תפתחו את העיניים!

יופי שאתם פה, כי כבר כמעט נרדמתי…

בכל אופן, עכשיו כשהילדים חזרו לבית הספר ולגן מהחופש הבלתי נגמר של החופש הגדול והחגים, החיים מקבלים קצת יותר סדר ומשמעות. למעשה, את היום הזה בעלי ואני ממש חגגנו – ארוחת בוקר זוגית ביחד! כמובן שלא יכולתי לעצור את עצמי מלקבל משהו בחינם כי זה מה זה כיף לקבל משהו בחינם (כך חשבתי לעצמי). אבל הנה החלק הטוב של הסיפור – בנוסף לפטריות שהיו על הסלט, סוף סוף אכלתי בישיבה.

וכן, הם גובים כסף על הפטריות. עצבים איתם…

בדרך חזרה, כשנסעתי לי להנאתי וכמה דקות לפני שנכנסתי למקום החניה שלי, שלא רחוק מפח הזבל, עצרתי כדי שאישה קשישה תוכל לחצות את הכביש. רגע, האם לומר שמישהו קשיש בימינו זה פוליטיקלי קורקט? האם יש מושג יותר מקובל בימינו? מה דעתכם "אתגר הצעירים"? עזבו, זה שם ארוך מדי. נחזור לקשישה…

בכל מקרה, לימיני היה נהג ברכב שרצה לצאת מהחניה שלו, ובגלל שעצרתי לגברת הוא נחסם. מה לעשות שמישהו ירחיב את הכביש. האיש הזה התחיל לצפור כמו מטורף ולי לא היה לאן לזוז. אי אפשר לעקוף את הקשישה כי בנתיב הנגדי עמד רכב שעצר גם הוא למען הקשישה, מה שגרם לכל בעלי הרכבים, שלושה בסך הכל, לעמוד שם קרוב ל-20 שניות. ביג דיל.

אבל האיש הזה לא הפסיק לצפור, כאילו הדביק את היד שלו על הצופר עד שהגברת סיימה לחצות את הכביש וכל אחד נסע לכיוונו.

חוסר הסבלנות שלו הייתה דוגמה מושלמת לשיעור מאלף וחשוב. אופס… האם "חוסר סבלנות" גם הוא מושג לא פוליטיקלי קורקט? סליחה.

מאמרים נוספים בנושא:

כוחות על טבעיים

אתם בוחרים איך ייראו החיים שלכם

ישועה כהרף עין

תניחו את הכוס

הכל מתנה

בוקר טוב כאן הקב"ה

מתנות קטנות

האבנים הגדולות של החיים

נחזור לענייננו, השיעור שהוא לימד אותי נחלק לשניים:

הראשון – השתמשו בהיגיון שלכם. כי אם אני עוצרת מאחורי הרכב שלכם זה בגלל:

שאני לא רוצה לחזור הביתה, כי ערימה של כביסה מחכה לי על הספה,

כי משעמם לי וסתם ככה בלי לעצור מאחוריכם,

אני לא נוסעת כי אני לא יכולה באותו רגע.

השני – כולנו נוטים לראות לטווח הקצר כשהזעם עולה לנו לראש. אנחנו לא יכולים לראות איך הקב"ה שם את המניעה הזו בדרך שלנו כי יש לו סיבה. אם אנחנו מסוגלים לשלוט בתגובה שלנו ולספור עד אחד (לפחות), אולי נהיה מסוגלים לראות את כל התמונה השלמה. ואם אנחנו מתמודדים עם מניעה מסוימת – היא בטח לטובתנו!

וכולי תקווה שאני ועוד כמה אנשים שם בחוץ נהיה מסוגלים לזכור את המסר הנפלא הזה בפעם הבאה כשנתמודד עם משהו מעצבן, או גרוע יותר.

אם נפתח את העיניים שלנו וננסה לראות את בורא עולם בתמונה, נצליח להתמודד עם המצב בצורה קלה יותר.

מבטיחה לכם שאקרא את המאמר הזה כמה פעמים אחרי שהוא יתפרסם באתר, כשהעצבים שלי ייבחנו כל שלוש שניות כשהילדים המקסימים והמתוקים שלי יחזרו הביתה.

וזה היה פוליטיקלי קורקט, נכון?