תמיד בעונה

המשחק עומד להתחיל, פרסומות
רעננות משודרות, וקבוצה אחת תניף
את הגביע. ואז נכבה את הטלוויזיה.
תמיד בעונה זה תמיד במרדף. זה
חייב להיות ככה?
 
 
בראשית ברא אלוקים את עונת הבייסבול.
 
הכל התעורר לחיים. מזג האוויר היה נפלא, הפריחה מלבבת, והשופט צועק – ל ש ח ק!!! זה זמן אביב. כולנו מלאים בציפייה והתרגשות. תחושה של תחייה והתחדשות נעורים מרחפת באוויר.
 
החיים מתחילים מחדש.
 
העונה ממשיכה וסוחפת. וככל שהרוחות מגיעות לפסגות ושיאים נעלים יותר, כך גם העוצמה שלנו. חלק מהקבוצות מצליחות להגיע לפלייאוף (משחקי סוף עונה), וחלק לא. וכשהפלייאוף מפנה את מקומו למשחק הגמר – האליפות, הקיץ מתחיל לפנות את מקומו לסתיו. השחקנים מתחילים את תרדמת החורף שלהם, ובהמשך גם אנחנו. הסתיו פורץ פנימה, ואנו מבלים פחות זמן בחוץ.
 
וזה אומר רק דבר אחד:
 
פוטבול!!!
 
מצטופפים ב"מאורות" שלנו כשאנו צופים בתשומת לב מיוחדת כשקבוצת הבית משחקת-נאבקת על הניצחון. 16 שבועות מתישים וקשוחים יקבעו את התוצאה הסופית – מי משתי קבוצות יעשו את כל הדרך אל האירוע הנחשק ביותר – הסופרבול.
 
כאשר מאות מיליוני צופים מלווים את השחקנים – אחת משתי הקבוצות תעמוד בראש משחקי הפוטבול העולמיים, ברגע שתנצח. המשחק עומד להתחיל, פרסומות רעננות משודרות, וקבוצה אחת תניף את הגביע. ואז נכבה את הטלוויזיה.
 
חשיכה נכנסת לחיים.
 
בחודשיים הבאים אנחנו צריכים לשאת בשקט ובסבלנות את עונת הכדורסל הממשמשת ובאה, עד שהבייסבול יכנס לתמונה. 'מתסיסים' אותנו באימוני אביב. 'מתסיסים' אותנו "במרוץ מטורף".
 
בסופו של דבר, כשהיום מחליף את הלילה, והקור מפנה את מקומו לחמימות המתקרבת, האור שוב עולה.
 
הכדור נכנס שוב לתמונה.
 
העונה מתחילה שוב.
 
נשמע מוכר?
 
כן. כי זה באמת מה שקורה. מעגל השנה הזה מחקה את הלוח היהודי כמו שתי טיפות מים…
 
פסח מגיע ואיתו מזג האוויר הנעים והמלטף. אנו מפסיקים באופן רשמי להתפלל על הגשם. בדרך כלל, בימים הראשונים שאנו נוגסים את המצה בריזות נעימות נכנסות דרך החלון. וכשאנו אורזים את הכלים של פסח, השמש כבר זורחת. אנחנו מבלים יותר בחוץ. גם קל יותר להתעורר בבוקר. הרגשות והנשמות שלנו מונעים על ידי שפע האור שמציע לנו היום.
 
שבועות מגיע והולך. 'למשוך' אל תוך הלילה זה כבר משהו קל יותר, במיוחד כשבריזות נעימות מלטפות לך את הפנים. הקיץ מתגבר על כל משבי הרוח שעוד נותרו באוויר מהעונה הקודמת – ואז מתחיל לסגת. אלולמגיע ואיתו הציפייה להשתנות. החגים הגבוהים והקדושים מקבלים את עונת הסתיו. אנו יושבים בסוכה ויודעים שהשינוי כבר מרחף באוויר המרענן.
 
מזג האוויר מתעמעם. הימים מתקצרים. הסתיו מגיע בכל כוחו. החגים מאחורינו והקימה מהמיטה הופכת לאתגר קשה יותר ככל שהימים עוברים.
 
חנוכה בפתח. השלג והגשם עדיין לא נתנו את 'השואו' הרשמי שלהם, אבל אנחנו בהחלט מרגישים שהם בדרך. החורף רק בן כמה ימים אבל הגוף שלנו מורגל למזג האוויר הסתווי המיושב והמאופק. אנו מדליקים את הנרות ומריעים בכל הכוח.
 
ואז חשיכה נכנסת לחיים.
 
החורף מגיע בקול תרועה. ינואר ופברואר המתישים הם הקשים בעונה זו. הקימה מהמיטה הופכת לאתגר כפול ומשולש, כשאנו נאבקים בקור שמחוץ לפוך עם העייפות המתלווה לאתגר שכזה. הימים קצרים. בין אם אנו קמים או הולכים לישון – תמיד חשוך בחוץ. היציאה החוצה הופכת למשהו נדיר או הכרחי, ותוך כדי אנו מתפללים שהחימום ברכב יעבוד מהר יותר.
 
אנו חוגגים את ט"ו בשבט תוך כדי הקור המקפיא. אור קטן מאיר את החלל. אנו בלב ליבו של החורף.
 
לא בייסבול. לא פוטבול. לא חגים. לא חום.
 
אנחנו בתרדמת חורף מוחלטת.
 
ואז, ניצוצות אור של ימים מוארים יותר מבליחים להם מאי שם.
 
אדר מביא עימו את שרביט האביב. הקור מפנה את מקומו למשהו מתון ומאופק יותר. כאן יום ושם יום – אנחנו מוצאים את עצמנו קצת בחוץ עם הילדים. השמש כבר לא מרמה אותנו עם רוחות קרות. הפרחים פורחים. הציפורים חוזרות. לכל מקום שאנו מפנים את מבטינו אנו נתקלים בהוכחות לתחיית האדמה. זריחת התחפושות של פורים עולה ומתגלה. נצטרך לאכול את מלאי הדברים הטובים והמתוקים כמה שיותר מהר, כי עוד מעט נשרוף את החמץ.
 
אימוני האביב מגיעים. ראש חודש ניסן כבר בפתח.
 
התקוות חוזרות.
 
כשאנו מתכוננים לליל הסדר, החבר'ה שמטפלים בדשא של האצטדיון כבר בשטח, מתכוננים ל"סבב" הבא.
 
והחיים מתחילים שוב.
 
קצת מפחיד לגלות עד כמה מעגל הספורט כל כך מוכר למעגל היהודי.
 
אנחנו יכולים לקונן על כך שהתרבות היוונית כל כך מסוכנת, ואיך הם יודעים מתי בדיוק לחטוף את הנשמה היהודית, אבל אני חושב שזה משהו קצת יותר עמוק. זה משהו יותר מתוק.
 
משיח מגיע. יום בהיר וצלול מגיע לכולנו. כהתקדמות טבעית של התהליך הרוחני-רגשי הזה, כולם בקרוב נזנח את הצפייה בספורט למען התורה. אותה הדרמטיות וההתרגשות שאנו חשים מהמשחק הקרוב יהיו הסיפוק שנחווה מפענוח פסקה בגמרא.
 
שערי האמונה קוראים להשתלשלות האירועים של קיומנו ולשינויים שאנו חווים בעולם. כי העולם, תמיד משתנה. הוא זז תמיד לכיוון התיקון. וכשהוא עושה זאת, כל האינטרסים שלנו משתנים. מאוהדי פוטבול ליהודים שומרי תורה ומצוות – זה חלק מהשינוי הזה. זה לא משהו פנאטי מאיים ומפחיד, או אפילו לא סביר. זה מאוד נורמאלי. וזה קורה סביבנו כל הזמן.
 
המאפיינים השנתיים של מעגל הספורט המקבילים בצורה מאוד נחמדה וחביבה לשנה היהודית, יגרמו לשינוי הזה להיות פשוט ונעים יותר. וגם אם אנו מתמודדים עם הגמילה לאהדת קבוצה זו או אחרת, ויחד עם זה להוריד את כל הסטיקרים שהדבקנו איפה שרק יכולנו, אנחנו יכולים להתנחם עם הדבר הבא: המודעות שלנו לדברים הללו בעצם הכינה אותנו למה שבאמת חשוב. אנו קרובים לאמת יותר ממה שאנו חושבים.
 
ובעזרת השם, נזכה שהמעבר הבלתי נמנע מ"מעגל הספורט" ל"מעגל התורה" יהיה נעים וקל. לימוד התורה היא התחלה טובה, כי היא תמיד בעונה. יש עוד כמה מקומות פנויים בבית המדרש הקרוב לביתכם, חבר'ה – תפסו אחד!