם בזה את דרך המלך. ליצור ולהתבטא. והכל, בעזרת השם, בקדושה ובלי להחטיא אף אדם, חס וחלילה. אני מאמינה שבעזרת תפילות אפשר ליצור מציאות כזאת ומקווה שהשם ישלח לי את הפיתרון המושלם בשבילי.