תגיד, מה זה ג’ונגל?

שני קופיפים קופצים להם בעליזות על העצים בג'ונגל. פוגש אותם הקוף הגדול ושואל, "איך הג'ונגל?". שני הקופים ממשיכים לטפס על העצים עוד זמן מה, עד שבשלב מסוים שואל אחד את חברו, "תגיד, מה זה ג'ונגל?"

או שמא תרצו את הגרסה עם הדגים…

שני דגיגים צעירים שוחים להם בידם הגדול. פוגש אותם הדג הגדול ושואל, "איך המים?". שני הדגיגים ממשיכים לשחות עוד זמן מה, עד שבשלב מסוים שואל אחד את חברו, "תגיד, מה זה מים?"

שני סיפורים אלה מתארים את "העיוורון" של בני האדם. העיוורון הזה מונע מלראות את המציאות נכוחה. כאשר איננו מודעים לעצמנו ולסביבתנו, הרי שישנו סיכוי גדול שנתחיל מרוץ ומרדף סיזיפי יומיומי בגלל העיוורון, כי:

מי שמעריץ יופי – ירגיש מכוער ומגושם,

מי שסוגד לכוח – ירגיש חלש,

מי שמעריץ כסף – ירגיש עני וחסר כסף,

מי שסוגד למעמד חברתי –  ירגיש נחות,

מי שסוגד לתארים אקדמאים או כל מיני תעודות – ירגיש חסר ידע וחסר ביטחון.

דברים אלה מקבלים משנה תוקף בתרבות של החברה בה אנו חיים ובעולם כולו. מקובל שאדם נורמטיבי לומד באוניברסיטה, שיש לו רישיון נהיגה פלוס רכב צמוד, שיש לו בית מרוהט, שיש לו לפחות מחשב אחד ונייד אחד…

מקובל שאדם נורמטיבי הולך לסדנה למודעות או להרצאות אינטלקטואליות, שהוא יוצא עם חברים למסעדה אחת לכמה זמן…

מקובל שאדם נורמטיבי חי במעגל צרכנות מסוימת, שיש לו כמה ערוצי טלוויזיה וגאדג'טים…

מאמרים נוספים בנושא:

מה עושה לכם את זה – הספל או הקפה?

בולמוס הקניות

גלגל חסר רחמים

המפתח והדרך השלישית

מכורה

אנשים שמחים זורחים

אבק זוהר

החברות מאירופה קפצו לביקור

מכורה לקניות

הסוף לקניות באשראי

האדם הנורמטיבי חי במעגל הזה מבלי לדעת שאפשר לפרוץ אותו. הקופים הרי לא מסוגלים לראות את הג'ונגל והדגים לא יכולים לראות את המים… זהו עיוורון קולקטיבי.

עיוורון קולקטיבי זה מצב לא מאוזן המייצר דפוסי התנהגות של "להיות כמו כולם" והוא מתבטא בכמה תחומים. הנה כמה דוגמאות:

עיוורון העבודה והקריירה – בימי אדם הראשון העבודה הייתה עונש, "בזיעת אפך תאכל לחם". בתרבויות קדומות העבודה הייתה נחלת העבדים בלבד. המעמד הגבוה עסק בהנהגה, בתחומי הרוח והאומנויות. לעומתם, בתרבות שלנו, העבודה הפכה להיות פסגת הקיום ומטרה. אנשים עובדים שעות רבות ביום, ימים רבים בחודש, שנים רבות, עד לגיל הפרישה שהולך ומתרחק.

הנורמה קובעת שכל אדם צריך לעבוד, שיש למלא את הזמן בעבודה ולשאוב ממנה ערך וכוח, זהות וסטטוס. 'אם אתה לא עובד הרבה משהו אצלך לא בסדר…' יאמרו לכם. אבל השקר הזה גדל בתרבות שלנו, בה יש תזוזה אינטנסיבית של אנשים ממקום עבודה אחד למשנהו.

עיוורון הרכוש – הנורמה בתרבות שלנו היא שלא ניתן לחיות ללא רכב פרטי אחד לפחות. הבעלות על הרכב מסמלת עצמאות, כוח, חשיבות, יכולת תנועה מהירה ושליטה על החיים כביכול. האשליה הזו היא שקר ובועה שמתפוצצת מפעם לפעם כשנתקעים בפקקים או כשהאוטו נמצא במוסך. משהו מהעצמאות הופך לשעבוד.

והדבר מתבטא בכל סוג של רכש. פלאפונים חדישים, מחשבים, מסכי טלוויזיה ועוד. כאשר אנו תלויים במכשירים – היכולת שלנו הולכת ונחלשת. למשל, בשל התלות במכונית הכושר הגופני נחלש. בשל התלות בצורת החיוג בטלפון, הזיכרון שלנו נחלש. זוכרים שפעם זכרנו מספרי טלפון בעל פה?…

עיוורון השופינג – הנורמה היום היא להיענות להצעות המבצעים ברשתות, התרבות משרדת לנו שחווית הקנייה היא ההנאה הבא הידיעה, אפילו יותר מהמוצר עצמו. שהרי, כמה פעם התרגשנו לפני קנייה וחשבנו שלא נוכל לחיות בלעדיה, וברגע ששילמנו והמוצר היה ביד שלנו כבר הבנו שהיא הייתה מיותרת?…

ישנו עיוורון שבא בדמות כרטיס אשראי. היכולת לקנות בתשלומים (כמובן אם אין דרך לשלם עליהם, לא כשיש) מעוורת את העיניים לגבי יכולת הקנייה שלנו ומבטלת את יכולת השיפוט שלנו. שהרי, אם הקנייה נעשית בתשלומים מתעלמים מהמחיר. וכשיש תשלומים – זה מחייב לעבוד יותר… וכדי להספיק לעבוד יותר – צריך רכב ועוד מוצרים שיזרזו ויקלו על מטלות היום…

אבל זה לא צריך להיות כך!!!

האם נוכל להוריד את הצרכים לצרכים מינימליים בתרבות הזו?

האם נוכל לזכות ביותר "שעות משפחה" במקום שעות עבודה?

האם נוכל לבחור בחיים של הנאה ונחת במקום מרוץ מטרוף וכוחני?

אולי דווקא זוהי הדרך להרוויח יותר כסף?

אולי זוהי הדרך שנרגיש שלא חסר לנו כלום?

אולי זוהי הדרך לריפוי של הליקוי?

ההתבוננות והתחושה הפנימית הן הראיה האמיתית של החיים.

ההתבוננות מבפנים ולא מבחוץ – היא היכולת לראות את המים והג'ונגל בו אנו חיים.

* * *

עדנה קדוש – אחות טיפול נמרץ, מטפלת ברפואה משלימה רב תחומית. מאמנת ותומכת על פי חכמת המזרח, המערב והחסידות. מורה בשיטת נקודתרפיה. מחברת הספר "49 ימי מסע", להזמנת הספר וסדנאות בריאות: 050-5574065, ednakadosh18@gmail.com וכן באתר www.ednakadosh.com