תזרקו את הסטיגמות מהחלון!
היא כל כך רצתה להכניס אותי לאיזו קטגוריה, לאיזו נישה, לסמן אותי, לשים עלי תווית ולסגור עניין... תעשו טובה ופשוט תזרקו את כל הסטיגמות האלה מהחלון!
באותו ערב, הבת שלי הייתה במצב רוח קרבי.
צמד המילים "זמן לישון" עשה לה ממש לא טוב, אבל לא הייתה לי ברירה והייתי חייבת לומר אותן. אז אמרתי, ואמרתי עוד פעם ועוד פעם, וכל פעם שאמרתי את הצמד הארור הזה היא צרחה והתגלגלה על הרצפה עוד יותר, תוך שהיא אומרת משהו לא מציאותי בעליל – "לזרוק את זה מהחלון".
הניסיונות להרגיע אותה עלו בתוהו. למזלי, בעלי היה בבית והוא הפשיל שרוולים וניגש למשימה. אין מה לומר, הוא גלגל ההצלה שלי. התבוננתי עליו קצת בחשדנות כשהוא ניסה להרגיע אותה ולהבין מה זה "לזרוק את זה מהחלון". אחרי כמה דקות נראה לי שהוא הבין במה מדובר וכשהיא עדיין צועקת, הוא אמר לה "בואי חמודה, נזרוק את זמן שינה מהחלון".
שקט. הילדה נרגעה. בעלי לקח אותה ליד החלון. "חמודה, אני עומד לפתוח את החלון, כשתרגישי שאת מוכנה תזרקי את זמן שינה מהחלון. הנה", והוא שם את זמן שינה בידיים שלה, "פתחתי את החלון, תזרקי אותו החוצה". שניהם הסתכלו מהחלון כלפי מטה כשהם מנופפים את ידיהם לשלום לצמד המעצבן הזה, ואז הלכו לחדר שלה בלי שום תלונות ובכי. הילדה נכנסה למיטה ופשוט נרדמה עם חיוך על הפנים.
בסדר, כל מה שעובד מקובל עלי.
כמה דקות אחרי ההפקה הגדולה של "זמן שינה" הטלפון צלצל.
מאמרים נוספים בנושא:
אורתודוכסים, רפורמים וכל מה שביניהם
"אלוקים אדירים!" היה זה קולה של חברה שלא ראיתי מזמן שנשמעה בהלם מחלט. "בדיוק ראיתי כמה תמונות שלכם בפייסבוק ואני לא מאמינה למה שראו עיניי! נהיית ממש, אבל ממש דתייה! זה מטורף… כיסית את השיער שלך ואת לבושה כמו נזירה… לבעלך פתאום נהיו פנים שעירות כמו שאף פעם לא ראיתי אותו כך… מה קורה אתכם חברים? הפעם האחרונה שדיברנו הייתה כשהייתם בירח דבש בתאילנד, ופתאום את דתייה משוגעת! זה לא מציאותי, נכון? אז תגידי, עכשיו אתם חרדים?"
לקחתי נשימה עמוקה לפני שעניתי. "לא" עניתי בפשטות.
"אז אההה אתם חסידים?"
"לא".
"אז מה אתם???"
"אני יהודייה כמו שתמיד הייתי. בלי שום קטגוריה, רק יהודייה".
ואתם חושבים שההסבר הפשוט שלי הניח את דעתה? ממש לא. היא כל כך רצתה להכניס אותי לאיזו קטגוריה, לאיזו נישה, לסמן אותי, לשים עלי תווית ולסגור עניין. אבל אני בן אדם! יש לי קשרים אישיים וחזקים עם בורא עולם שאי אפשר לתאר במילים או להבין, אז בגלל זה צריך לתייג אותי? אני רוצה שיתייחסו אלי כאל בן אדם בפני עצמו, עם כבוד והבנה במושגים שלי.
"את יודעת מה היה נוהג לומר הרבי מליוובאוויטש?" שאלתי ולא חיכיתי לתשובה שלה, "שתוויות הן לבגדים, לא לבני אדם"!
נראה לי שהיא קיבלה בהבנה את הרצון שלי להישאר מבחינה רוחנית אנונימית, אבל זרקה אחרי כל כמה מילים את העובדה שנהייתי "חרדית שמרנית".
כשהשיחה הסתיימה ניסיתי להתאושש קצת ממנה. פתאום הבנתי איך מילים קטנות ותמימות יכולות להיות עם קשר כבד וגדול לסטיגמות ורגשות. ובדיוק כמו שהבת שלי לא רצתה לסיים את היום עם הצמד "זמן שינה", כאילו כל היום מסתכם בשתי המילים הללו, גם אני לא רציתי שהקיום הדתי שלי יתכווץ למילים כמו "חרדית", "חסידית" או כל נישה אחרת.
אני יהודייה, ויהודייה זה כל מה שאני רוצה להיות. אני מאמינה בכל מה שכתוב בתורה ומתפללת לבורא עולם לקיים ולשמור את המתנה העצומה שהוא נתן לנו.
אז איפה כאן נכנסות התוויות? מה, כבר אי אפשר להיות עם אחד בלי מחיצות ונישות?
החלטתי לעשות את מה שהקטנה שלי עשתה: ניגשתי לחלון וזרקתי את כל התוויות. ופתאום, הרגשתי שמחה עצומה.
את העיניים עצמתי עם חיוך על הפנים כשהייתי במיטה, אחרי שאמרתי קריאת שמע.
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור